השילוב המוזר של אישה, נושקת לשנת החמישים של חייה והיפראקטיבית מעורר אצלי לפחות, גיחוך קל. אבל מה לעשות שאת המתכון הגנטי של עצמי לא אני המצאתי, ככה זרקו אותי לעולם. אני מניחה שאילו הייתי גדלה בדור הנוכחי היו פותרים את העיניין במינון של רטלין מוגדל או כימיקל אחר, פשוט שיהיה פחות רעש בסביבה. אני התחברתי לסיגריות במינון גבוהה מאז שאני זוכרת את עצמי, אדום, חזק, 2 קופסאות ביום זה בקטנה, בגיל 16 זה היה בלי פילטר בכלל, הסיגריות עם הגמל . "תיזהרי" היא אמרה לי בשבת כשהכרזתי באופן ציבורי על הפסקת עישון ביום ראשון וגם שבספטמבר אני מציגה תערוכה בניו יורק. מוזר שההכרזה על ניו יורק לא גררה כלל שאלות לעומת זאת הפסקת עישון אצלי נשמעה כמו הכרזה על פתיחת מלחמת עולם שלישית. היא שאלה אם אני מוכנה ריגשית לכך שהבלי ניקוטין אצלי הולך להציף אותי ריגשית, שהעדר הסיגריות בחיי יעלה את סף הרגישות הפיזית והמנטאלית לרמות מטורפות. כן... אני נזכרת בפעמים קודמות של הפסקות מהסוג, אני מגיעה למצבים בהם הקצב והאינטנסיביות של הכל כל כך גבוהים שאני מצליחה להפחיד את עצמי, שלא לדבר את הסביבה שלא מצליחה להכיל את היצור המוזר חסר המנוחה והאינטנסיבי שבקצב שאינו מותאם לעולם. אני מתבוננת במראה על 47 שנותי המפוארות המכוסות ענן עשן שנועד כל כולו לאפשר לי לתפקד באופן נורמטיבי(לפחות חלקית....) עם הסביבה. אז זהוא, לא רוצה יותר להתחבא בעשן, רוצה לחיות את כל האנרגיות, העוצמה והקצב שהם אני , יום שלישי של גמילה, העולם לא מתפרק מסביבי, אני לא מתפרקת מעצמי.. לפחות עדיין לא :)
|