גורלות

אני בוהה בך יפתי,

מתעטפת בוילון סאטן שקוף,

בפינת חדרך השופע,

שותה דקות של חסד,

מחברת גורלות.

ימייך נאספים,

בונים מגדל של קוביות,

ואת זהירה,

ואת נוברת,

ואת פוסעת,

דוחקת לעלות.

אינך מוותרת ילדתי,

לוחמת חיים,

בגאון,

אין הפסד,

אין ניצחון.

אספי זיכרונותייך,

צמות קלועות בסרט אדום,

על מצחך הלבן,

קבלי בזרועותייך,

ימי בשלותך,

ופסעי לקראת המחר.

אני רואה אותך קטנה שלי,

השילי הסאטן העוטף, הרחב,

ערומה את עבורי,

איתו,

ובלעדיו.

כל הזכויות שמורות לתמי טייג