כותרות TheMarker >
    ';

    אז לאן עכשיו?

    מלחמת האגו של הענק הכושל

    11 תגובות   יום שישי , 17/6/11, 12:47

     

    פורסם כאן הבוקר ב The Marker טור של חיים ביאור המציג מצג של מלחמות אגו כביכול בין ההסתדרות לבין ארגון העובדים הקטן (כבר לא כלכך קטן..) והחדש (כבר לא כל כך חדש..) "כוח לעובדים".

    הכותב מביא דוגמא עדכנית מהסכסוך והשביתה המתנהלים כבר יותר מחודש במפעל "חיפה כימיקלים".

    במקום לשים את הדגש על העניין המהותי במלחמה של העובדים על הזכות שלהם לייצג את עצמם במו"מ עם הנהלת המפעל, על תנאי העבודה ושכר שלהם, מתייחס ביאור לנקודה מאוד מעניינת, להלן הציטוט:

     

    "... אבל הכי חמור: ההסתדרות, שספגה מכה מורלית עם מעבר העובדים לכוח לעובדים, עשויה מעתה להקצין את עמדותיה במשברים הבאים ביחסי העבודה, כדי למנוע זליגת עובדים נוספים לארגון המתחרה - מה שלא יתרום לאווירת השיתוף עם המעסיקים שיצר יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בשנות כהונתו.

    מהמשבר ניתן להסיק כי תחרות בין ארגוני עובדים, שלא כמו תחרות בין רשתות השיווק או חברות הסלולר למשל, לא תמיד פועלת לטובת הצרכן - בטווח הקצר - העובד. היא יכולה לגרום דווקא להקצנת יחסי העבודה, שכמו במקרה של חיפה כימיקלים, תמצא את העובד כשידו על התחתונה..."

     

    נראה כי ההסתדרות והשופר שלה ביאור התבלבלו קצת..

    העובדים הפכו להיות צרכנים במלחמת השיווק בין ההסתדרות לארגוני עובדים אחרים?

    ההסתדרות תקצין את עמדותיה נגד מי? המעסיקים?  העובדים?

     

    כן, אני חושבת שזה בהחלט חמור שההסתדרות עומדת להקצין את עמדותיה ולהילחם בארגון הקטן הזה "כוח לעובדים", במקום להשקיע את מירב הכוח שלה במלחמה למען העובדים באשר הם, וחתירה להישגים עבור העובדים.

    מסתבר כי ההסתדרות משקיעה את משאביה וכוחה במלחמה מול "כוח לעובדים" במקום להילחם מול המעסיקים ולחזק את העובדים.

    ההסתדרות חוטאת בכך לתפקידה העיקרי כארגון עובדים, כפי שהוגדר על ידי בני הזוג ווב שהיו בין ההסטוריונים הראשונים של תנועת העבודה, וטענו כי האיגודים המקצועיים נוסדו כדי לשמור על רמת החיים של העובדים ולהגן על מקום העבודה שלהם.

     

    המעסיקים לאורך כל השנים ניסו בכל כוחם למנוע התארגנויות עובדים, וההסתדרות בשנים האחרונות מנסה בכל כוחה להצטרף לגישה הזאת, ומנסה למנוע בכל כוח מעובדים להתארגן במסגרת שנתפסות בעיני העובדים כמועילות יותר כדוגמת  "כוח לעובדים".

    ההסתדרות היא דוגמא קלאסית לארגון עובדים מזדקן, בורגני, שקופא על שמריו, חסר התלהבות ולוחמנות, חסר מוטיבציה כלפי העובדים שחברים בו,  דומה יותר ויותר  בסגנון החיים ובהתנהגות מנהיגיו למעסיקים.

    ההסתדרות היא ארגון עובדים שגילה יום אחד כי קם לו אויב חדש...

    והאויב הזה הוא לא מעסיק כוחני ודורסני המתעמר בעובדיו, לא לא..., אלא זהו ארגון עובדים צעיר, אנרגטי, חדור מוטיבציה, דמוקרטי, אותנטי ולא ריכוזי, שמצליח להרים את הראש לעובדים שהתייאשו מההסתדרות, שברגע האמת נטשה אותם.

     

    ל"כוח לעובדים" פונים עובדים שהתייאשו מהסתדרות, עובדים שההסתדרות לא הסכימה לעזור להם (כמו המקרה שלנו באוניברסיטה הפתוחה), עובדים שההסתדרות נטשה אותם והגישה את הביטחון התעסוקתי שלהם ותנאי השכר על מגש של כסף למעסיקים המדושנים, וחיפה כימיקלים היא דוגמא מצויינת למעסיק כזה שמציג רווחיות נאה מאוד.

    ביאור מציג מצב של מפעל (חיפה כימיקלים)  שמסוגל לכתוש את העובדים בזכות  האיתנות הפיננסית שלו, וזה מה שהוא מתכוון לעשות בלי להסתכל לאחור על האבק שנשאר מהעובדים,  וההסתדרות במקום להגן על האינטרס של העובדים, עמדה לחתום עם המעסיק על הסכם מביש שהיה מרע איתם.

     

    איפה ההגיון כאן?

     

    אחד מתפקידיו הבסיסיים של ארגון עובדים הוא להגביר את השפעתם ושיתופם של העובדים בגורלו של מקום העבודה שלהם.  את התפקיד הזה ההסתדרות זנחה מזמן,  ועובדים שחרדים למעמדם, מצביעים ברגליים, טפטוף קטן של עובדים במגזרים שונים, עוברים ל"כוח לעובדים", שהוא אכן ארגון קטן ביחס להסתדרות ( קטן קטן, אבל גם בניהול יש תפיסה המאמינה כי Small is beautiful..) שאנחנו מקווים שיהפוך לזרם  גדול וסוחף של עובדים  שיעזבו את הענק הסתדרותי שכשל במילוי תפקידו.

     

    "כוח לעובדים" לא נלחם בהסתדרות, כפי שאולי מנסה ביאור להציג בטורו, אלא  הוא נלחם למען העובדים ועם העובדים.

     

    גם אנחנו בראשית ההתארגנות באוניברסיטה הפתוחה פנינו להסתדרות , שזרקה אותנו מכל המדרגות , ומחוסר ברירה פנינו לאלטרנטיבה, "כוח לעובדים", שכארגון ליווה אותנו כל הדרך הארוכה והקשה של המו"מ והסכסוך, עד לחתימה המיוחלת על הסכם קיבוצי .

    הסכם שמהווה פריצת דרך ביחסי העבודה באוניברסיטה הפתוחה.

    ההסתדרות נזכרה בישורת האחרונה , דקות לפני החתימה על ההסכם, ופנתה לבית הדין בטענה כי היא  צריכה לייצג אותנו ולא "כוח לעובדים".

    פתאום אחרי שלוש שנים , נזכרה ההסתדרות כי אנחנו קיימים ! ?

    כל רצונה היה לטרפד את ההסכם שהיא לא חתומה עליו, והיווה פגישה קשה באגו שלה.

     

    למזלנו, בית הדין לעבודה העמיד את ההסתדרות במקומה, והחזיר את הפקידונים הללו חפויי ראש למזגנים בארלוזרוב.

     

    כולי תקווה שעובדים נוספים יבינו כי ההסתדרות מייצגת דרך שלא תועיל עימם, יעשו חשבון נפש עם עצמם, ויחליטו החלטה מושכלת ועצמאית לקחת את המושכות לידיהם !

    כי הכוח צריך לחזור לעובדים.

     

    ***  תוספת שתופסת: מאמר של בילי מוסקונה לרמן  שמשיב על השאלה מדוע בחר הועד של עובדי "חיפה כימיקלים" לנטוש את ההסתדרות הגדולה והחזקה לטובת ארגון קטן וצעיר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/7/11 19:22:

      צטט: Raindrop 2011-07-02 16:03:47

      אבא של סבא שלי היה מראשוני ההסתדרות, אז יש לי סנטימטים. אבל חוץ מזה את כנראה צודקת.
      בזמנו (תחילת המאה ה20) המעבידים טענו ששמונה שעות עבודה ביום יהפכו את המפעלים שלהם ללא רווחיים וימוטטו את התעשיה. זה כמובן לא קרה. אבל בהזדמנות הראשונה הם העבירו את המפעלים לארצות שבהם אין לא הגבלות על שעות עבודה ולא נעליים. וגם שכר מינימום זה ג'יבריש לא מובן.

       

      המעסיקים טענו לאורך ההסטוריה כל מיני טענות מוזרות והזויות הקושרות  את השכר והתנאים המשולמים לעובדים בבסיס הישרדותם...

      המנגינה לא משתנה .. רק המלל...

      תודה על הביקור.

        3/7/11 03:02:
      יש פתרון פשוט ויעיל יותר, מוזמנת לבלוג.
        2/7/11 16:03:

      אבא של סבא שלי היה מראשוני ההסתדרות, אז יש לי סנטימטים. אבל חוץ מזה את כנראה צודקת.
      בזמנו (תחילת המאה ה20) המעבידים טענו ששמונה שעות עבודה ביום יהפכו את המפעלים שלהם ללא רווחיים וימוטטו את התעשיה. זה כמובן לא קרה. אבל בהזדמנות הראשונה הם העבירו את המפעלים לארצות שבהם אין לא הגבלות על שעות עבודה ולא נעליים. וגם שכר מינימום זה ג'יבריש לא מובן.

        2/7/11 15:50:
      ***
        25/6/11 09:35:

      צטט: חוח 2011-06-21 15:53:15

      את דמי החבר ההסתדרות דווקא אוהבת. גם את המעסיקים. הכי פחות היא אוהבת את העובדים. העובדים הם אמצעי היצור שאמור לייצר את הרווח למעסיק ואת דמי החבר להסתדרות. עובדים שחושבים אחרת מפריעים לאידיליה וקואליציה של ההסתדרות והמעסיקים תנסה אוטומאטית ללמד אותם לקח. כדאי לפעמים להגיד את האמת. אין כאן תחרות בין ההסתדרות לכוח לעובדים, כי כוח לעובדים מיצגת עובדים בעוד ההסתדרות הפכה לחברת תיווך בין העובדים לבין המעסיקים ומקבלת דמי חבר בתמורה . אבל אפילו אם נניח שיש כאן תחרות, רק לצורך הדיון התיאורטי, מעניין איך נתפסת תחרות בדיון הציבורי כפי שהוא משתקף אצל חיים ביאור - מצד אחד מיללים על ריכוזיות, מונופולים וקרטלים, ומצד שני מתיחסים לתחרות כאל משחק סכום אפס. רק אחד מנצח ובדרך הקהל מפסיד. אם זו היא התחרות המהוללת של השוק החופשי, אולי התחרות היא הבעיה ולא הקרטל שנוצר ממנה בהכרח? חומר למחשבה.

       

      תודה על הביקור.

      אין לי מה להוסיף, כמובן...

        21/6/11 15:53:
      את דמי החבר ההסתדרות דווקא אוהבת. גם את המעסיקים. הכי פחות היא אוהבת את העובדים. העובדים הם אמצעי היצור שאמור לייצר את הרווח למעסיק ואת דמי החבר להסתדרות. עובדים שחושבים אחרת מפריעים לאידיליה וקואליציה של ההסתדרות והמעסיקים תנסה אוטומאטית ללמד אותם לקח. כדאי לפעמים להגיד את האמת. אין כאן תחרות בין ההסתדרות לכוח לעובדים, כי כוח לעובדים מיצגת עובדים בעוד ההסתדרות הפכה לחברת תיווך בין העובדים לבין המעסיקים ומקבלת דמי חבר בתמורה . אבל אפילו אם נניח שיש כאן תחרות, רק לצורך הדיון התיאורטי, מעניין איך נתפסת תחרות בדיון הציבורי כפי שהוא משתקף אצל חיים ביאור - מצד אחד מיללים על ריכוזיות, מונופולים וקרטלים, ומצד שני מתיחסים לתחרות כאל משחק סכום אפס. רק אחד מנצח ובדרך הקהל מפסיד. אם זו היא התחרות המהוללת של השוק החופשי, אולי התחרות היא הבעיה ולא הקרטל שנוצר ממנה בהכרח? חומר למחשבה.
        21/6/11 09:49:
      ישר כוח - כוח לעובדים!
        20/6/11 11:16:

      צטט: הנרי ג'י 2011-06-19 22:13:55

      "במקונדו לא קורה ולא קרה ולא יקרה כלום. זוהי עיר מאושרת" מה שיהיה הוא שיהיה יש אירגונים שאין בהם חדש תחת השמש

       

      אז למה לסבול מארגונים שכאלו?

      מי שקופא על שמריו סופו לאבדון

      אין בכך כל אושר..

      כל מי שחושב אחרת, חי בתודעה כוזבת

      לטעמי לפחות

       

      תודה !

       

        19/6/11 22:13:
      "במקונדו לא קורה ולא קרה ולא יקרה כלום. זוהי עיר מאושרת" מה שיהיה הוא שיהיה יש אירגונים שאין בהם חדש תחת השמש
        17/6/11 17:36:

      צטט: אורלי שנקר 2011-06-17 14:10:35

      בדיוק.

      אני שמחה שאת חושבת כך.

      חיוך

        17/6/11 14:10:
      בדיוק.

      ארכיון

      פרופיל

      -li-
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין