אז היום נאלצתי לרדת למחתרת, הורדתי את התמונה ושיניתי את השם.

כל היום דאגתי שמישהו שמכיר אותי ואת מקום העבודה יראה את הבלוג וזה לא יהיה נעים.

הבעייה היא שלא נותנים לי לספר לעובדים שלי שאני עוזבת, השעון מתקתק והם רואים את השינויים שקורים (שינויים שמבוצעים כבר חודשיים עקב עזיבתי) ואני לא יכולה לשתף אותם. גישת הניהול שלי כל כך שונה מזו של המנהל שלי. החיבור לאנשים אצלי מאוד חזק ואצלו.... לא קיים חחחח

במשאבי אנוש אומרים לי לחיות את הפוליטיקה עוד חודש, לעשות מה שהוא מצפה ממני ולסיים יפה.

הודעתי למנהל שלי שאני אקח חופש ביום רביעי, את תשובתו כתבתי לכם אתמול "טנטטיב" ביומן באוטלוק שלי.

היום הלכתי אליו ושאלתי אותו למה לא עשה "אקספט" והתשובה שלו היתה "חופש מבקשים, לא לוקחים" הייתי קצת בהלם ואז אמרתי לו, אתם לא מאשרים לי חודש הסתגלות ואני חייבת לעשות סידורים אז לקחתי יום חופש, לא קמתי בבוקר והודעתי שאני "חולה".... הודעתי מראש שאני לא אגיע, למה אתה כל כך קשה איתי? והוא פשוט הרים עלי את הקול... כל עוד אני שם, אני יעשה מה שהוא אומר... 

החלק ההזוי בכל זה שגם הוא הודיע שהוא עוזב ואני לא מבינה למה כל כך קשה לו לגרום טוב למישהו אחר.

אם אני הייתי המנהלת של עצמי הייתי אומרת לי לקחת יום בשבוע לסידורים על חשבון החברה.... :)

בינתיים אני כמה ימים עם קוצר נשימה, ממש קשה לי לנשום, האם בשל הפרידה אחרי 9 שנים? מחר יש לי תור לרופאה, נקווה שהכל בסדר חחחח (זה באמת יום מחלה חחח)

גילוי נאות, דיברתי כבר עם העובדים הותיקים והכנתי אותם, אנחנו מפוצלים ב 2 אתרים בארץ, הותיקים באתר אחר מהחדשים. הפחד שלי שאיך שאני אעזוב יפטרו את העובדים הותיקים, הרגשתי שאני חייבת להכין אותם למצב שאני לא אהיה (לא אמרתי כלום כמובן על זה שיפטרו אותם....) 

עובד נוסף שמאוד קרוב אלי שאל אותי היום מה קורה וגם אותו עידכנתי.

איך יתכן שבגיל 40 אני צריכה לחיות עם הדילמות האלו? למה אני צריכה לדאוג מזה שאני הולכת אחר ליבי?

למה אני צריכה לרדת למחתרת????