לפי מנגינת השיר של החבובות: "הגיע זמן לשמוח וגם להשתולל השתרללות זה גם טוב, העיקר להתהולל." זה הזמן בייבי, פתאום בגיל 35 (כמעט), לברוא את עצמך מחדש. איך אפשר? פתאום התגרשת ועכשיו טיפול פסיכולוגי ולך תחפש מי אתה. מי אני?, מה אני? מי אני? ברכה. פתאום להתחיל לחפש מה אני רוצה, מה אני לא רוצה, "להתחבר" לעצמי, לשאול את עצמי איך אני מרגישה? (או מעולה, או חרא, אין באמצע). הכי קשה לי לחיות בקצוות, מקצה הקשת האחד לקצה השני בשמונים מאיות השנייה. פתאום רוצה, פתאום לא רוצה. רוצה לעשות משהו מיוחד, חייבת לנסות אותו, את זה עוד לא עשיתי (השלמות), מנסה, נכווית, חוזרת חזרה לתוך הקונכייה שלי ומשתבללת שם יומיים שלושה (תלוי במזג אויר), לא מוציאה לא ראש ולא אפילו חצי מחוש ותשכחו ממני כולכם. ולמחרת זה עובר ואני שוב יוצאת (מחוזקת יותר או שברירית יותר?) להתנסות ולחוות וככה החיים שלי הפכו למן רכבת הרים בעיניים עצומות וכל עלייה נחווית בעוצמות וכל ירידה,,,,הוי הירידות.... כל פעם אני חושבת שזה הכי עמוק שאני אצלול אבל מסתבר שיש עוד שונית ועוד ריף, קצת יותר עמוק שאותם עוד לא ראיתי, עוד לא גיליתי וזה רק עוד כמה מטרים פנימה, עוד קצת לצלול ועוד להעמיק ולגלות משהו שלא ידעתי על עצמי ועל החיים בכלל. הבעיה היא שלפעמים אין לי מספיק חמצן בבלונים. לא אמרו לי למלא כל כך הרבה כשחתמתי על המסמכים אצל המגשרת. אמרו שיהיה קשה אבל לא אמרו כמה. כשאתה יוצא לצלילה אתה תמיד מתכונן, יודע לאיזה עומק תגיע ולוקח מספיק חמצן, אבל לא כאן, לא בבית ספרנו. בצלילה הזאת אף אחד לא יודע לאן פניו מועדות, זה סוג של צניחה חופשית רק בלי הקרקע לנחות אליה בסוף, היא פתאום נשמטת לך מתחת לרגליים ואתה שם לב לזה רק כשאתה גבוה גבוה באויר. היום כשנחתי רגע בצהריים, פתאום ראיתי את עצמי זוחלת במנהרה של מי שופכין, (ביופ ביופ), (קצת כמו שעשו לנו לפני ההשבעה בצופים) וראיתי את האור בקצה המנהרה אבל הוא היה כל כך רחוק והדרך היתה כל כך ארוכה ומסריחה. ברגעים האלה אני תמיד זוכרת שהירידה היא רק לצורך עלייה, שהכוונה נותנת אמונה ושמקסימום אם יקרה לי משהו ד"ר מרידיאן יגיע ויעשה לי הנשמה. ואני ממשיכה יום יום, לסלול את השבילים בדרכי החדשה (אני משתמשת באקרשטיין הם חזקים ויציבים, ממליצה על שלושה צבעים: ורוד סגול ורוד) מחזקת את עצמי ונעזרת בחבריי הטובים ובמאמנת האישית שלי וחיה לי מיום ליום (מה כבר יש לי לעשות?) אם יש למישהו הצעות יעול, איך לעבור את זה יותר טוב, אשמח לשמוע, אני.
|