דרך הררית ונטושה. אני במונית באיזור יו יאו הנמצא כארבע שעות דרומית לשנגחאי, סין. נהג המונית אינו דובר מילה באנגלית, ואותי הפקידה בידיו הנאמנות גברת מהמפעל הקודם שדוברת אנגלית עילגת, וכמובן שמתוקף כך היא האחראית על "קשרי החוץ", והיא שמסייעת לי בסידורים לקראת הפגישה הבאה. במפעל אליו אני נוסע "שר החוץ" אפילו פחות מוכשר לתפקיד... המחשבות עוברות בראש: "מה יקרה אם תהיה תאונה" מישהו בכלל ימצא אותי?", "לקחתי את הדרכון? איך ידעו מי זה הלבן הזה שזרוק פה לצד הכביש?", "אני מרגיש כמו כדור פינג-פונג שהועבר מיד ליד..."
בעשור האחרון התמחיתי בניהול במזרח. התחלתי את דרכי בעולם המשפטים וראיית החשבון בישראל, ולאחר תקופה בה עסקתי בניהול בישראל באירופה ומול ארצות הברית, התגלגלתי יחד עם עולם העסקים במערב, לכיוון המזרח.
בתחילת דרכי נשלחתי לניהול משא ומתן ארוך עיקש וטרחני מול קבלני משנה וספקים סיניים, בהמשך, מדי פעם נסעתי לפגישות עבודה שוטפות בסין אך מרכז חיי נשאר בארץ. בתפקיד שלאחר מכן, הפעם כמנכ"ל, עשינו את הקפיצה הגדולה, ואני, זוגתי וצאצאינו עברנו לבנגקוק, תאילנד שם גם נולד בננו השלישי, עמרי. הרילוקיישן זרק אותי לניהול והתחככות יומיומית בהוויה האסייתית. האתגר המקצועי היה רב ובמקביל נאלצה גם המשפחה להתמודד עם מציאות חדשה לגמרי.
מניסיוני, יש ניואנסים ודקויות רבות בין התרבויות השונות במזרח. תאילנד אינה דומה להונג-קונג, וסינגפור זה לא סין, וכל זאת עוד לפני שערבבנו את הודו בקלחת... ובכל זאת, קיימים קווי דמיון רבים, אשר לנו, אנשי עסקים הפועלים במזרח, חשוב לדעת ולהבין.
אז למי שרוצה לקבל מעט תובנות וטיפים מעשיים על איך לעשות עסקים במזרח ורוצה תשובות לשאלות כגון – כשאסייתי אומר "כן" בחיוך והבעה לא ברורה, למה הוא מתכוון (רמז – מזכיר את השיר של "התרנגולים"). כיצד להגיד "לא", האם ישר (וישיר) זוהי הדרך הקצרה והנכונה? (רמז – בשום אופן לא!!! יש להתחמק בעדינות ובעמימות). "לאן נעלמו לי העובדים?!" (אולי בחוסר הרגישות הישראלי שלך גרמת להם מבוכה – lose face) ועוד כיוצא באלה, וכמובן לשמוע מעט חוויות על ארוחות נודלס, מסאז'ים (רפואיים... רפואיים...!) וקריוקי עם השותפים המלוכסנים – מוזמן להצטרף. מי שהמזרח אינו זר לו יחייך בהסכמה של מי שכבר שילם את שכר הלימוד, ואולי יגלה חוויות משותפות. ומי שהמסע עוד לפניו? אולי הבלוג יעזור לו לשלם קצת פחות...או לקבל את זה בחיוך.
ולסיום, חוב מצפוני קטן לאסייתי. כמנהל מערבי המשמש כגשר בין החברה במערב ובין השותף במזרח, בחלק גדול מהמקרים מצאתי במזרח הגיון שונה, יוזמה וחריצות שאינה מובנת במערב. שמעתי לא פעם מנהלים בישראל ובארה"ב מתייחסים בזלזול ומשליכים את הסיבות לכשלון על האסייתי ה "לא חכם". בפועל, מרכיב מהותי בחוסר ההצלחה, נעוץ בחוסר הבנה, פערים תרבותיים, קשיי תקשורת ואי הגדרת גבולות אחריות ברורים. ועוד משהו - יתכן שלמעשה יש סיבה לכך שהם אלו המובילים את הכלכלה העולמית?
בפעם הבאה – מו"מ בסין, ספרי התיאוריה והמציאות.
שלכם, גיא דסה
|