משטרתית  ,כלאמר המשך הסיפור של מיני כלבת הגישוש.  איש מקרב באי השוק לא הבחין בשום דבר יוצא דופן, כשהם נידחקו שני האנשים  מעבר לגבה של האלמנה הטרודה. השנים הושיטו ידיהם  כקונים האחרים ,ממשים את הירקות,  על הדוכן שליפניהם. כבוחנים את טיב הסחורה המוצעת. לפתע ,דחף המבוגר מהשניםאת האלמנה, דוחק בה במרפקו, כאילו מבלי משים. חיש מהר היתנצל בפניה, תוך שהוא מסביר לה בחיוך נבוך, כי אך באשמת ההמון הגועש  בשוק, הוא ניתקל בה במרפקו. האשה טובת הלב, ביטלה את הענין במחי יד, אך אוי לאותו שבריר שניה  בה הסבה עיניה מארנקה.די היה בה ,באותה דחיקת מרפק ,כדי שחברו של הכייס המבוגר ינצל את המהומה שנוצרה ,כאילו מבלי משים, ובזריזות שלף כקוסם חרוץ , את ארנקה של האלמנה.רגליו הקלות כבר נשאוהו חיש ,הרחק מהמקום ,הלאה במורד השוק.לאוזניו שהיו דרוכות לשמוע  את המהומה, אכן הגיעה זעקת השבר  שפרצה מפי האלמנה, כשגילתה לגודל תדהמתה, כי ארנקה פרח לו מהסל ,היה ואיננו. האשה למודת היגון, מיררה בבכי בידעה כי לא תוכל לשאת את מראה ילדיה ,באין ביכולתה להביא להם מזון  ולבוש. בידיה הרוטטות, כיסתה האשה את עיניה הדומעות, וכל כך צר היה לקהל המחזה הנורא .אך הכייס המבוגר ,ליבו מכבר הפך לאבן. מבלי לאבד זמן, מיהר ופסע לעבר מקום המיפגש עם חברו, אשר ציפה לו בסימטה צרה,אי שם באחד ממבואות השוק.  עתה, כשבידהם המגואלות בגניבת המלקוח מתומר והאלמנה, ישבו שני הכיסים מוסתרים מעין רואה וחילקו בינהם את השלל ,שווה בשווה.את הארנקים בהם היה הכסף,זרקו הכייסים כלאחר יד, לא הרחק ממקום מושבם,שכן בארנקים הריקים לא היה להם כל חפץ.הארנקים נשארו מוטלים על הארץ, ניותמים ועזובים. אולי ניתן היה להשוות את שני הכיסים הללו לערפדים צמאי דם, שכן כמעט מיד קמו שוב ממקום מיסתורם, מחפשים דרך לעוט  על קורבן נוסף  מקרב באי השוק. אולם בפעם הזו לא ידעו השנים ,דבר מה גורלי וחשוב.  וכיצד יכלו  לדעת ,שהיה מי שהבחין במעלליהם הניפשעים. אמנם כן. היה זה מדברי ,אשר ממרומי קומתו הגבוהה,  הבחין בשנים המוכרים לו היטב,וראה כיצד נכנסו לסימטה הצרה.ככל שניסה השוטר הותיק להדביקם,כך הצליחו הכייסים להיעלם בין ההמונים בשוק, ועיקבותיהם אבדו."אל יאוש תומר" אמר מדברי לילד,מנסה לעודד את רוחו."נותרה לנו עדין תקוה קלושה לתפוס את הנבלים. תהיה זו מיני  כלבתי ,אשר בפיקחותה הנדירה תעזור לנו לאתרם."מדברי ידע מה הוא שח, שכן היטיב להכיר את סימטאות השוק, ותוכניתו אמנם היתה נועזת, אך לא לגמרי חסרת סיכוי. על מיני כלבתו  הטיל הכלבן המשטרתי את המשימה הקשה.עליה לחפש אחר הכייסים באחדות מאותן חצרות  ניסתרות,בעוד הוא עצמו והילד תומר,סרקו בקפדנות ראויה לשבח,את הסימטאות הנותרות.מדברי גחן מלוא קומתו הגבוהה אל מיני כלבתו, שח באוזניה הזקופות את אשר ברצונו שתבצע למענו. "מיני תבין?" תמה תומר,מביט כלא מאמין בכלבה היפיפיה ."האומנם הכלבה תתפוש חצי מלחישתו זו של מדברי באוזניה?"תומר היה סקרן לראות מה תהיה תגובתה של הכלבה המופלאה. לעיניו הנידהמות של הילד, ניפנתה מיני ופסעה לדרכה כדבר מובן מאליו,מחפשת במרץ רב  אחר שני הנוכלים.מיני ריחרחה באפה  אחר כל חפץ חשוד שהזדמן לה בדרכה.תומר ומדברי,עסקו אף הם במשימה המיגעת, וחיפשו בדקדקנות מרובה  בכל החצרות שהיזדמנו בדרכם,מדלגים כתישים מעל גדרות מטות לינפול, סורקים כל פינה בחיפושיהם אחר הכייסים.  אך חיפושיהם היו לשוא. ודוקא תומר היה זה,שהבחין ראשון,  ונמשיך מאוחר יותר,