לא ברור איך המושג הזה מנהל את חיי, מהו השווי ההוגן שלי? מה השווי הוגן של ההיא שעוברת כאן מדי פעם? מה השווי ההוגן של המשרד כאן? מה השווי ההוגן של כל מה שקורה לי בתקופה הזאת???

תסלחו לי על הנימה הפסימית שאופפת אותי בימים אלו... אולי ההיא שעיניה ירוקות כל כך תכניס מעט אופטימיות בתחושה הסובייקטיבית פסימית שתקפה אותי הבוקר?!

החשבונאות דווקא הייתה הוגנת, סגרה את כלל האפשרויות על מנת להגדיר את השווי ההוגן של נכסים כאלה ואחרים. אך כשאתה בא לבחון את עניין השווי ההוגן בכל שלב בחייך, האם לא מדובר בחזיון תעתועים? הרי ברגע אחד הכל נמחה מעל פני האדמה, גם עשירי עולם מתים בסוף, גם אלו שהוערכו עד לפני רגע בעשרות מליארדי דולרים שווים ההוגן נמוג ונקבר תחת מאות ק"ג של בטון המכסה את איברי גופם , שווים ההוגן הופך להיות אנרגיה בלתי נדלית של משאב טבעי מתחדש, לפי חוק שימור האנרגיה אנחנו הופכים למאכל בתוך שרשרת מזון אימתנית ששוייה ההוגן מתמלא תוך כדי כך שאנו נמוגים...

אז אחרי הקפה של הבוקר דווקא כל המחשבות האלו על מוות, על שווי הוגן הולך ומתמעט (וגם נמוג לו לאטו ברגע אחד בדיוק) התחלתי לעבוד, היום דווקא הייתי סקרן דברים חדשים על הפרק, והעבודה לקחה אותי רחוק מעינה של הפסימיות שתפסה אותי במבטה האימתני הבוקר. הדרך לחשב את שוויו ההוגן של נכס אינה רק  מתטית,חשבונאית או מדעית, היא כוללת בתוכה את כל הכלים שצברתי בחיי, את הסקרנות הטבעית שמתחילה כל תהליך קצר כארוך, השווי ההוגן שלי השווי ההוגן שלה.

אז לפי התאוריה כל שניה שאני מבזבז כאן מקטינה את השווי ההוגן שלי הרי יכולתי לעבוד עבודה אחרת,מלצרות למשל ולהרוויח יותר, אך העניין במקצוע מכובד והרצון "להגיע רחוק" לוקח אותי בכל פעם מחדש אל העצמת השווי ההוגן שלי אל מול הסביבה שבה השווי ההוגן הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, כולל המיתוג מחדש שלך, של משפחתך של סביבתך ושל כל מה שתגדיר או תחווה בחייך.

בכל אופן נדדו מחשבותיי ובארוחת הצהריים הייתה שיחה, מילים התחלפו להן, מילים פשוטות אינפורמטיביות, יבשות בלי זיק קטן של תאווה או חיוך, כמו שהחשבונאות נראית כמו שהמשרד הזה משדר, הכל היה נורא תפל, מילים התחלפו ומידע עבר וחיוך אחד קטן הביא בסוף את השינוי.

אותו חיוך היה בעצם תחילתה של ידיות מופלאה, כזו שתגדיל את הדמיון המוטרף בקרבי, שתחמם מנועים לטיסה ארוכה, החיוך הזה בעצם אינו משנה את המהות שעמבדה מאחוריו, אם היו כוונות ואם לאו, החיוך הזה מגדיל את האפשרויות, מתקן את העוול, מכניס אופטימיות בנקודת הפסימיות שתקפה הבוקר, החיוך הזה הוא בעצם טיפה אחת בתוך עצמת השווי ההוגן שיכול לצמוח מכאן.

אז נחכה ונראה, בינתיים, אקסל אחד ועוד אחד, משבצות משבצות....