כותרות TheMarker >
    ';

    דו"ח מיוחד

    הנאצים באמת היו לא בסדר. ממש, אבל ממש.

    צעדת המוות העליזה

    0 תגובות   יום חמישי, 16/6/11, 23:51

     

     

    חלק א':

     

    - היינץ!

    - יאוול, מיין הר!

    - עמוד חופשי!

    - יאוול!

    - מה זה הדף הזה שקיבלתי הבוקר?

    - איזה דף?

    - משה מתלונן שאין לו נעליים.

    - משה כהן או משה לוי?

    - אחת חמש שבע שתיים שש.

    - אה, אז תגיד. זה לוי. ואללה מעצבן, הקטע הזה עם המספרים.

    - היינץ! תזכור בפני מי אתה עומד!

    - יאוול, מיין הר!

    - ותזכור שאתה חייל גרמני! סדר צריך להיות, ואם אתה צריך לזכור גם שם וגם מספר, אז תזכור! לכל אדם יש שם!

    - כן, המפקד, זה במקראה שחילקתם לנו.

    - זה אחרי...

    - כן, המפקד, אחרי ביאליק, עיר ההרגה, לפני אלתרמן, על השחיטה.

    - נו, היינץ, אני רואה שאתה דווקא מתמצא בחומר.

    - תודה, המפקד.

    - אז למה אני מקבל הבוקר את המכתב הזה ממשה... נו, מה שמו?

    - משה לוי, המפקד.

    - ...ממשה לוי, היינץ?

    - אני מצטער, אני לא יודע במה מדובר. המפקד.

    - תשמע. המכתב הגיע הבוקר דרך האוברסט-קומנדנטה-האופטשארפיהרר.

    - מה זה?

    - המם-כף.

    - אה. אז תגיד.

    - זה הולך ככה: "הריני להודיעכם כי אין לי נעליים. נא טיפולכם הדחוף. בברכה, צועד מספר אחת חמש שבע שתיים שש."

    - אני מצטער, המפקד, אני לא יודע מה להגיד...

    - אה, ככה? ומחר הפיהרר שומע על זה, ושנינו עפים כמו טיל לחזית הרוסית!

    - המפקד, אני ממש מצטער...

    - שתוק! (שתיקה) היינץ, שמע... טוב, היינץ...די, אל תבכה... מצטער שנסחפתי. זה קורה. הלחץ, הלחץ. הצעדה הזו מלחיצה אותי, משהו מוות.

    - אני מבין, המפקד. סוכריה?

    - תודה, גם אתה.

    - לא, התכוונתי... התכוונתי לשאול אם אתה רוצה סוכריה?

    - מתפוצצת?

    - מה?

    - כזו שקופצת על הלשון, כמו של ילדים?

    - לא, המפקד. במבליק.

    - טוב, תביא. (שתיקה) טעים. איפה היינו? החזית הרוסית.

    - משה לוי. אין לו נעליים.

    - כן. ואנחנו הרחק מכל מקור אספקה. שלג. (שתיקה) היינץ. אתה חייל ותיק באס-אס. עברת את סטלינגרד. עברת את קורסק. אתה יודע שלמען הפיהרר צריך להקריב הכל.

    - לא, המפקד, בבקשה... רק לא זה...

    - היינץ! תתנהג כמו גבר!

    - יאוול, מיין הר!

    - אתה יודע מה נדרש ממך!

    - יאוולד, מיין הר. (שתיקה) דיברתי עם משה לוי. יש בעיה.

    - מה עכשיו?

    - הנעליים שלי מידה ארבעים ושש. הרגליים שלו מידה ארבעים.

    - אוי, מסכן. גמד?

    - לא, סתם יהודי.

    - תשמור על הפה, היינץ!

    - סליחה, מיין הר. סתם אונטרמענטש.

    - היינץ, אתה יודע מה אתה צריך לעשות.

    - גם את הגרביים?

    - אלא מה? שהוא ילך יחף, בשלג, בנעליים שגדולות עליו בשישה מספרים? תן לו גם את הגרביים! משוחרר!

    - המפקד...

    - מה עכשיו, היינץ? עוד בעיה? אס-אס או לא אס-אס?

    - נגמרו הסיגריות. היהודים... סליחה, הצועדים מתלוננים.

    - אוקיי, אני מתקשר למפקדה. איזה סיגריות?

    - מרלבורו. אבל לייט. בשביל הריאות.

    - יטופל. אתה משוחרר.

    - יאוול, מיין הר!

    - והיינץ...

    - כן, המפקד?

    - כשאתה כותב הביתה, תבקש שישלחו סוכריות קופצות. נמאס לי במבליק.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ריצ'י-קורהר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין