כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מונטיים

    נייט סמול טוק

    1 תגובות   יום שלישי, 14/6/11, 23:56

    אני באתי לספר על איש אחד שגר בערבות הנחל, אבל לא בקיאה בפרטיו. רק יודעת לומר שהוא בחר ללכת אל מקום של שקט, כי הרעש היה נורא מידי. וזה נכון שצריך לדייק ולכתוב "מאוד מידי", אבל כשמדובר ברגשות, איש לא יכול באמת להתווכח איתן.

    רק עורכי דין משועממים ירדו איתך לפרטי פרטים, אה וגם כמה מיופי נפש ודיקקטורים ללשון העברית.

    אבל אם תשים פס, אולי תצליח לראות את מיסטר קו שיאמר לך כמה החיים נפלאים, גם כשאתה דיפ אינסייד יודע שהם משממים ושהשפה שלך היא שיט.

    אבל מה אכפת ובעצם, שהרי כל איש וכל אישה בימינו כבר כותבים הרבה רפש. שלא לדבר על שגיאות השפה והכתיב, הן רבות יותר ומייגעות יותר מקללות רחוב של חתול.

    וחתולים, לרוב, מדלגים מזבל אל זבל. תסלחו לי על הבוטות.

    וביננו, אני לא באמת מכירה את האיש של ערבות הנחל, אולי זה משל, אולי זו אגדה. אולי זה סיפור שאבא סיפר לפני השינה.

    אבל בודאות היה שם איש, כמו שבודאות היה אדם. כמו בודאות מוחלטת שקיים הים.

    תעצרו לי את הלשון של המקלדת , לפני שאמצא את הסוד של היין לפני שנכנס ותנו בי מחילה על שלא ידעתי לבוא ולספר אהבה, כמו שרגילה.

    הדממה. כמה שהיא חזקה. יסודות של בטון שוקע לאיטו. והגעגועים- הם נתונים בסימן שאלה, עד אותו אסאמאס שמסמן לך שאתה עדיין אונ-דה-ליסט, מינינג אה- לייב !

    לא את כל מה שמרגישים מוכרחים להבין, רק חשוב להרגיש ולא להיות מנוונים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/11 15:18:
      אני מאלו שמוכרחות גם להבין...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ~wings~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין