את מדברת ומדברת מנסה להשיג ממני עוד דקה. יש לך טכניקות את פוערת עיניים ומספרת לי סיפור שהיה היום בדראמה של שחקנית קולנוע. עייף אני מנסה להקשיב תוהה מאיפה יש לך אנרגיות כאלה אחרי הריצות שלך בסיומו של יום. אחרי נסיונות שב את בונה לך בית מהכריות כך את קראת לו זזה זזה ופתאום את נרדמת. שנייה שנייה בדיוק אחרי שאת נרדמת וגם אם בילינו שעות ביחד אני מתגעגע וכמעט מצטער שהלכת לישון. פתאום הגוף המלא חיים הזה שקט לו. ואת חסרה לי. אני מרים אותך על ידיי ואת מתרפקת בשנתך ולוקח אותך למיטתך, ילדה שלי. את רק בת 3 ואני מכור לך התמכרתי. לדקויות של התנהגות שהיא רק שלך לפעירת העיניים שהיא ב DNA שלי שלנו אנשי ההתלהבות. לחיות הבלתי נגמרת שלך ולפנים האוהבות שלך שאני חס מלומר שאני זוכר אותן רק חלקית כשאת הולכת לישון ודמותך פתאום מתעמעמת. כמו ליצן חי, שחקנית קולנוע את מסתובבת לך בבית רוקדת מדברת אין ספור ופתאום שקט. אני כותב לך פה, או בכלל כדי שהמילים האלה יהפכו לנשמה שלנו ויגעו באחרים. אני כותב כדי להיות כדי לחיות כדי להחיות את המיוחדות והטוהר שיש בך, לכולנו. שיש בכל הילדים לכולנו. כדי שאזכור את זה בכל רגע כשהרוח מלטפת עכשיו ולתמיד. אוהב אותך אוהב אותך אוהב אותך אבא. |