0

ואין מי ששומע...

0 תגובות   יום שבת, 11/6/11, 23:16

 

מול הפחד מהדרך, מול הפחד מעצמי

אני עומדת כעת, ניצבת עירומה...

אין עוד הגנות, אין מסיכות

כל מה שהיה צריך לקרות קרה.

אז למה יורדת עוד דמעה הלילה

למה עדיין הצביטה שבלב

כמה מילים וכמה מעשים

הכל כל כך אמיתי.. אתה יודע אלוהים.

רגע מתבוננת בדמות שלפני

אותם פנים אותן עיניים אך משהו השתנה

הרכות והטוב במבט אינם

הכל הפך קר ועקר... זו לא אותה ההרגשה.

תגיד לי גם הלילה

אני אובדת אלוהים...

הולכת בתוכי בתוך מעגלים

ואין איש ששומע

את המנגינה שבי

ניגון עצוב... דמעות ללא מילים.

 

דרג את התוכן: