בלילות הגוף לא מצליח לנוח.

השרירים בכוננות-על,

רועדים גם כשהאור כבה.

גם כשאני אומרת לגוף "לך כבר לישון"!

הוא כאילו אומר "טוב טוב. את אולי יכולה לישון. אני לא יכול לעזוב כאן את השמירה כי בכל רגע עלולה להיות עליך מתקפת פח"ע:

לא ישאר כסף לאוכל, לא יהיה לך גבר שיגן עליך ועל הילדים והם יסבלו מבעיות רגשיות קשות ובלתי פתירות בגללך והם יסתובבו ברחובות ויתחננו ללחם עבש.

אז את יכולה להחליט לישון לך עכשיו.

תספרי לעצמך סיפורים שהכל בסדר, שיש לך פלוס יפה בבנק, שאת עושה הכי טוב שאפשר בשביל הילדים, שהגבר של חייך יגיע בזמן הנכון.

שנינו יודעים את האמת האמיתית, נכון?".

אז נכון שלפעמים אני מנצחת,

אבל לרוב

אני לא.