 אתמול בבוקר במסגרת עבודתי ערכתי סיור לקוחות בכפרי הדרוזים בגולן. דהרתי בין לקוחות החברה, מיהרתי ללגום קפה או תה מתוק וכל הזמן עמד החשש בליבי שלא יספיק לי הזמן למצות את תכנית הביקור. היה זה יום אביבי עם שמש מלטפת,ממש יום לחיק הטבע. שיירות של מטיילים נהרו לחרמון. ולי רק נשאר לקנא בהם. באחד הכפרים אצל הלקוח הכבד ביותר שביקרתי, לא יכולתי לעמוד יותר בפיתוי. הוא שאל אותי היכן אני רוצה לשבת בבית או במרפסת הענקית שלו. כמובן שהמרפסת הייתה המקום המועדף עלי. מייד כשהתיישבתי במקום שטוף שמש, הודעתי לללקוח ולנציג המכירות שלנו באזור, שזה הזמן להירגע ולשכוח מעסקים. באתי להנות הצהרתי בפניהם. נציג החברה נכנס להלם קרב קצר. הכבודה לא איחרה להגיע. פתחנו בשיחה איטית על כל המתרחש בעולמנו הצר,לא התביישתי להראות הנאה צרופה ממזג האויר הנפלא ששרר באותן שעות, מילה לא יצאה מפי על עסקים. נציג החברה האזורי הביט בשעונו כרוצה לרמוז לי שהגיע הזמן למהר ללקוח הבא. זה לא עזר לו. אני בשלי, ממשיך בשיחת החולין באיטיות,לוגם מהתה המבושם (מה הם שמים שם) ולא מוותר על הבקלוואה המצוינת. לפתע הלקוח בעצמו יזם תפנית בשיחה ושאל כמה שאלות עיניניות על מוצרי החברה. השארתי לנציג החברה את הזכות לענות לו. כמובן שזה לא עזר לי והקושיות בסופו של דבר הופנו אלי. קלטתי שזאת הזדמנות לסגירה של עיסקה מכובדת. הלקוח שרגיל למנהלי מכירות טרודים ולחוצים, איבד את כישוריו המסחריים לרגע והביע נכונות להגדיל את רכישותיו מאיתנו, כמו שכבר המלצתי ברשומה קודמת, בלי הרבה חוכמות "עשינו" לו מחיר, ביקש הנחה, הסכמנו וסגרנו עיסקה.. אחרי שנפרדנו לשלום, חזרנו למרוץ המטורף ופקדנו עוד מספר לקוחות באזור. בסופו של יום כשסיכמנו את השלל שהצטבר, למדנו שהפגישה המסופרת כאן, הניבה את התוצאות הטובות ביותר. אבריה של נשאית איידס באיטליה הושתלו בטעות בגופם של שלושה חולים. איך אומרים שכנינו ממזרח החיפזון מהשטן. שיקנאו הממהרים.. התמונה באדיבות בלוג הצילומים של שי |