בשיחה שהיתה פעם סביב השולחן טענה "האישיות הפוליטית הבכירה" (ככה נהוג לכנות אותם, לא?) שאין מה לייחס תחכום יתר למחזיקי העמדות הבכירות במדינה (יש כאלו שקוראים להם "מנהיגינו" אבל נדמה לי שזו תכונה שלא מתקיימת אצל בשנים האחרונות). מהלכים שנתפסים כמורכבים ועם ספינים לא תוכננו כלל מראש. הם הרבה פעמים תוצאה של קוצר ראיה, החלטות תחת לחץ וכד'. בקיצור, תחכום איננו נחלתם.

אני יודע זאת ועדיין אינני יכול להשתחרר מהאפשרות שכל ענין הקוטג' איננו אלא מהלך יזום של ראש הממשלה ושל סביבתו. אין כל ספק שישראל נמצאת תחת איום ממשי כתוצאה ממה שקורה באופן ישיר בינה לבין הפלסטינים. העימות הולך ומתקרב כי לא נראה מוצא. ב-24 השעות האחרונות הנושא התחוור באופן מובהק. מצד אחד אומר ראש הממשלה לאתגר קרת שהסכסוך הוא בלתי פתיר ומצד שני בסביבתו מבינים שהולך וגדל הסיכוי לאירועים אלימים בספטמבר.

כלומר, לראש הממשלה אין פתרון למצב האלים שעומד להתפתח בקרוב ושקיים חשש סביר שאנחנו, ילדינו, חברינו, שכנינו ורבים אחרים יצטרכו לשלם מחיר אישי כבר בחייהם או בחיי יקיריהם.

אין לי ספק שראש הממשלה בטוח, כמו אהוד ברק אחרי קמפ דיוויד, שהטלת האשם על הפלסטינים תביא לו תמיכה של ההמונים. כן, מוות באשמת הפלסטינים הוא קביל. מוות כזה הוא לא משהו שגורם לצאת לרחובות ולדרוש את החלפת ראש הממשלה שאין לו פתרון.

אבל עדיין קיים חשש שאנשי הכורסה יקומו ממנה ויצאו לרחובות. חשש קטן אמנם, גם על סמך ניסיון העבר וגם על סמך זה ש"הסמולנים" הולכים ומתמעטים, אבל עדיין החשש קיים. ולכן ממציאים את ענין הקוטג'.

לו אי. טי. היה נוחת היום בישראל הוא היה מתרשם שיש כאן בעיה קיומית מהמדרגה הראשונה והיא מחיר גביע הקוטג'. הכותרות הראשיות בכלי התקשורת השונים לא מטילות מקום לספק. כמו במדינות שבהם ההמונים מבקשים חופש ושיוויון כך ההמונים כאן דנים ב-2 ₪ לגביע קוטג'.

במקום אחר זו סיבה לצאת לרחובות (עוד צריך לראות אם גם כאן ייצאו), אבל כאן זו סיבה להתעסק בטפל ולהתעלם מהאיום על חיינו ומהעובדה שראש הממשלה עוסק במלים ולא במהות. במקום שהארץ תגעש אתמול וכולנו נצא לרחוב בדרישה מראש הממשלה לפנות את כסאו אם אין לו פתרון, אנחנו עושים לייק על הקוטג'.

בתוך תוכי אני יודע שזה לא יכול להיות, אבל מצד שני זה כל כך טוב לביבי, אז לך תדע אם בכל אופן זה ספין מתוכנן – ניתן להם להתעסק במחיר הקוטג' ולא במחיר החיים שלהם.