השבוע הלכתי לקחת הלוואה.  

אחרי שעברתי בדיקה דקדקנית על ידי מאבטח ששומר שלא יכנסו שודדים מבחוץ נכנסתי למקום שבו שודדים אנשים בפנים, סניף הבנק.  

מכונה קיבלה את פני בחיוך וביקשה ממני לכתוב את מספר הזהות ואת השרות שברצוני לקבל, לסייום היא פלטה מספר.  ליד המכונה עמדה בחורה ממורמרת שבירכה אותי לשלום באופן מאולץ, הגישה לי את הפתק שיצא לאוויר העולם והצביעה על הכיוון אליו אני צריך ללכת  (דבר שגרם לי להרהר מי מהן איננה נחוצה, המכונה או הבחורה).  

התיישבתי על כיסא יוקרתי שנקנה מכספי עמלות העו"ש של אנשים עניים וחיכתי לתורי.  

משום מה כל מספר שעבר על הצג האלקטרוני גרם לי להביט שוב על המספר בפתק הנייר שבידי ולקוות שאולי גם הוא השתנה.  

כשהפנמתי שהדבר לא יקרה כל מה שנותר לי היה לבהות במסך שמודיע על כל שינוי במדד החרטא ברטה ולחכות שהמספר שלי יעלה בגורל, אחרי חצי שעת נצח הגיע הרגע.  

התיישבתי באשקובית הנאשמים וחכתי בסבלנות לתשומת הלב של הפקידה שהייתה עסוקה בשיחת טלפון עם לקוח שהגדיל ראש, התקשר בטלפון וחסך מעצמו טחורים מישיבה בתור ובו בזמן החזיר אותי שוב למרמור שבבהייה על צג המדדים (בזבוז משווע של מסך פלסמה שגרם לי להעריך אפילו את התוכנית של שמעון פרנס).  

הפקידה סיימה את השיחה והתפנתה לברר את רצוני, המדדים השתלטו לי על הזיכרון והשאירו לי הבעת פנים מטופשת בזמן שאני מנסה לחשוב על הסיבה שאני יושב מולה, נזכרתי ! "אני צריך הלוואה".  

היא הסתכלה על צג המחשב, אני הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עלי, אני הסתכלתי על השומר, הוא לא רץ לכיווני.  

היא שאלה כמה אתה רוצה ? אמרתי לה 10,000 ש"ח ושוב הסתכלתי על השומר.  

היא לחצה על המקלדת 1-0-0-0-0 ENTER ושאלה עם אני רוצה עוד משהו.

1-0-0-0-0, 5 לחיצות על המקלדת שלקחו לרוב 7 שניות (8 אם מחשיבים גם את הלחיצה על ה ENTER) ואל חשבון הבנק שלי אצו רצו חודשיים של עבודה פטורה ממס.

חודשיים של עבודה ! חודשיים של פקקים ופייח ! מרמור ! עצבים ! חודשיים של רצון לעזוב את הארץ ולעבור למדינה נאורה. חודשיים שהצתמצמו ל 5 לחיצות על המקלדת.  

המוח לא מצליח לעכל, אני שוב מסתכל עליה ושואל בקול רועד אם זהו ?

משהו לא מסתדר לי, 5 לחיצות על המקלדת... וזהו ?! יש לי כסף ?!

דרך ההשתקפות של מסך המדדים אני מנסה לברר אם מדובר בקנוניה ובעוד רגעים ספורים השומר הולך לירות לי בגב.  היא אמרה "לא סיימנו".  

ידעתי ! זה יותר מידי קל בשביל להיות אמיתי, הוא הולך לירות בי !!!...... "אתה צריך לחתום על כמה טפסים".  

עברה בי הרגשה של בלבול אז התחלתי לחתום (משום מה כל המידע שחשוב באמת נמצא בתחתית העמוד ובכתב קטן, המידע הלא רלוונטי כתוב בגדול וממלא את שאר הדף. זה לא אמור להיות ההפך ?..), כשחוברת הטפסים נגמרה עברתי לעוד כמה חתימות על השולחן עד שהיא הסבה את צומת ליבי והפסקתי.  

יצאתי מהסניף עם הפנים אל כיוון המאבטח (הוא לא יתפוס אותי !), כשהוא היה באופק התחלתי לרוץ מבלי להסתכל לאחור (סטייל הבריחה בסרט אקספרס של חצות).  

התיישבתי ברכב, הסדרתי נשימה והתחלתי לעכל את המאורע שעברתי.  

5 לחיצות על המקלדת והתווספו לחשבון הבנק שלי 10,000 ש"ח. עוד לחיצה אחת על ה "0" וזה היה יכול להיות 100,000 ש"ח, סכום שהשד יודע בעוד כמה זמן אני יראה. 7 לחיצות על המקלדת זה הסכום שאני כנראה יחסוך בחיים שלמים ול 8 לחיצות אני לא יגיע בגלגול הזה.  

כמה כוח מרוכז במקלדת של הפקידה... עד עכשיו לחצתי על המקלדת שלי מעל לאלף פעמיים ולא רק שלחשבון הבנק שלי לא התווסף שקל אלא גם ירדו כ 30 (2 בירות ומספר סיגריות).  

נכון, לא קיבלתי את הכסף במתנה ועד שאני יחזיר אותו התחת שלי שייך לשרי הריסון אבל למה לא ביקשתי מהפקידה לזרום על עוד כמה הקלדות שיהפכו אותי למיליונר ולאחר מכן לפרוס את החוב לתקופה של חיים שלמים ?!  

 אחרי הכל אם רוצה הגורל ומחר אני ימות חבל לי לבזבז את הזמן בעבודה קשה כשמקוננת בי הידיע שהדבר יכול להסתכם במספר נגיעות קלות על המקשים...