חודשים חיכיתי ליום הזה, עזרתי לחברה שלי להיות במצב שיהיה להם הכי קל עם העזיבה שלי.

היום רציתי שיתנו לי את המכתב.

אני רוצה בעוד חודש להיות בבית ולהתחיל את החיים החדשים שלי.

הבקשה שלי לחודש הסתגלות נענתה בשלילה.

אחרי 9 שנים אני צריכה זמן התארגנות, למה לא מבינים את זה?

בגלל שאני כל כך בסדר ביקשתי יום חופש ביום רביעי הקרוב על מנת לעשות את סקר החברות עבור רכישת רכב בליסינג. גם הבקשה הזו נענתה ב "טנטטיב" ביומן שלי.

אז חברים אומרים לי "פשוט באותו יום קחי יום מחלה" אני לא מסוגלת....

בחלק הטוב, לאחר הסרט אתמול נכנסה בי רוח חדשה, קשה להגדיר במילים אבל זה קשור ביכולת לעשות שינוי, הידיעה שאני יכולה לשבת עם קבוצה של נוער מאותגר על ידי החיים ולהכניס בהם רוח חדשה ואמונה ביכולות שלהם.

העבודה דרך כתיבה ויצירה וסוג של אימון אישי אבל משהו שבא מתשוקה אמיתית שלי, החיבור למקום הזה הוא קסום.

היום יצרתי קשר עם חבר מזמן התיכון שאני יודעת שעובד הרבה שנים עם נוער וקבענו שניפגש ונדבר.

עוד צעד קטן לקראת השינוי הגדול, זה כמו להרכיב פאזל, אני מקבלת הרבה חלקים ויודעת שלאט לאט הכל יתחבר.

לצידי, כמלאך, חברה חדשה שהכרתי לא מזמן שפותחת לפני אופקים חדשים ותומכת ומקשיבה ומלאה בתובנות ואני רואה לצידה עבודה משותפת בעתיד.

כמו כן הצד האוטודידקטי שלי פרץ לאחרונה והתחלתי לקרוא ספרים מעניינים ולפתח חשיבה חדשה על המהות שלי כאן.

קצת מהחיפוש אחר המופלא, קצת קהלת ורמב"ם וגם טנטרא.

האמת.... זאת התקופה הכי מרגשת בחיים שלי!