התבוננות על שלושה דורות

כשכל אחד מכם נולד, התאספו הקרובים מסביב

והתחילו מייד לשחק במשחק המוכר, החביב-

"הסנטר בדיוק כמו של סבא, העיניים של אמא, תראו,

והמצח בדיוק כמו לדודה ענת והאף כמו שלי בדיוק"

אז למה חשוב כל כך למי התינוקת דומה?

ולמה זה אי אפשר להניח שפשוט – היא דומה לעצמה?

כי ילדים לא גדלים על עצים, ולא החסידה הביאה,

לא מוצאים אותם בכרוב, זו אגדה ישנה שמישהי פעם המציאה.

והם יפים בדיוק כמו אבא וחזקים ממש כמו אמא,

ויש להם זיכרונות משפחתיים, והם נושאים אותם קדימה.

נו, הם לא גדלים על עצים, אבל הם חלק מעץ גדול,

והשורשים העמוקים, הם מה שהופך כל ילד לכל-יכול.

והצמרת גבוהה והפירות מתוקים

ותינוקות קטנטנים הופכים לענקים.

כי כשהשורש איתן ומוכר וידוע

לא מתעופפים באוויר מכל רוח

אז עברו הימים שבהם מקצוע היה מרוץ שליחים, 

 ומי שאבא שלו היה אורג, נתקע לתמיד בערימת שטיחים, 

ומי שנולד בעיירה נידחת, רק לעיתים נדירות,

היה מחליף את נוף ילדותו בארצות רחוקות וזרות.

היום הבחירה היא חופשית – במקצוע, במקום מגורים,

אך דברים שעוברים לב אל לב דור לדור

בנפש עודם נשארים.

ויש בחיבור בין דורות, מסורת וגם אהבה

יד קטנה בתוך יד גדולה, זה אושר גדול ותקווה

ולפעמים כשנדמה לי שהכל כבר עשיתי,

הכל כבר חוויתי ומה כבר נשאר?

אני רואה את הילד שלי ואת סבתא ביחד

ויודעת -  מחכה לי עוד דבר גדול ונהדר.