כותרות TheMarker >
    ';

    להתבגר ולהתגבר – הגרסה האפריקאית...

    73 תגובות   יום רביעי, 15/6/11, 18:01

     

    כשנער יהודי מגיע לגיל 13, יום הולדתו נחגגת בטקס בר-מצווה. הטקס הדתי הזה בעצם מצרף את הנער לקהילת המאמינים הבוגרים. במהלך הטקס עולה הנער לתורה, בעוד שאביו מברך ואומר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ומתכוון לומר בכך שאם עד עתה היה הוא, האב, אחראי למעשי בנו - הרי שמעתה הנער עצמו אחראי למעשיו שלו ולמילוי המצוות.

     

    את הטקס הזה כל אחד מכם מכיר. אבל מסתבר שאנחנו לא "השבט" היחיד שמציין בטקס את המעבר מילדות לבגרות. בכל רחבי אפריקה ניתן לאתר מסורות טקסי בגרות לנערים.

     

      

    ''

     

    הפעם הראשונה שנקלעתי לטקס התבגרות מקומי הייתה בטנזניה, במסגרת למידת האזור כחלוצת מארגני הטיולים מישראל לטנזניה ו זנזיבר. טקסיו של שבט המסאי, שבט נוודים למחצה המתגורר ברובו ב טנזניה, הם המוכרים ביותר ביבשת. השבט ממשיך לנהל את אורח חייו, גם במאה ה-21, בדרכו המסורתית: חבריו מתגוררים בבקתות העשויות מבוץ, עץ וגללי בקר, מתפרנסים מרעיית צאן וצייד, אינם טורחים ללמוד קרוא וכתוב ומקיימים את טקסיהם השבטיים העתיקים. אחד מן הטקסים הוא טקס המעבר מילדות לבגרות: כאשר הנער מגיע בהתפתחותו הביולוגית לשלב שניכרים בגופו סימני התבגרות מינית, הוא נכנס לתקופת הכשרה והכנה לקראת שינוי מעמדו לבוגר. בתקופת זו המתבגר מבצע פעולות ומשימות שנועדו להכין אותו לקראת הטקס הסופי, כמו גם להנחיל לו את ערכי השבט. חלק מההכשרה בשבט המסאי כוללת את הוצאת המתבגר אל מחוץ לתחום מגוריו, בחברת עוד מתבגרים נוספים לאזורים לא מיושבים במעמקי הסוואנה, במטרה לחנכו להיות לוחם.

     

     

    בתום תקופת ההכשרה נערך "ריקוד הקפיצות": הבנים הצעירים מזנקים לאוויר מעמידה ישרה כדי להפגין את חוזקם וזריזותם, אך ליבו של הטקס הוא "מבחן האומץ", שלאחריו מוכרז הנער כ"בוגר". במסגרת מבחן זה נדרשו הנערים הצעירים עד לפני זמן לא רב להרוג אריה מבלי להשתמש ברובים או כל נשק חם אחר כדי לזכות בזכות לשאת אישה, אולם מיום שהאריות הוכרזו חיות מוגנות האסורות בציד פסק המנהג רשמית והוחלף בדרישה להחזיק בקרניו של פר ולהפיל אותו ארצה. למזלי הרב, צפיתי בטקס בזמן שציד האריות הוצא מחוץ לחוק. כדי לסמל את כניסתו של הנער לעולם המבוגרים שורפים את כל צעצועיו ומגלחים את ראשו. בני השבט עורכים לכבודו חגיגה שנמשכת מספר ימים ושיאה מגיע בטקס עריכת המילה. לנער אסור להפגין רגשות כאב או פחד, ואם הצליח בכך מוענק לו התואר "לוחם צעיר". השלב האחרון בטקס הוא מעין משחק תיאטרון משותף לנער ולאימו, שבמסגרתו בז הבן לאימו על מנת להראות שמעכשיו אין הוא בן חסותה - אלא אדונה. לאחר הטקס וקבלתם לעולם המבוגרים עוזבים הנערים את שבטם ועוברים לכפר מבודד, שם הם חיים במשך מספר שנים ולומדים מיומנויות שונות כמו ציד וטיפול בבקר. בסוף התקופה הם חוזרים לשבט ונחשבים ללוחמים מן המניין.

     

     

    ''

                                                    ריקוד הקפיצות

     

     

    ללא ספק, השוני בין הטקס המשפחתי והחם שאנו עורכים לנערינו הצעירים שונה בתכלית מזה שבאפריקה. בעוד שהטקס היהודי הינו טקס סימבולי שמקדש את התנ"ך כסמל ההמשכיות של העם היהודי, המסורת האפריקאית הולכת על אירוע ב"קונספט" אחר, וזה בלשון המעטה. חלקים רבים בטקס אינם קלים לעיכול וגם אינם נתפסים כהגיוניים מעיניים של אדם מערבי מתקדם. אבל המציאות, כידוע לכולנו, היא אף פעם לא נחלקת לשחור או לבן. יש בה גווני ביניים, היא משתנה והיא יחסית. וכנראה שכשם שאנחנו מרימים גבה על מנהג אפריקאי, סביר שגם הם עושים את אותו הדבר על מנהגים שלנו, רק בסווהילית.

    שלכם,

    רונית הרשקוביץ

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/9/11 13:44:
      כתבתה מעניינת צר לי נגמרו לי הכוכבים אחזור....
        21/7/11 05:12:

      http://cafe.themarker.com/image/1484224/
      צטט: ארנושקו 2011-06-29 12:28:28

      רונית , - הוא שנאמר : "סדנא דארעה חד הוא " .

       

        29/6/11 12:28:
      רונית , - הוא שנאמר : "סדנא דארעה חד הוא " .
        25/6/11 09:22:
      עולם אחר ומסקרן ...
      בעלי אומר שהוא מקנא בך על חוויותיך ואני אומרת לו שאף פעם לא מאוחר תודה לך על השתוף ושתיהיה לך שבת קסומה ונפלאה
        22/6/11 08:15:

      רונית זה מעניין ומרתק לשמוע על צורות חיים שונות,בתקופה נאורה זו,,
      מדהים לדעת שעוד חיים ככה ,,


      מבחינתי זה נגלה לי מתוכניות בטי וי,,

      אזתודה שאת משתפת *

        22/6/11 04:49:

      מקסים ומעניין :))

      תודה.

        22/6/11 00:47:

      מרתק!תודה מאמאמיה.....

      בטי

        21/6/11 23:46:
      רונית החמודה "מגניב " תודה יואב
        21/6/11 18:26:
      באמת עולם שונה לגמרי! מתוך התרבות שלנו, קשה להאמין שיש עדיין שבטים שאינם לומדים קרוא וכתוב. אבל מה, סביר להניח שהם היו מסתכלים עלינו כלא פחות מוזרים בעיניהם.....האם בשבטים אחרים הטקסים והמנהגים הקשורים להתבגרותם של נערים הם שונים? ומה קורה לגבי הבנות, בשבט המסאי ובשבטים אחרים? או שזו בעצם המציאות שם שמביאה למנהגים בעלי קווי דמיון כאלו או אחרים בשבטים השונים?
        21/6/11 10:04:
      אוהבת לצפות בתכניות נאשיונל ג'אוגרפיק ובשאר תכניות המדע הטבע ותרבויות אחרות תמיד עניינו אותי.....תודה :)
        21/6/11 01:41:
      מה שנכון נכון
        20/6/11 20:06:
      מרתק! תודה.
        20/6/11 18:12:
      מענין לקרוא על תרבויות שונות
        20/6/11 17:00:

      מרתק!!!

      והעיקר שהפסיקו

      להרוג אריות!!!!

        20/6/11 16:11:
      תודה על השיתוף רונית שיהיה יום טוב
      בכל תרבות יש טקסי התבגרות, בסופו של דבר כולנו דומים..
        20/6/11 11:19:

      צטט: ORלי 2011-06-20 11:19:16

      צטט: אניגמה 313 2011-06-20 11:04:33

      טקסי המעבר אכן תורמים להתבגרות, אבל לעיתים הם חדים מדי ונוקשים. אצלינו, משום מה, בתקופה האחרונה, נעירם/ות מתבגרים רק בגיל.....30 :-). עד אז הם 'יושבים' אצל אבאמא בבית... שבוע טוב, תודה על פוסט מעניין, אילת

       

      אצלינו, משום מה, בתקופה האחרונה, נעירם/ות מתבגרים רק בגיל.....30 :-). עד אז הם 'יושבים' אצל אבאמא בבית... וואללה

        20/6/11 11:19:

      צטט: אניגמה 313 2011-06-20 11:04:33

      טקסי המעבר אכן תורמים להתבגרות, אבל לעיתים הם חדים מדי ונוקשים. אצלינו, משום מה, בתקופה האחרונה, נעירם/ות מתבגרים רק בגיל.....30 :-). עד אז הם 'יושבים' אצל אבאמא בבית... שבוע טוב, תודה על פוסט מעניין, אילת

       

        20/6/11 11:04:
      טקסי המעבר אכן תורמים להתבגרות, אבל לעיתים הם חדים מדי ונוקשים. אצלינו, משום מה, בתקופה האחרונה, נעירם/ות מתבגרים רק בגיל.....30 :-). עד אז הם 'יושבים' אצל אבאמא בבית... שבוע טוב, תודה על פוסט מעניין, אילת
        20/6/11 10:57:

      פוסט יפהפה.

      המידע שהבאת הינו מרתק ומסקרן

      ככל דבר הנערך במקומות שאינם שייכים לתרבות שלנו.

      אהבתי ונהניתי.

      התמונות מקסימות

        20/6/11 10:46:
      מעניין, מעניין. תודה. חושבת על הג'ונגל האנושי שבתוכו צמחה התרבות היהודית עם טקס החניכה האורייני [טקסטים במרכז] בהשוואה לצורכי ההישרדות של שבטים באפריקה, למשל...
        20/6/11 10:03:
      מנהגים וטקסים אמנם שונים מאוד ממקום למקום בעולם בטח באפריקה ועם זאת הם משותפים לכל האנושות , יש לנו צורך לציין מעברים בטקסים:-) הטקס האפרקאי נראה ונשמע מרתק
      הפוסטים שלך תמיד מעניינים וסוחפים לקריאה!
        20/6/11 08:32:
      הטקס בהחלט שונה אך המטרה והכוונה הן אחת הן. לצאת לבגרות. ראיתי פעם סרט בנושא המון אחריות וכובד משקל על צווארם של המתבגרים הצעירים. תודה על שמביאה זאת רונית יקירתי.
        20/6/11 07:17:
      מעניין - נהנתי לקרוא
        20/6/11 03:43:

      יופי של פוסט.

      בהחלט מעניין ומרתק!

      מקסימונת את.נשיקה

      ''

        20/6/11 02:16:
      טקסי התבגרות שונים אופיניים בכל התרבויות. ביזוי האם נראה לי טקס קשה , אך ברור שהוא סמבולי לצורך ניתוקו מהאם. בתרבות המערבית, האם מתקשה לשחרר את ילדיה ואינה רואה בתהליך זה , תהליך טבעי כפי שרואים בזה השבטים האפריקאיים.
      מעניין ביותר, תודה שהבאת!
        19/6/11 23:40:
      אוהבת מאד לטייל איתך במחזות רחוקים של תרבויות שונות...אני תמיד עוקבת אחר השבטים הללו בניישיונל גיאוגרפי. תמיד אוהבת לראות חיים אחרים. אנתרופולוגיה מעניינת אותי מאד. את מצליחה לרתק אותי עם הפוסטים שלך. תודה לך מכל הלב. *
        19/6/11 23:29:
      מרתק ומעניין תודה
        19/6/11 22:59:
      תודה על הפוסט המעניין :-)
        19/6/11 22:02:
      מעניין תודה
        19/6/11 21:50:
      מעניין... תודה על שיתוף...
        19/6/11 20:56:
      *
        19/6/11 20:46:
      מעניין מאוד :))
        19/6/11 19:05:
      תודה על ההארה.
        19/6/11 18:58:
      רונית, טקס בגרות מרתק, תודה על התיאור. דבי
        19/6/11 18:56:
      רונית, מרצק לקורא על מבחן הבגרות ומנהגים נוספים, תודה
        19/6/11 18:35:
      כמי שנחשף לאחרונה לעולם הזה....שמח לפוסטים כאלה שמעשירים את כולם...
        19/6/11 18:25:
      העשרתני!
        19/6/11 17:46:
      ריגשת אותי בסיפורך
        19/6/11 17:32:
      דווקא מקסים ומרגש בעיני , ברור שאין לעולם המערבי כל יתרון ודווקא הם המחוברים יותר והמיומנים באורחות החיים והיופי כפי שציינת הוא שהם לא נסחפו אחר מקסם השווא של המערב ודווקא דבקו במסורתם.
        19/6/11 17:16:
      תודה על הפוסט המרתק.
        19/6/11 16:38:
      לא הבנתי. עושים להם באותה הזדמנות גם ברית מילה?
        19/6/11 16:36:
      תמונות מרהיבות.
        19/6/11 16:30:
      איזה פוסט מרתק, הייתי מוותרת על כל הטקסים למינהם, ושיתנו להתבגר בשקט....
        19/6/11 16:30:
      תודה על המידע החשוב :)
        19/6/11 16:10:

      צטט: אביאן 2011-06-19 13:16:41

      גם בישראל שולחים את הנוער לתקופת התבגרות בכפרים מבודדים.... מגיל 18 עד 21. הם גם לומדים לצוד ולהלחם וכשהם מסיימים הם הופכים ללוחמים מן המניין....

       

       

       

      אמת לאמיתה!

        19/6/11 16:08:

      תודה רונית יקירתי  נשיקה על הפוסט המקיף הזה

      נהדר המידע הזה והתמונות

      * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק הכי אוהב שבעולם

      שבוע ניפלא

      חיה

        19/6/11 16:01:
      אחד ההבדלים המהותיים שישר התחבר אלי, הוא ההתנתקות של הבן ממשפחתו ומאמו.. כאמא לא הייתי מסוגלת לשחרר את בני בגיל כל כך מוקדם, ובטח לא לשלוח אותו לסוואנה לבד... אבל אני גדלתי בצורה תרבותית וערכית אחרת, ולכן גם אין לי את האפשרות והכלים לשפוט.. אכן העולם לא נחלק לשחור ולבן, וכל אחד גדל בתרבות אחרת המשפיעה עליו... פוסט מרתק, ואשמח לקרוא עוד ועוד מהגיגיך וסיפורייך.. סיגל
        19/6/11 16:01:
      ************
        19/6/11 15:41:
      במהלך כל שנת 1999 ו20000 שהיתי עם שבט המסאי בטנזניה. שבט מרתק ללא ספק. ההכרות שלי עם חברי השבט החלה באמת בזנזיבר, שם ביקשתי מהם ללמד אותי את מלאכת הכנת התכשיטים. היות ובזמנו עסקתי כמעצבת תכשיטים חיפשתי כל הזמן דברים ועיצובים חדשים. הקשר הכי חזק שלי היה עם גבריאל ( סאריאם ) ופורהה...גבריאל לימד אותי את העבודה ופורהה לימד אותי את השפה, לא סואהילית אלא מסאית. כשהייתי מוכנה גבריאל לקח אותי לכפר שלו - כפר קטן למרגלות הר מרו. זה היה המסע הכי מרתק שעשיתי בחיי. התגוררתי עם המסאים, אפילו קיבלתי מהם שם - סיננדיי. זכיתי להיות חלק מהריקודים שלהם ולהשתתף בטקסים כצופה, מכיון שזו כפר שלא נחשף כל כך לתיירים וגבריאל היה אחד מהלוחמים היותר מוערכים בכפר, הם קיבלו אותי כאחת משלהם. זה נגמר כשרצו להשיא אותי לאחד מבני הכפר ואני הבנתי שזה הזמן לחזור לארץ. עד היום יש לי קשר עם גבריאל, שהפך בינתיים למעצב בגדים בסגנון בגדי השבט, אותם הוא מוכר בתצוגות אופנה ותערוכות. גם עם פורהה חודש הקשר...מנפלאות הפייסבוק :-) הכתבה שלך עוררה בי צביטת געגוע כמו כל הכתבות שלך בנושא. אני יודעת שיום אחד אחזור לשם עם הבן שלי, הבטחתי לו :-) אפשר לקרוא כמה כתבות שלי על החוויה ( סידרת כתבות אותה לא סיימתי, אולי כי בתת מודע הקשר שלי עם המסאים טרם הסתיים )... http://cafe.themarker.com/post/1045490/
        19/6/11 14:56:
      כיתבתך מרתק, תודה לך.
        19/6/11 14:52:
      להופיע מול כל העולם ודודותיו עם הקול המתחלף שלך והתפרעויות הגוף-באמצע-צמיחתו - הוא מבחן אומץ לכל דבר ועניין :))
        19/6/11 14:35:
      אני רוצה ללמוד את ריקוד הקפיצות !!
        19/6/11 14:34:
      רונית יקרה, כשאת מספרת, סרט שלם רץ לי מול העיניים ומסקרן. רק לחשוב על מילה ללא שום הרדמה, על הצורך להסתיר את הרגשות...קשה מנשוא....לחשוב על הבן שלי במצב כזה...בכלל.... :) תודה שסיפרת. היה כיף לקרוא. המשך שבוע טוב
        19/6/11 14:26:
      שמעתי על הטקס הזה אבל אף פעם לא ממקור ראשון. תודה
        19/6/11 14:01:
      מעניין:)
        19/6/11 13:58:

      *

        19/6/11 13:36:
      כייף לקרוא בצורה ובצבע שאת מביאה את זה
        19/6/11 13:31:
      מאלף - תודה
        19/6/11 13:26:
      מעניין :)
        19/6/11 13:23:
      עושה חשק לנסוע ולראות
        19/6/11 13:16:
      גם בישראל שולחים את הנוער לתקופת התבגרות בכפרים מבודדים.... מגיל 18 עד 21. הם גם לומדים לצוד ולהלחם וכשהם מסיימים הם הופכים ללוחמים מן המניין....
        19/6/11 13:12:
      נחמד מאוד *
        19/6/11 13:06:
      מעניין,נחמד, ציבעוני....
        19/6/11 12:44:
      מענינים מאד המנהגים שלהם . אבל איזה צעצועים שורפים להם ?
        19/6/11 12:26:
      מעניין מאוד... המשיכי לספר עוד, זה מרתק.
        19/6/11 12:26:

      תודה על תשומת ה''

      יונה

      לשבוע ברכה ושלום

        19/6/11 12:18:
      איזה יופי, ראיתי פעם הצגה קצרה של זה באחד מהספארי הגדולים באפריקה.
        18/6/11 00:45:
      אני דווקא יכולה למצוא כמה הקבלות...אולי לא בקטע של להרוג אריה בידיים חשופות...אבל בדברים אחרים כן.
        16/6/11 10:52:
      מקסים

      ארכיון

      פרופיל

      מאמא רונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין