רחשי המנוע השקיטו המיה חרישית עלובה רעשי מחשבה הנביטו הכינו מצע אכזבה רחקו עיניי ילד ישן עפעפיו עצומות פיקחון קרבו צללים אלי אבן זחלו בינות סדק ראשון ובינה וכסילות האפירו שללו זכות אדם והיות ופצעיו בקרביו האדירו כבדו כמשא בהמות את האור המקולל הנחלתנו מה בפיך אם לא אמיתות יד רכה ממליחה בדמנו וקשתה לגבישים של דמעות |
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה כתמתמית:)
נגעת בי כל כך...
כתיבה מופלאה..
מצטט חמד
מצטט
וולתרן אלמוג'ל
מזלך ש-אנט לא רואה שקילקלת לה את השם בשכונה...
עברה לגור עם ענת ורונית
וולקאם טו דה-" לא מבינים מה לעזעזל ניסית להגיד", קלאב.
ואיך אומר מי שלא ממש מנסה להסביר את עצמו- "העיקר שאני הבנתי :-)"
תמחק את החיוך הזה ומהר!!!
יובלי. תקווה עברה לשכונת התקווה:)
תודה.
אז מה אם לא הבנתי מה בעצם רצית להגיד
אוהב להקשיב לך
המנגינה נעימה לי
והמילים, ממילא שלך
:)
שיר יפה.
*
זה לא על זה:-)
העיקר שנהנית..
יפה שלי. הרבה דברים אפשר להגיד עלייך..
סתומה את לא!!!
נו שויין
שוב יצאתי סתומה...
אולי סוף סוף הבנת את הטקסט.. אבל עכשיו לא הבנת את התגובה מעלייך:-)
יללה. לעבודה.
מאוד מאוד מאוד שקטה ובעיקר גבוהה
ועל זה שבסוף הבנתי
כוכב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
דיצה. את פשוט נורא שקטה וגם מאוד גבוהה עם העקבים - אנחנו לא מגיעות לראות.
תמציתי ומגרה, עמוס בניגודים, בדימויים, מופשט ומעניין,
אבל..פאק ! לא קולט על מה מדובר,
ואף על פי כן - קצר ומהנה.
ואתה חמוד יקר, למה אתה מעתיק. אתה לא יודע שאנשים עפים מפה על דברים כאלה.
לפחות האחרים העתיקו ממקום רחוק התאמצו - אתה בלי בושה מעתיק מזה שנמצא בקומה למעלה - נראה לי שרצית שיתפסו אותך.
הנההההההההההההההלה.... (קובי)
צריך בנגיי???
מי בלונדה???????????????
את רואה..
כשמסבירים לי לאט, אני מבינה מהר
היידי, זה בא בדיוק בשבילך...
איך היא כזאת חכמה הבלונדה הזאת!!!!
גבישי הדמעות הן דימוי לרכות שהתקשתה כי איננה יודעת להיות רכה באמת.זכות האדם להיות, איננה תלויה בדבר אלא אם ירצה שתהיה, ורבים מאיתנו רוצים
להסיר את נטל קיומם.. לא אני.
האכזבה תמיד שם קודם, אך בפקחון לא בהדחקה.
מה שבעבע בך נכון ומדוייק. אין חידלון יש צפיה הכרתית.
החוזק הוא בחולשה ולהיפך. מי כמוך יודעת..
ולא הגזמת. הרי ריפדתי לך מקום להשאר..:)
מהסוף להתחלה...
הדמעות הפכו גבישים..
נמצאות שם לא מעט זמן
והאור , האור הוא לא רק אמת מרה,
הוא בעיקר תקווה.
זכות אדם והיותו..
אינם תלוים במידת בהירותו השכלית של אחר.
חשוב ככל שיהיה.
ורעשי המחשבה שלך
הנביטו אכזבה
שכנראה לפי הסוף הייתה שם קודם הדחקה.
אין לך שם.... חידלון.
זה מה שבעבע בבטני בקריאה שלישית.
את אשה חזקה.
ותוכלי לו.
(מקווה שלא הגזמתי, אמרתי לך אני מרגישה נוח פה)
סוג של.. פרידה רגעית, מהרבה דברים.
שמחה על התחושות שלך:)
דיסלקטית בדימוס את
בדקת אחרי שאני בכבודי ובדיסלקציותי הסרתי לה את היודים.
והיא בדיוק הלכה להחזיר את השערה אבל החליטה שזה בא טוב
עם הפונט...
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחולת נפש!!!!!
בדקתי דיצה,
מצאתי יוד מיותרת אחת אבל התברר שזו רק שערה שנשרה שם למישהו
מפגרת!!!!!!!!!!!!!!!
תעמדי בפינה ומהר
5 דקות
עם הפנים לקיר
סתומה!!!!!
(את לא לבד) - בלי לחץ היא רק התחילה להנביט....
יש זמן....
ניסיתי
באמת שניסיתי
לא מבינה...
לא. זאת לא פרידה זאת ז'ניה. היא באה לראות מה נצ'מע ככה...
שניה, היא עסוקה בלמחוק יודים בפוסט שלה, ובלהזהר ממני.
וכל זה כי את לא משגיחה לא עליה ולא על ה- יודים שלה.
יש תחושה חזקה שעוברת מהצבע והצליל של המילים
למרות שאני לא מבין לגמרי את המשמעות...
(פרידה?)
מירי ?
בטח ספר הספרים מ - 12 עד 16 יצירת מופת שדיצה מנסה לקחת עליה קרדיט לעצמה.
כבר הרבה זמן, בושה וחרפה שמישהו ילשין עליה להנהלה של ה'קפה'.
אפשר להזמין פה לינץ'!!!!!!!!
כתב חידה מיתולוגי
אני מריחה כאן פרק מתוך ספר הספרים
(אל תגלי לי)
זה מצריך יותר מקריאה אחת.
אחזור...