והיו לך שורשייך משענת לחייך

איתם גדלת איתם בגרת, ואלה שיצרת ואלה שגידלת

משפחתך זו איתה נולדת וזו שבנית, משענת היא לך.

"גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע-- כִּי-אַתָּה עִמָּדִי"...

נולדת לאם ואב אשר בנו סביבך את חייהם

בית אותו נטשת כדרך הטבע לבנות את חייך שלך

לימים נולדו לך ובנית אתה סביבם את חייך, זו דרך החיים,

רצופה אבנים, אולי סלעים, וטרשים יכולה להיות היא

אך לכל אורכה לא תשכח ראשיתה,

לא תשכח בזכות ולא בחסד, לא תשכח,

את שליווך בכל רגע ושלב בילדותך, בגרותך,

בחולי, בכאב, בשמחה ואושר, איתך ובשבילך היו שם

לא תשכח,  כי דם זהה זורם בכם,

המשפחה איתה גדלת  והמשפחה אותה יצרת לך.

התפוררו אבני היסוד וסחפו מפולת סלעים אחריהם

התפורר הבית שבנית, ואתה אבוי, שכחת!!!

שכחת את המעגל שניבנה סביב ילדותך, בגרותך  

כמו השלכת לכל עבר מפירורי חייך

את אלה שהיו שם כל רגע ושלב ואלה שיסדת בעצמך  

בנזיד עדשים מכרת נפשך לבית האחר, זר ומנוכר תהיה בו

לא ביתך הוא, ללא שורשיך נבנה הוא,

כי רק לעבור בו אתה אמור

אם תלך בגיא צלמוות – תירא רע – כי בבית רעוע בחרת

ואת שורשיך שלך זנחת, ואט אט ייבשו הם.

ברגע האמת, ללא כתף נתמכת , וללא קב,

תצעד את שארית חייך

כי רק אלה שליווך בילדותך, בגרותך, ואלה שיצרת לך

ילווך בחולי, בכאב, באסון ועל ערש דווי

באושר ובשמחה, יד ביד ילכו איתך

ובגיא צלמוות לא תירא