כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (29)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      3/5/12 01:29:

     

     

    האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?   

     

    התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.

     

    לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.

     

    הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.

     

    ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.

     

    ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.

     

    כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

     

    ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.

     

    הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.

     

    הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.

     

    ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.

     

    יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.

     

    על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.

     

    כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"

     

    אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.

     

    מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

     

     

      3/5/12 01:17:

     

     

    קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע ! 

     

    כאשר מחנכים דנים ב"דברים הבסיסיים" שיש ללמדם את כל התלמידים בבית-הספר, אין נושא המקבל תמיכה גדולה יותר, מנושא המדע. אומרים לנו, שמכל הדברים החשובים עבור הצעירים אשר יהפכו למבוגרים במאה ה-21, ידיעת המדע מדורג -- במקום הראשון. זה הצידוק הסטנדרטי לתכנית הנרחבת של לימודי המדע, החל בבית-הספר היסודי ועד לבית-הספר התיכון, תכנית הנתמכת בציוד ובספרי לימוד יקרים, והמאוישת על ידי צבא של מורים.

     

    לכן, יתכן שזה יבוא כהפתעה למרבית הקוראים, שלמעשה כל מה שנאמר לנו בנושא הוא מיתוס טהור. אין אצלנו היום בית-ספר בו מלמדים מדע. זורים חול בעינינו.

     

    הנה החדשה המרעישה. המדע, כמפעל של המוח האנושי, מאופיין על ידי תכונות בסיסיות מסוימות. הרשו לי למנות את החשובות ביותר שבהן:

     

    1. על אנשי מדע להיות בראש ובראשונה צופים זהירים, ועליהם להבחין בקפידה רבה בהתנהגותו של נושא חקירתם, יהיה אשר יהיה. בכל מקרה אסור להם להתבלבל או להכחיש את הנתונים.

     

    2. על מדענים ללמוד להפיק מנושאי חקירתם יותר מידע ממה שנראה במבט ראשון. עליהם ללמוד לתכנן ניסויים כאלה, השואלים שאלות המסוגלות להפיק תשובות בעלות משמעות, תשובות המעניינות אותם. ועליהם לרשום בקפדנות ובכנות את התשובות, ללא כל התחשבות באם התשובות אשר מתקבלות הן אלה אשר החוקרים ציפו להן וחיכו להן, או לא.

     

    3. על מדענים -- ביחוד מדענים טובים ויצירתיים, מהסוג שאנחנו משתוקקים שיהיו לנו בשפע -- ללמוד להשתמש בדמיונם בחופשיות, לתת הסברים חדשים ובעלי משמעות לתצפיות חדשות. כדי לעשות זאת ביעילות, עליהם לשמור על ראייה של הדברים באופן פתוח וחסר פניות עד כמה שאפשר, ולצמצם עד למינימום  את מטען הדעות הקדומות והתפישות המוקדמות.

     

    אם כן, על מדענים טובים להיות סקרנים עד מאוד, זהירים, כנים, בעלי דמיון, וגמישים בחשיבתם.

     

    כדי להבהיר נקודות אלו עוד יותר, הבה נשווה את המדע עם תחום לימוד אשר נחשב בדרך כלל כקוטב נגדי: הדת. ההבדלים ממש בולטים לעין. נקודת ההתחלה של הדת היא האמונה, שהיא בהכרח מעבר (אם כי לא בהכרח בניגוד) לניתוח הרציונלי. הדת מבוססת על  ערכת אמיתות (דוגמות), אשר בדרך כלל מאמינים שהן נובעות מהשראה אלוהית, וכמובן שאינן  נגזרות פשוט מעשייה איזושהי של המוח האנושי. על תאולוגים גדולים להתמצא היטב במנהגים מסובכים אשר מועברים מדור לדור, לעתים במשך אלפי שנים, והמעובדים על ידי מאות הוגי דעות דגולים לפניהם. חידוש בדת, במידה שהוא מתבצע, קורה על ידי התערבות אלוהית, לא על ידי עשייה אנושית.

     

    כעת, הבה ונתבונן במה שנחשב היום כהוראת המדע בבתי-הספר. הביטו וראו, זה זאב בלבוש של כבשה! מדע המוצג בצורה של דת בכל מקום!

     

    הפעילות העיקרית, למעשה הפעילות המשמעותית היחידה אשר עוסקים בה בכל שיעורי המדע היא הוראת  התיאוריות המדעיות האחרונות הנפוצות בצורה של אמיתות. ספרי הלימוד הם הגנזכים של האמיתות האלו. מלמדים את הילדים מתוך הספרים כיצד נראים הדברים. הם לומדים את מילון המדע ("האלף-בית המדעי"!),"חוקי" המדע, על גיבורי המדע (שווי-ערך של המדע לכהנים או לקדושים). השימוש עצמו במילה "חוק" הוא בגידה חרישית: ללא כל קשר למה שיכולים מדענים אמיתיים להתכוון כאשר הם משתמשים במילה, מורים ותלמידים למדע בבית-הספר מקבלים את המילה במובן של תיאור מדוקדק כיצד ומדוע משהו קורה. חוקי מדע נתפשים כמציאות אמיתית ובלתי ניתנת לשינוי. מעט אנשים מבחינים שלמעשה כל "חוק" הכתוב בספרי הלימוד של היום שונה לגמרי מה"חוקים" אשר נכתבו בספרי הלימוד לפני מאה שנה; ואלה, בזמנם, דמו במעט למה שהיה ידוע כ"חוקים" לפני מאתיים שנה; ומעט מדענים יחלקו על כך שה"חוקים" אשר יהיו תקפים בעתיד בעוד מאה שנה יהיה להם מעט במשותף, אם בכלל, עם מה שבתי-הספר מלמדים היום כאמת מדעית. 

     

    מטרת הקורסים למדע כפי שהם מועברים בבתי-הספר היא "לפטם" את ראשי הילדים עד כמה שאפשר יותר במידע על החשיבה האחרונה של המדענים. לתלמידים לא ניתנת האפשרות לקבל או לדחות ולו במעט מהחומר הזה: הוא מוצג כאמת, וכאשר הם נבחנים, מצופה מהתלמידים שיחזרו עליו, ושיקיאו אותו באותה הצורה שניתן להם. למעשה, אחד המאפיינים העיקריים של הסטנדרטים הלאומיים שהם תעמולה ראוותנית ושהנשיא והמושלים דוחפים, הוא הכנסת סידרת מבחנים במדע אשר תינתן לכל התלמידים, על מנת לקדם עד כמה שאפשר את הקליטה הרחבה ביותר של האמיתות המדעיות האחרונות.

     

    גרועים, אפילו מההרצאות בכיתה ומספרי הלימוד הם הקורסים השונים למעבדות המדע ועבודות השדה. אומנם כל ספר הדרכה למעבדה מדגיש למעשה חזור והדגש את חשיבותם של התצפיות, של הרישום הקפדני, וכו', אך העובדה היא שכל ניסויי-המעבדה הם ציוויים בהם "התוצאה" הנכונה ידועה מראש -- תוצאה אשר התלמידים צפויים לקבלה, או להגיע אליה בדרך זו או אחרת. לכן, תלמיד אשר מודד בקפידה את כל מה שנאמר לו למדוד (כבר התרחקות עצובה מהמדע האמיתי) ומוצא שהאצת כוח המשיכה, בהתאם לניסוי שלו, היא 35ft/sec/sec, אין אנו משבחים אותו על כך שגילה עובדה חדשה, אלא נאמר לו שהוא בלבל את הניסוי, היות והתשובה הנכונה היא 32ft/sec/sec. לא רק שהמעבדה איננה מדע, היא אף גרועה מזה: היא מותירה בדיוק את הרושם המוטעה של מה זה מדע, על ידי כך שמביא את התלמידים להאמין שעוד בטרם התחילו, ישנה תשובה "נכונה" איזושהי המוכתבת מראש. כמה רחוקה דרך זו מגילוי האמת על ידי הסתכלות בלתי משוחדת!

     

    הדבר האחרון, אשר כיתה ללימוד מדע בנויה כדי להכיל בתוכה, הוא קבוצת תלמידים, באמת סקרנים אודות סביבתם ואשר רוצים לעסוק ביוזמתם הם, בלימוד דברים אשר באמת מעניינים אותם. כמו-כן, כיתה ללימוד מדע איננה יכולה להתמודד עם תלמידים אשר יש להם רעיונות משלהם כיצד לתת הסבר לדברים, ואשר רוצים לשחק עם רעיונות אלה, לדון בהם, לבחון אותם. פעילויות אלו לא יניבו ציונים טובים במבחנים, לא יכינו תלמידים למבחנים להישגיות או לכיתות למחוננים -- במילים אחרות, לא יפיקו אף אחת מהתוצאות אשר בתי-הספר מעוניינים בהן יותר מכל. העובדה הפשוטה היא שתלמידים שהיו עושים דברים אשר באמת היו מכשירים אותם להיות מדענים טובים, לא היו מתאימים כלל לתכניות המדע ההמוניות של בתי-הספר.

     

    כל הטיעונים האלה של המחנכים, על חשיבותו של המדע בתכנית הלימודים, הם שטות יומרנית -- שטות יומרנית יקרה; והם מפיקים את ההפך ממה שהם מבטיחים. הם מפיקים תלמידים סבילים אשר עושים את מה שנאמר להם לעשות, לומדים בעל פה מה שהם אמורים ללמוד בעל פה, עובדים קשה על מנת לקבל את התוצאות אשר נאמר להם שהן התוצאות הנכונות, ומכניעים לגמרי את סקרנותם, את דמיונם ואת כושר הביקורת שלהם. המפעל המדעי במדינה זו יתכן והיה הרבה יותר קדימה במרוץ, אם היו מבטלים לגמרי את הוראת המדע ברמה הטרום אוניברסיטאית הקיימת היום.

     

    קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !, חינוך באמריקה, מבט מסדברי ואלי, דניאל גרינברג, בית הספר סדברי ואלי , 1992, תרגום מאנגלית, זכויות הפרט. ] 

     

    School Science Courses Don't Teach Science at All!, Education in America, A View from Sudbury Valley, by Daniel Greenberg. Sudbury Valley School1992. ]

     

     

      3/5/12 01:04:

     

     

    החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

    בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

    ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

    אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

    התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

    נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

    בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

    -----------------
    * ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

     

     

      2/7/11 19:02:
    מעניין - תודה על השיתוף
      23/6/11 06:36:
    *** כבוד
      23/6/11 00:00:

     

     

    מורים זכאים לתגמול. בתנאי, שידאגו לילדים ולנוער... 

     

     

     

            "היכן את עובדת?"

     

            "בבית-הספר סדברי-ואלי."

     

            "מה את עושה?"

     

            "כלום."

     

            ל א   לעשות מאומה בסדברי-ואלי דורש המון אנרגיה ומשמעת, והרבה שנות ניסיון.  אני משתפרת בזה משנה לשנה, ומשעשע אותי לראות כיצד אני ואחרים נאבקים בסכסוך הפנימי הבלתי נמנע המתעורר בנו. הסכסוך הוא בין הרצון לעשות דברים למען אנשים, להעביר להם  את הידע שלך ואת הבינה שקשה כל כך היה לרכשם, לבין ההכרה שילדים חייבים ללמוד בכוחות עצמם ובקצב שלהם. השימוש  בנו  מוכתב על ידי רצונותיהם, לא על ידי רצונותינו. עלינו  להיות שם כאשר אנו מתבקשים להיות שם, ולא כאשר אנחנו מחליטים שעלינו להיות שם.

     

            ל ל מ ד, להפיח השראה, ולייעץ, הן כולן פעילויות טבעיות שנראה כי מבוגרים מכל התרבויות והמקומות עוסקים בהן מסביב לילדים. בלי פעילויות אלו, על כל דור היה להמציא הכל מחדש, החל מהגלגל וכלה בעשרת הדיברות, מעבודות המתכת ועד החקלאות. בני-אנוש   מעבירים את הידע שלהם לצעירים מדור לדור, בבית, בקהילה, בעבודה -- וכביכול בבית-הספר.  לצערנו ככל שבתי-הספר מתאמצים ומשתדלים  להעניק הדרכה יחידנית לתלמידיהם, יותר נזק  הם גורמים לילדים. הצהרה זו דורשת הסבר, היות והיא סותרת לכאורה את מה שזה עתה אמרתי, היינו, שמבוגרים תמיד עוזרים לילדים ללמוד כיצד להיכנס לעולם ולהיות לתועלת בו.  מה שאני למדתי, בצורה איטית מאד ומכאיבה במשך השנים, שילדים מקבלים החלטות  חיוניות  בעצמם בדרכים שאין באפשרותם של המבוגרים לחזותן מראש או אפילו לדמיינן.

     

            ח ש ו ב  על העובדה הפשוטה שבבית-הספר סדברי-ואלי, תלמידים רבים מחליטים להתמודד עם אלגברה ולא בגלל שעליהם לדעת אלגברה, או בגלל שזה מעניין אותם, אלא בגלל שהם מתקשים בזה, זה משעמם, והם גרועים  בזה. הם חשים צורך להתגבר על פחדם, על הרגשתם שהם אינם מתאימים, על העדר משמעת אצלם. פעם אחר פעם, תלמידים שקיבלו  החלטה זו משיגים מטרתם המוצהרת  ועושים  צעד ענק בבניית האני שלהם, ביטחונם, ואופיים.

     

            א ז  מדוע זה לא קורה כאשר כל הילדים נדרשים או מעודדים ללמוד אלגברה בבית-הספר התיכון? התשובה היא פשוטה. על מנת לגבור על משוכה פסיכולוגית כלשהי עלינו להיות מוכנים לקחת על עצמנו התחייבות אישית מסוימת. מצב נפשי כזה מושג רק אחרי ֶהתבוננות  אינטנסיבית וניתוח עצמי, ולא יכול להיות מוכתב על ידי אחרים ולא ניתן  ליצור  אותו  עבור  קבוצה. כל מקרה הוא מאבק אישי וכאשר הוא מצליח זה ניצחון אישי. מורים יכולים לסייע רק כאשר הם מתבקשים לעשות כן, ותרומתם לתהליך היא קטנה לעומת העבודה שהתלמיד משקיע.

     

            ק ל  לתפוש את המקרה של אלגברה. למרות שהוא לא כל כך מאיר עיניים כמו אותן שתי דוגמאות שעלו לאחרונה בהגנה על תזות: נערה אחת שהייתי מאד קרובה אליה ושבקלות יכולתי להשלות את עצמי במחשבה ש"הדרכתיה" גרמה לי להלם אמיתי כאשר בניגוד  ל"בינתי" מצאה יותר תועלת להשתמש בזמנה בבית-הספר בלהתרכז ביצירת קשר חברתי וארגון מסיבות ריקודים במקום ללטש את כישורי הכתיבה שיהיו נחוצים לה במקצוע  שבחרה כעיתונאית. לא היה עולה על דעתו של איש מהמבוגרים המעורבים בחינוך של התלמידה המסוימת הזאת לייעץ או להציע לה את דרך הפעולה שהיא כל כך בחכמה בחרה לעצמה, מודרכת על ידי הידע הפנימי והאינסטינקטים שלה בלבד. היו לה בהתחלה בעיות שהיא הבחינה בהן בבירור, ואז היא עברה לפותרן בדרכים יצירתיות ואישיות. בהתעסקותה הישירה עם אנשים במקום להתבונן בהם מהצד, היא למדה יותר על האנשים וכתוצאה מכך השיגה יותר עומק והבנה פנימית שבבוא הזמן הביאו אותה לכתיבה משופרת. האם תרגילי כתיבה בשעורי אנגלית היו מאפשרים לה להשיג זאת טוב יותר? אני מסופקת.

     

            א ו  מה בנוגע לנערה שאהבה לקרוא ואיבדה את אהבת הקריאה אחרי זמן מה של שהייה בביה"ס סדברי-ואלי? במשך זמן ממושך היא הרגישה שאיבדה את שאיפתה, תבונתה, ואהבתה ללמוד כי כל מה שעשתה היה לשחק בחוץ. אחרי שנים רבות היא הבחינה שהיא קברה  את עצמה בספרים כבריחה מהתמודדות עם העולם החיצון. רק אחרי  שהיא הייתה מסוגלת להתגבר על בעיותיה החברתיות, ורק אחרי שהיא למדה ליהנות מהפעילות בחוץ ומפעילות גופנית, רק אז היא חזרה לספריה האהובים. עכשיו הם לא בריחה, אלא חלון לידע ולחוויות חדשות. האם אני או מורה אחר היינו יודעים כיצד להדריך אותה באותה תבונה כמו שהיא הדריכה את עצמה? חושבתני שלא.

     

            ת ו ך   כדי כתיבה זו נזכרתי בדוגמה נוספת מלפני שנים רבות. היא מדגימה כיצד סוג העידוד החיובי וההעשרהֶ המקובלים יכולים להביא לתוצאות הפוכות ומאד מגבילות. התלמידֶ נשוא הדוגמה היה כמובן חכם, חרוץ  ולמדן. כל בחינה בראשיתֶ חייו הייתה מראה אותו כבעל כשרון רב במתמטיקה. מה שבעצם הוא עשה בעיקר בעשר שנות שהותו בביה"ס סדברי-ואלי היה להשתתף בספורט, לקרוא ספרות, ויותר מאוחר בשנות העשרה בחייו, לנגן מוסיקה קלאסית בפסנתר. הוא למד אלגברה, לרוב בעצמו אולם כנראה שהקדיש מעט מזמנו למתמטיקה. כעת, בגיל עשרים וארבע, הוא בוגר במתמטיקה מופשטת ומצליח מאד, באחת האוניברסיטאות הכי טובות. צמרמורות עוברות בי לחשוב מה היה קורה איתו לו היינו "עוזרים" לו  במשך שנותיו פה לצבור ידע במתמטיקה, על חשבון הפעילויות שהוא בחר להעדיף. האם  היה  לו כילד קטן, הכוח הפנימי לעמוד בפני שבחנו וחנופתנו ולעמוד על דעתו לקרוא ספרים, להתבטל בספורט  ולנגן  מוסיקה? או היה בוחר באופציה להיות "תלמיד מצטיין" במתמטיקה ובמדע והיה מתבגר עם המשאלה הבלתי מסופקת לדעת בתחומים אחרים? או היה מנסה לעשות הכל?  ובאיזה מחיר?

     

            כ ע ז ר   ש כ נ ג ד  לדוגמה  הקודמת ברצוני להביא מקרה אחר אשר מאיר עוד היבט של גישתנו.  לפני שנים מספר, נערה בשנות העשרה שלה שהייתה תלמידה בביה"ס סדברי-ואלי מאז היותה בת חמש, אמרה לי במידה מסוימת של כעס שהיא בזבזה שנתיים ולא למדה  כלום.  אני לא הייתי תמימת דעים עם הערכת עצמה, אולם לא רציתי להתווכח עמה, לכן, רק אמרתי, "אם למדת כמה רע זה לבזבז זמן, אז לא יכולת ללמוד שעור טוב יותר כה מוקדם בחייך, שעור שיהיה לך יקר ערך לכל ימי חייך". תשובה זו הרגיעה אותה, ואני מאמינה שהיא דוגמה טובה לערך שיש לאפשר לצעירים לעשות טעויות וללמוד מהן, במקום לכוון את חייהם במאמץ למנוע טעויות.

     

            מ ד ו ע   שלא נאפשר לכל בן-אדם להחליט בעצמו כיצד להשתמש בזמנו? זה היה מגדיל את הסיכויים שהאנשים יגדלו כאשר הם ממלאים את הצרכים החינוכיים הייחודיים של עצמם מבלי שאנחנו המבוגרים נבלבל אותם, שהרי לא יכולנו לעולם לדעת מספיק או להיות מספיק נבונים על מנת לייעץ להם כיאות.

     

            ל כ ן   אני  מלמדת  את  עצמי לא לעשות מאומה, וככל שיותר  מסוגלת אני לעשות זאת, עבודתי יותר טובה. נא לא להסיק את המסקנה שהצוות הוא מיותר. יכולת לומר לעצמך שהילדים כמעט מנהלים את בית-הספר בעצמם, אז מדוע להחזיק צוות גדול כזה, רק בשביל לשבת ולא  לעשות כלום. האמת היא שבית-הספר והתלמידים זקוקים לנו. אנחנו שם על מנת להשגיח ולהזין את בית-הספר כמוסד ואת התלמידים והיחידים.

     

            ת ה ל י ך  ההכוונה העצמית, או לפרוץ את דרכך, באמת לחיות  את  חייך במקום להעביר את הזמן, הוא טבעי אך לא מובןֶ מאליו לילדים אשר גדלים בתרבות שלנו. בכדי להגיע למצב נפשי זה הם זקוקים לסביבה שהיא כמשפחה, בקנה-מידה יותר גדול מהמשפחה הבסיסית, אולם תומכת ובטוחה באותה מידה. הצוות, בהיותו קשוב ודואג ובו בזמן לא מכוון וכופה, מקנה לילדים את האומץ והתנופה להקשיב לאני הפנימי שלהם. הם יודעים שאנחנו מסוגלים כמו כל מבוגר להדריך אותם, אולם הסירוב שלנו לעשות כן הוא כלי חינוכי בשימוש פעיל על מנת ללמד אותם להאזין לסביבתם אולם להקשיב רק לעצמם, לא לאחרים אשר במקרה הטוב, יודעים רק מחצית מהעובדות עליהם.

     

            ה מ נ ע ו ת נ ו  מלומר לתלמידים מה לעשות אינה נתפשת על ידם כהעדר משהו, כריקנות.  להפך, זה כוח הדחיפה אשר מביא אותם לפרוץ את דרכם לא תחת ההדרכה שלנו אלא תחת דאגתנו התומכת. כי זה דורש עבודה ואומץ-לב לעשות מה שהם עושים למען עצמם  ובעצמם.  זה דבר שאינו ניתן לעשותו בחלל ריק של בידוד. זה דבר הצומח בקהילה חיה וסבוכה אשר הצוות מיצב ומנציח.

     

     

    ["האמנות לא לעשות מאומה - תפקידו של המורה בבית-הספר סדברי ואלי", מאת, חנה גרינברג, הניסיון של בית-הספר סדברי-ואלי.] 

     

    [ The Art of Doing Nothing, by Hanna Greenberg, The Sudbury Valley School Experience. ]

     

     

     

     

    ".....there are many ways to learn without the intervention of teaching...."

     

     Traditional education focuses on teaching, not learning. It incorrectly assumes that for every ounce of teaching there is an ounce of learning by those who are taught. However, most of what we learn before, during, and after attending schools is learned without it being taught to us. A child learns such fundamental things as how to walk, talk, eat, dress, and so on without being taught these things. Adults learn most of what they use at work or at leisure while at work or leisure. Most of what is taught in classroom settings is forgotten, and much or what is remembered is irrelevant.

     

    1. Russell L. Ackoff and Daniel Greenberg (2008), Turning Learning Right Side Up: Putting Education Back on Track (pdf) HTML.

    2. Greenberg, H. (1987), "The Silent Factor," The Sudbury Valley School Experience.

    3. Greenberg, H. (1987), "The Art of Doing Nothing," The Sudbury Valley School Experience.

    4. Mitra, S. (2007) Sugata Mitra shows how kids teach themselves (video – 20:59).

     

     

      18/6/11 20:10:

    צטט: שושי פולטין 2011-06-18 18:06:56

    צטט: shabat shalom 2011-06-17 09:13:20

    קודם כל: שאפו על ההופעה. בטחון, ידע, הקשבה של התלמידים. שנית כל: הרעיונות והבקורת על התוכנית ראויים לתגובה. אבל כדאי שתנחי אותנו באיזו שאלה מנחה.

    לשבת שלום,

    כיוון שאני עדיין עסוקה מאוד בענייני סוף שנה לא התפנתי לענות לך. סליחה.

    אשמח אם תפנה בנושא לאותו פוסט שמופיע באתר עבודה שחורה ובו התגובות רבות.

    שוב סליחה.

    http://www.blacklabor.org/?p=33859#comment-333938

    שושי

     

    כתבתי ב"עבודה שחורה" עיקרי הדברים שלי.

    ואנא

    ובבקשה אל תבקשי סליחה ממני.

      18/6/11 18:09:

    צטט: אישה1 2011-06-18 09:38:00

    הכתבה קצת ארוכה ומפוזרת מידי לטעמי, אך העיקר שהיא מעלה את סימני השאלה הנדרשים. הייתי רוצה לראות כתבות נוספות גם בערוצים 2 ו 10.

     

    הכתבה משקפת בדיוק את מצב המידע שנמצא - או ליתר דיוק את חוסר המידע ומשקפת את הבעיות המרכזיות. טוב שיש את ערוץ 1 הנותן תמונה אמינה על המצב.

      18/6/11 18:08:

    צטט: rina53 2011-06-17 23:56:46

    שושי , ההופעה שלך מצוינת. עדיין ישנם הרבה סימני שאלה לגבי "עוז לתמורה" וסימן שאלה מאוד גדול לגבי מורי ארגון המורים בחטיבות הביניים.

     

    מסכימה,

    זו אחת הבעיות המרכזיות - העמימות וחוסר המידע המועבר.

    סימני השאלה רבים.

      18/6/11 18:07:

    צטט: יוסי ג'י 2011-06-17 18:39:30

    צטט: שושי פולטין 2011-06-17 09:41:12

    צטט: בת יוסף 2011-06-16 19:08:03

    שושי, תחליפי מיד את הצילום שלך שכאן, הוא עושה לך עוול. את היית רהוטה, בהירה, נראיית נהדר והצגת מצוין את עמדתך. כבוד!

     

    לבת יוסף,

    אין לי כמעט תמונות, זה ממש מפתיע שנעתרתי לצילומים, אני לא סובלת להצטלם....

    תודה!!

     

    ובנוסף לכל......את מאד פוטוגנית. מצלמת הטלביזיה אהבה אותך.

     

    תודה.

      18/6/11 18:06:

    צטט: shabat shalom 2011-06-17 09:13:20

    קודם כל: שאפו על ההופעה. בטחון, ידע, הקשבה של התלמידים. שנית כל: הרעיונות והבקורת על התוכנית ראויים לתגובה. אבל כדאי שתנחי אותנו באיזו שאלה מנחה.

    לשבת שלום,

    כיוון שאני עדיין עסוקה מאוד בענייני סוף שנה לא התפנתי לענות לך. סליחה.

    אשמח אם תפנה בנושא לאותו פוסט שמופיע באתר עבודה שחורה ובו התגובות רבות.

    שוב סליחה.

    http://www.blacklabor.org/?p=33859#comment-333938

    שושי

     

      18/6/11 09:38:
    הכתבה קצת ארוכה ומפוזרת מידי לטעמי, אך העיקר שהיא מעלה את סימני השאלה הנדרשים. הייתי רוצה לראות כתבות נוספות גם בערוצים 2 ו 10.
      17/6/11 23:56:
    שושי , ההופעה שלך מצוינת. עדיין ישנם הרבה סימני שאלה לגבי "עוז לתמורה" וסימן שאלה מאוד גדול לגבי מורי ארגון המורים בחטיבות הביניים.
      17/6/11 18:39:

    צטט: שושי פולטין 2011-06-17 09:41:12

    צטט: בת יוסף 2011-06-16 19:08:03

    שושי, תחליפי מיד את הצילום שלך שכאן, הוא עושה לך עוול. את היית רהוטה, בהירה, נראיית נהדר והצגת מצוין את עמדתך. כבוד!

     

    לבת יוסף,

    אין לי כמעט תמונות, זה ממש מפתיע שנעתרתי לצילומים, אני לא סובלת להצטלם....

    תודה!!

     

    ובנוסף לכל......את מאד פוטוגנית. מצלמת הטלביזיה אהבה אותך.

      17/6/11 18:38:
    אהבתי את הופעתך. מכובדת ונכונה. יישר כח
      17/6/11 13:44:
    צפיתי בתוכנית וכמובן גם איתמר ברגע שאמרתי לו שאת שם. כל הכבוד. אני לא חושבת שהכתבה מיצתה את הנושא כראוי.
      17/6/11 12:31:
    ו"אופק חדשש" יותר טוב?
      17/6/11 09:44:

    צטט: זהר צפוני 2011-06-16 23:48:15

    הופעתך הייתה פנטסטית הן מבחינת התכנים והן מבחינת ההופעה. וכעת ...להחליף תמונה. כל כך אהבתי את החיוניות שבך.

     

    תודה! צוחק

    התמונה, כפי שכתבתי לבת יוסף זו בקשה בעייתית....

      17/6/11 09:43:

    צטט: יוליסס 2011-06-16 23:43:01

    שושי היקרה

     

    צפיתי בתכנית.

    זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את האישה שמאחורי הבלוג. ונתת הופעה מצוינת.

    הייתה תכנית טובה בעיני, שנגעה בנקודות הבעייתיות של הרפורמה. ובעיקר זה היה משדר שהציג את הרפורמה מנקודת מבט מאוזנת ובחנה אותה בצורה עניינית ואמיתית. בלי ההתלהמות, הפופוליזם והשטחיות האופייניים לשאר ערוצי הטלויזה המסחריים, לרוב העיתונות הכתובה ולרוב אתרי האינטרנט החדשותיים.

    כך היה גם בדיון שהתקיים באולפן בסוף הכתבה.

    לצערי הערוץ הראשון לא מקבל את הכבוד המגיע לו ואני יכול להניח שאת המעטים שצפו בשידור אתמול, לא צריך יהיה לשכנע שה"רפורמה" הזו בעייתית מאוד.

    זה היה בבחינת, "לשכנע את המשוכנעים"

     

    סופ"ש נעים

     

    ערן

     

    ערן,

    אני מסכימה איתך, אני הייתי יותר "המורה לדוגמא" אבל הכתבה עצמה שיקפה בהחלט את הנקודות הבעייתיות של הרפורמה.

    חבל שבאתר ארגון המורים לא עושים קישור, זה שוב צעד במיסוך והסתרה המעוררים ממש חשד לגבי מה באמת הפרטים הקטנים של הרפורמה.

      17/6/11 09:41:

    צטט: בת יוסף 2011-06-16 19:08:03

    שושי, תחליפי מיד את הצילום שלך שכאן, הוא עושה לך עוול. את היית רהוטה, בהירה, נראיית נהדר והצגת מצוין את עמדתך. כבוד!

     

    לבת יוסף,

    אין לי כמעט תמונות, זה ממש מפתיע שנעתרתי לצילומים, אני לא סובלת להצטלם....

    תודה!!

      17/6/11 09:39:

    צטט: ורד א. 2011-06-16 16:54:46

    לא היו כתוביות, אז לא יכולתי להבין על מה דיברו. אך היה מרגש לראותך מופיעה ואת נראית נהדר :-)

     

    תודה ורד,

    אני באמת מצטערת שלא היו כתוביות ולא יכולת לשמוע.

      17/6/11 09:38:

    צטט: DRGALI 2011-06-16 16:44:21

    מה זה הצלופחים והיצורים בצנצנות האלה אצלך במעבדה? זה נראה כמו המעבדה של פרנקשטיין... :) עכשיו לעניין. ישנה בעיה רצינית מאוד במערכת החינוך שבה מועסקים מורים ברמה מאוד נמוכה!! ולכן תלמידי ישראל זקוקים לשעורים פרטיים אחרי שעות הלימודים וההורים מוציאים על כך המון כסף. למזלי הבן הגדול שלי לא זקוק לשעורים פרטיים בשום מקצוע. טפו טפו והוא בכיתה יוד וכבר התחיל ללמוד באוניברסיטה. אבל אני יודעת שהרבה מאוד הורים מוציאים הרבה מאוד כסף על שעורים במתמטיקה ובאנגלית. ולדעתי כאן כשלונה של המערכת - ועל זה דווקא מגיע למורים שיורידו להם שכר. צריך לתגמל מורים איכותיים שיודעים ללמד היטב אנגלית ומתמטיקה. כלומר, שיודעים איך ללמד שפה ואיך ללמד חשבון. אבל כרגיל משרד החינוך בוחר מורים בינוניים למערכת החינוך, כי אצלנו במדינה הכל הולך על פרוטקציה... מי שיש לו קשרים מגיע. ולכן ככה נראית מדינת ישראל. אז מה יעזור שמורה מחורבן ישאר עוד שעות בבית הספר ויקבל עוד תוספת שכר? הוא במילא לא מסוגל להסביר את החומר בצורה נאותה והילד זקוק לשעורים פרטיים.

     

    בוקר טוב גלי,

    ראשית, יש לנו מעבדה מדהימה! זה שעשו תמונת תקריב על בעלי החיים המשומרים או על העורב, זה עניין של צילום ועריכה.

    לגבי המורים - אני חושבת שהבעיה של המערכת כיום היא חוסר יכולת לבחור בין מועמדים ולא "פרוטקציה" להתקבל למערכת.

    יש כמובן שפע של בעיות אחרות.

      17/6/11 09:13:
    קודם כל: שאפו על ההופעה. בטחון, ידע, הקשבה של התלמידים. שנית כל: הרעיונות והבקורת על התוכנית ראויים לתגובה. אבל כדאי שתנחי אותנו באיזו שאלה מנחה.
      17/6/11 00:56:
    אני שמחה להיווכח שאת מגיעה גם לבמה חשובה כזאת. (אף שאינני צופה בה לאחרונה)
      16/6/11 23:48:
    הופעתך הייתה פנטסטית הן מבחינת התכנים והן מבחינת ההופעה. וכעת ...להחליף תמונה. כל כך אהבתי את החיוניות שבך.
      16/6/11 23:43:

    שושי היקרה

     

    צפיתי בתכנית.

    זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את האישה שמאחורי הבלוג. ונתת הופעה מצוינת.

    הייתה תכנית טובה בעיני, שנגעה בנקודות הבעייתיות של הרפורמה. ובעיקר זה היה משדר שהציג את הרפורמה מנקודת מבט מאוזנת ובחנה אותה בצורה עניינית ואמיתית. בלי ההתלהמות, הפופוליזם והשטחיות האופייניים לשאר ערוצי הטלויזה המסחריים, לרוב העיתונות הכתובה ולרוב אתרי האינטרנט החדשותיים.

    כך היה גם בדיון שהתקיים באולפן בסוף הכתבה.

    לצערי הערוץ הראשון לא מקבל את הכבוד המגיע לו ואני יכול להניח שאת המעטים שצפו בשידור אתמול, לא צריך יהיה לשכנע שה"רפורמה" הזו בעייתית מאוד.

    זה היה בבחינת, "לשכנע את המשוכנעים"

     

    סופ"ש נעים

     

    ערן

      16/6/11 19:08:
    שושי, תחליפי מיד את הצילום שלך שכאן, הוא עושה לך עוול. את היית רהוטה, בהירה, נראיית נהדר והצגת מצוין את עמדתך. כבוד!
      16/6/11 16:54:
    לא היו כתוביות, אז לא יכולתי להבין על מה דיברו. אך היה מרגש לראותך מופיעה ואת נראית נהדר :-)
      16/6/11 16:44:
    מה זה הצלופחים והיצורים בצנצנות האלה אצלך במעבדה? זה נראה כמו המעבדה של פרנקשטיין... :) עכשיו לעניין. ישנה בעיה רצינית מאוד במערכת החינוך שבה מועסקים מורים ברמה מאוד נמוכה!! ולכן תלמידי ישראל זקוקים לשעורים פרטיים אחרי שעות הלימודים וההורים מוציאים על כך המון כסף. למזלי הבן הגדול שלי לא זקוק לשעורים פרטיים בשום מקצוע. טפו טפו והוא בכיתה יוד וכבר התחיל ללמוד באוניברסיטה. אבל אני יודעת שהרבה מאוד הורים מוציאים הרבה מאוד כסף על שעורים במתמטיקה ובאנגלית. ולדעתי כאן כשלונה של המערכת - ועל זה דווקא מגיע למורים שיורידו להם שכר. צריך לתגמל מורים איכותיים שיודעים ללמד היטב אנגלית ומתמטיקה. כלומר, שיודעים איך ללמד שפה ואיך ללמד חשבון. אבל כרגיל משרד החינוך בוחר מורים בינוניים למערכת החינוך, כי אצלנו במדינה הכל הולך על פרוטקציה... מי שיש לו קשרים מגיע. ולכן ככה נראית מדינת ישראל. אז מה יעזור שמורה מחורבן ישאר עוד שעות בבית הספר ויקבל עוד תוספת שכר? הוא במילא לא מסוגל להסביר את החומר בצורה נאותה והילד זקוק לשעורים פרטיים.

    עוז לתמורה או עוז לתמורע? "מבט שני" - גם אני שם....

    29 תגובות   יום חמישי, 16/6/11, 09:36

    ''
    אתמול בערב לקחתי חלק בתוכנית "במבט שני" בערוץ 1 אשר עסקה ב"רפורמה" עוז לתמורה.

    ניתן לראות כאן את הדיון החשוב בנושא.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון