חודש הפסקה והנה אני שוב כאן, ושיהיה ברור - אני כאן בגלל הכוכבים :)

קיבלתי עונש. עד עכשיו לא בדיוק הבנתי מה כל כך הרגיז אותה, אני רק יודע שזה קשור לאופן בו תליתי את המגבת שלי. מסתבר שתליתי אותה מעל המגבת שלה שלא התייבשה בגללי, וזה הרגיז אותה מאוד, לכן מעכשיו אני בעונש. עוד לא שבוע נשוי וזה העונש הראשון שלי. מבסוט אש. והנה כל חלקה טובה שהייתי מורגל בה כדוגמת סידור המגבות במקלחת כבר לא נחלתי יותר, מה שאומר שיש אישה בבית, ועוד כזו שמענישה אותי. יותר נשוי מזה אין! ולא פיללתי מימי לאישה כזו, ובטח לא כזו שתעניש אותי. אם פעם המוטו שלי בחיים היה שכל אחד והעונש שלו, אלה הם חיי עכשיו, לרבות עונשים, האופן בו המגבות תלויות במקלחת וטבעת נישואין אותה אני 'מחוייב' לענוד. אבוי לי אם אפר אי אילו ועוד רבים וטובים מהנזכרים לעיל, אחרת שהדרך לעונש נוסף תהיה קצרה במיוחד. נעים מאוד עמית, ואני נשוי עכשיו.

הלכנו על הקונספט של חתונה קטנה. חתונה אינטימית כמו שאומרים, משפחה גרעינית וקומץ חברים טובים. גג שמונים איש, לא כולל חתן מזיע במיוחד. שישי בצהריים שטוף שמש בחצר בית תל אביבי מצוי או במילים אחרות בית הוריי. כמה שיותר פשוט ככה יותר טוב. היה כייף, ממש כייף. אוכל מעולה, אלכוהול, אחיין שלי הדי ג'יי שניגן יופי של מוסיקה, את החופה השאלתי מבית כנסת סמוך, והכל שריר ברור וקיים למעט איזו הפסקת חשמל רגעית רגע כניסתנו המפוארת לחופה, מה שאומר שאם לא היה חשמלאי באירוע, קרוב לוודאי שזו לא היתה מתרחשת מעולם. כל מה שנכתב על חוקי מרפי כנראה אמיתי. אבל היה בעיקר קסום ואינטימי. שום קישוקושים, שום פירוטכניקה, שום הפקות ושום כניסה גרנדיוזיות לחופה לרבות כזו עם הליקופטר. חתונות אינטימיות הן הטרנד הבא תאמינו לי. מישהי, מהצד של הכלה, אמרה ובצדק, שניכר שהזמנו את מי שרצינו ולא רק את מי שצריך – כל כך נכון, ולמה לא חשבתי על המשפט הזה בעצמי? אולי קצת ריחפתי כך טענו חלק מהבריות, בטוח הזעתי, אבל לבסוף קידשתי את הכלה שהיתה פשוט מדהימה, ויפה ומהממת – בקיצור אשתי. ואם יורשה לי להוסיף בצער, אף יותר חכמה ממני, הנה אמרתי את זה.

כן זה היה מרגש אני מודה, אפילו אני בטעות התרגשתי. התחתנו שלושה. שלושה? הבן שלי, מירב ואני. שלושתנו צעדנו אל עבר החופה, וזה הקטנצ'יק הגיבור עמד איתנו מתחת לחופה לאורך כל הטכס, יחד עם הרב. אפרופו רב, אז מי מכם שזוכר את הטור בו היינו בחתונה של החברה הטובה של חברה שלי דאז, ובה רדף אחרי איזה רב עם הכוס מהחופה, זה הרב רבותיי, הוא ולא אחר. כישף אותי? וואלה אבל יצא לו אחלה כישוף. החברים מסביב אוחזים במוטות החופה, אנחנו זה לצד זה, הברכות, היין, הכתובה, הטבעת, הכוס ובום  - אנחנו נשואים עכשיו. שום כפתור של UNDO  וכך מסתיימת לה תקופה אחת, ומתחילה לה תקופה חדשה, חיים חדשים ומדי פעם עונש כזה או אחר. אבל אם יש שם מישהי שאני רוצה לראות את הפרצוף שלה כל בוקר כשאני מקיץ ורק אחר כך מתעורר, זו רק אשתי. אוי, ועד כאן הדביקות!

שקרן בו שקרנים מי שיאמר שבפעם השנייה שאתה מתחתן זה פחות מלחיץ, בדיוק הפוך! כבר לא ממש הכרתי את עצמי מרוב לחץ, וכל הזמן שאלתי את עצמי למה, היות ולא באמת היתה סיבה להילחץ. מסתובב במיטה, עצבני מדי בכדי להתעייף ועייף מדי בכדי להירדם. בלילה שלפני החתונה מיותר לציין שפשוט לא ישנתי. כנראה שתקופת המעבר בין היותך גרוש וותיק לנשוי טרי, היא זו שגרמה לכל הכאוס הזה אצלי בראש, ימים יגידו. עכשיו אני עדיין לא לגמרי מפנים את זה שאני נשוי, אבל עושה פה ושם דאווינים עם הטבעת. אומרים שטבעת נישואין היא כמו בייב מגנט? עוד נראה לגבי זה. לבטח אזכור את הלילות נטולי השינה, וידעתי שאם אני מעיר אותה אני חוטף, לא העזתי להתעסק עם הכלה. היא לעומת זאת היתה הכי קולית שיש, באה דפקה כניסה והיא דפקה כניסה, התחתנה ושלום על ישראל. את ליל הכלולות שלנו העברנו איך לא במיטה, בשינה עמוקה ומתוקה, ותעזבו אותי מסקס אנחנו נשואים עכשיו, זה סתם מיותר.

אוהב מלא את אשתי, באמת. בקושי עברו ארבעה ימים מהרגע בו שברתי את הכוס. לנו זה עדיין טרי מדי, כלומר אין שום הבדל בין אז לעכשיו, וזה אכן היה מצד שנינו הצעד הכי טבעי לאחר הכרות לא מאוד ארוכה. והנה לכם עוד לאב סטורי או במילים אחרות מודל סטטיסטי של מה שהתחיל בג'יי דייט (פרסומת גלויה, פרסומת גלויה, פרסומת גלויה) והסתיים מתחת לחופה. בסוף זה עובד הג'יי דייט הזה, באלוהים. רק שיהיה ברור לכולם שהיא התחילה איתי בג'יי דייט, כאילו ברור, ואם הייתי במקומה אז גם אני הייתי מתחיל איתי, ואני נורא אוהב את עצמי כאילו ברור עוד פעם. עזבו הכל שטויות מי כמה ולמה. אם מספיק רוצים, אז גם אפשר להגיע לירח דבש בתאילנד. לא נורא תאילנד תחכה עוד שבוע, יש לי עוד כמה עניינים לסיים.

החיים בצל אישה אחת, או שמא מיומנו של נשוי טרי? אני צריך עוד לחשוב על הקונספט. עברנו לא מעט בסיפור הזה, השלמנו לא מעט אחד את השני, היו רגעים טובים יותר ורגעים של מלא חרא, ועוד יהיו אני בטוח. אבל הדבק כאן הוא מה שמחזיק את שלושתנו בסירה הזו. המוטו האמיתי שלי בחיים הוא לקחת הכל בפרופורציות, ולא פעם כתבתי כאן שאת אבני הבניין של הזוגיות, או הבסיס ככל שיהיה יותר חזק, כך לדעתי הזוגיות תהיה יותר טובה. אנ'לא איזה מומחה גדול, כבר הזדכיתי על הכובע של הסינגל הסדרתי. עכשיו אני נשוי וזהו. וזה לא אומר שהיא לא מרשה לי להסתכל על כוסיות ברחוב, טוב זה תלוי כמה הן כוסיות, אבל אני נשוי עכשיו וזהו.

מילה טובה אולי אם תרשו לי במעמד זה, היא לרבנות בכפר סבא. מודה שאני גר שם, אף אחד לא מושלם ועוד עכשיו כשאני נשוי והכל אז על אחת כמה וכמה. אבל כן הייתי רוצה לציין את צוות הרבנות בכפר סבא שבאמת היה מקסים וטיפל בנו במסירות מופתית, ואני נוטה להאמין שגם עם שאר הזוגות, לכל אורך התהליך. וכשיש צוות כל כך אדיב ומפרגן ברבנות, אז כל התהליך מקבל עוד איזה טוויסט כייפי כזה, ככה שאולי עוד יותר כייף להתחתן. ואם עזרתי פה רק קצת בקירוב לבבות אז הרווח כולו שלנו. מפרגן שם לכל הצוות של רבנות כפר סבא. זה בסדר יהודי גדול בתורה אני לא, אבל לתת מילה טובה כשצריך אז למה לא.

כמה דברים לא יישתנו לעולם. אני לעולם אקפל כביסה יותר טוב מאשתי ולעולם אנקה יותר טוב ממנה. היא לעומת זאת תישאר יותר חכמה ממני, ולא פעם אמצא את עצמי בוהה בה ואומר לעצמי בלב, שיו מאיפה את יודעת את כל זה. אני לעולם אחשוב שיותר טוב מזה אין, וזו הפעם השנייה והאחרונה בהחלט שאני מתחתן. לא יכולתי לחלום על משהו יותר טוב – באחריות. עדיין יש את הקטע שהיא שותה לי את כל הכסף הקטן מהארנק, וזה סימן מובהק לזה שאתה נשוי, וכנראה שגם זה לא יישתנה לעולם, כי ככה זה כשאתה נשוי.   

עמית