0
האוזן
על הקשבה ואי הקשבה
רמי היה נער צנום וקטן קומה ובעל מוח מבריק בעיקר במקצועות הריאליים. לפני בחינה במתימטיקה כולם חיפשו את קירבתו ובשעת המבחן החליפו עימו פתקים קטנים בהחבא. אבל בהפסקות, כשרצה בהפסקות להסתופף בין חבורת התלמידים התעלמו ממנו. פשוט מחקו אותו מתודעתם. הוא עמד מאחור והיטה אוזנו. לעתים היא קלטה ליחשושי רכילות מפיות התלמידים ואשר מוטב היה אילו לא שמעם. הוא רצה לפרוץ קדימה ולומר להם שלא כך קרו הדברים ושנשוא רכילותם בכלל לא היה נוכח במקום, אבל לא העז בחששו שיתעלמו מדבריו ויבטלו אותו. פעם כשממש חטאו לאמת והעלילו דברים על חפים מפשע, לא יכול היה יותר להתאפק וצרח בקול: "אתם סתם חבורת פושעים מלוכלכים. זה לא קרה כך..." ונשא את רגליו וברח.
מאותו יום זה ואילך התרחקו כולם מרמי כאילו היה מגיפה מהלכת. "התרחק מכאן , פשפש זוקף אוזנים ומכניס את האף לכל מקום". פלטו בכעס ובזלזול כשניסה להתקרב, והשמועה על החרמתו עברה מפה לאוזן...
רמי איבד את עולמו בהבל פה אחד, ובלילות על משכבו הפך והפך בדבריו וחיפש לשווא מוצא מן המצב. הנערים כבר לא ביקשו את קירבתו בתקופת הבחינות והנערות עקפו אותו בעוברן לידו בשבילי הגימנסיה. רמי, שלא ידע את נפשו עוד, הסתובב יום יום כסהרורי עם תום הלימודים ברחובות שכונתו בתקווה למצוא את הסיבה שהפכה אותו לכל כך שונה מכולם.
יום אחד, בעודו כלוא בין מחשבותיו, ניחת עליו לפתע גוש אדם והשניים נפלו ארצה בבום גדול. הם לא הספיקו להבין מה קרה כאשר נשמעה צעקה צורמת אוזן : "תיפשו את הרוצח!" רמי שהתאושש ראשון מיהר לשנות תנוחה ולהתיישב על הברנש המגודל שקיבל מכה רצינית בראשו והיה מחוסר הכרה. "כל הכבוד" נשמע קול נושף לידו "הוא דקר את החבר שלי ונמלט. קראתי למשטרה,תיכף תגיע" פלט הבחור שהשמיע את הצווחה ועמד לו עתה מתבונן מן הצד איך זולתו עושה את המלאכה. עד מהרה חזר הברנש הגברתן להכרתו והחל להתפתל מתחת לישבנו של רמי, אבל זה האחרון הצליח להחזיק מעמד ולא הירפה למרות המכה שניחתה עליו. הבחור שעמד מן הצד הרים ידו לראשו, עשה אוזנו כאפרכסת והכריז: " אני כבר שומע את הניידת". כעבור רגע אמנם הופיעה הניידת ולאחר שהסחורה המפרפרת אוזקה, הועלתה אל המכונית וזו החלה דוהרת לתחנה, שאל אחד השוטרים : "אתם מכירים את הבחור?" "לא" ענו השניים במקהלה וחייכו זה לזה. לפחות מישהו מחייך אלי, הרהר רמי, ולא עשה חשבון לבחור על כך שלא עזר לו. "שמי אלי. ואתה, מה שמך?" פנה אליו הבחור. "רמי". החקירה התמקדה בעיקר בשני הברנשים האחרים. לרמי המותש והנרגש עדיין נכנסו המילים באוזן אחת ויצאו מן השנייה.
משהחזירוהו השוטרים במכונית לביתו פתח כהרגלו את הטלויזיה. החדשות היו בעיצומן. "שוב מעשה דקירה באחד הברים..." הדהד הקול באויר החדר. הפעם רמי כולו אוזן הקשיב במלוא תשומת הלב לכל מילה. "...בחור בשם רמי אדמון השתלט לבדו על הפושע הנמלט..." רמי עף אל השחקים ולא נמלאה אוזנו משמוע את מהדורות החדשות הבאות שחזרו על שמו ועל האירוע. באותו לילה ערבה לו שנתו כפי שמזמן לא ערבה.
למחרת, לפני שנכנסו התלמידים לשיעור כיתרוהו כולם וביקשו לשמוע עוד ועוד פרטים. והפעם הקשיבו לו כולם בהערצה רבה ובאוזניים כרויות...
כלוא בין מחשבותיו |