פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1)
הרקע לכתיבת המסה הקטנה הזאת הוא כתבה של עופר אדרת בהארץ, כתבה שניתנה לה הכותרת "לאן נעלמו האינטלקטואלים?". בכתבה זו, שזכתה לפופולריות גדולה במיוחד עבור הנושא הלא מאוד סקסי שבו היא עוסקת (138 תגובות, 655 המלצות פייסבוק) - האינטלקטואל, או ליתר דיוק האין-אינטלקטואל. שמונה מאות חיוויי-דעת על דבר שלא באמת קיים זה מרשים מאוד, אני בטוח שתסכימו איתי. הכתבה עוסקת בתופעה שניתן להבין שמצערת מאוד את המחבר: מדוע אין נישא עוד ברמה קולם של אנשי הרוח והנה כולם התחלפו בזמרי פלסטיק וכדורגלני אבקה. הרי פעם בן גוריון היה מזמן ללישכתו משוררים, וכעת הנשיא פרס מטיס אליו את שאקירה. כדי להבין את התופעה המוזרה הזאת נועץ עופר אדרת בכמה אקדמאים (שהם כנראה אינטלקטואלים, אם כי הדבר לא נאמר במפורש ורק נרמז בחן גדול). אקדמאים אלה מספקים את הסיבות לירידת קרנו של האינטלקטואל: דוקטור עמינדב דיקמן טוען שהאשם בחברה שהחליפה את גיבוריה. פרופסור משה צוקרמן מפנה אצבע כלפי התקשורת שאיננה מאפשרת דיון אינטלקטואלי (את הכבוד הראוי לאינטלקטואל כמותו הוא מקבל בגרמניה, הוא מבאר). הפרופסור דני גוטיווין סבור שהמציאות הקשה היא תולדה של ההפרטה. המתרגם, המשורר והמו"ל רפי וייכרט מסביר ש"אנחנו חיים במציאות אלימה מבחינה מילולית, תודעתית, צבאית, חברתית ולאומית", חברה שהאינטלקטואל, כך ניתן להבין, אינו יכול להתחרות בה על מקום. אף אחד מהנ"ל, כולל הכתב, לא טרח לשאול מה עשו (או לא עשו) האינטלקטואלים כדי שהציבור הרחב יתייחס לדבריהם בדרך שבה מתייחסים להתפרצויות של מתבגר מעורער עצבית - בתערובת של הרמת גבה, חמלה ושיהוק תודעתי. באופן בולט ומאלף, עופר אדרת פונה אל מי שהמילייה התרבותי שהוא משתייך אליו מחשיב כאינטלקטואלים כדי שיסבירו מדוע החברה הכללית איננה מעריכה יותר אותם עצמם. הוא לא פונה לאנשים רגילים, שעובדים במקצועות רגילים, כדי שיסבירו לו מדוע הם אינם מייחסים חשיבות לאינטלקטואל, מצד אחד. מצד שני, אנשי הרוח שהוא פונה אליהם מפנים את זרקור האשמה בחטא דלדול הרוח בלעדית אל החברה הבלתי-אינטלקטואלית סביבם. מה ניתן ללמוד מהצירוף של שתי העובדות הסמליות מאוד האלה? הפניה אל האנשים המסויימים האלה וחוסר הנכונות המובנה לבחינה עצמית שלהם?
המסקנה הראשונה היא שהמעמד האינטלקטואלי של זמננו הוא ניסיון בפרפטום מובילה: הוא מאמין שהוא יכול להתקיים רק מכח ההגדרות שלו את עצמו, במבודד מסביבתו. השניה היא, שעבור המעמד הזה, מי שאיננו שייך אליו קיים רק כמושא לביקורת ולעג, כתזכורת מתמדת לעליונות של האינטלקטואל (כפי שהוא וחברי הכת ההרמטית שהוא משתייך אליה מגדירים את עצמם).
והם לא מבינים מדוע אין להם את הכבוד שלנו.
להמשך: השפעה לעומת כח: מדוע אין להם את הכבוד שלנו
*לבלוג התרבות של הזוית האוהבת.
|
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני חושב שתמיד היה חלק ניכר של אנשים שהסתפק במבט שטחי. אני גם לא בטוח שכוכבי הריאליטי הם כאלה גיבורים, זה יותר בראש של כמה קופירייטרים מתל אביב. האינטלקטואל חייב למצוא דרך מושכת וכנה לשווק את המשנה שלו, זה בטוח.
העולם היום לכאורה עולם של מעשה...
אלא שהמעשה "קיים" היום רק אם הוא מעשה וויזואלי ולא משנה מה ערכו...
כל מעשה שאינו וויזואלי למעשה לא קיים...ולכן הגיבורים הם גיבורי ריאלטי שרובם רחוקים מהמושג אינטקטואל
ואולי הגיע הזמן שהאינטלקטואלים ימצאו דרך להציג באופן וויזואלי (רק לא כמו מנחם בן)
כדי באמת להגיע לאנשים צריך שתהיה לך תשוקה גדולה לדבר, ומוכנות לעשות בערך הכל. מי שמחכה שיבואו אליו כנראה לא באמת רוצה את זה.
ניסיון יפה אהוד (: אבל זוהי רק האקספוזיציה. גם כאן יש טענה - שהאשם העיקרי בהידרדרות השיח והיחלשות מעמדו הוא האינטלקטואל עצמו, באטימות וביוהרה שלו. אני ממשיך להסביר למה אני חושב את זה בחלקים הבאים.
אוקיי
מסכים איתך לחלוטין. מי שעיקר הדאגה שלו היא עתידו האישי לא יכול להיות איש רוח.
אינטלקטואלים - נשמע קולם , מאז ומעולם , מעט מידי, מאוחר מידי...חלש מידי, לאוזניים מעטות, ספק אוהדות.
רק אחרי זמן רב אפשר לקבוע אם האיש אינטלקטואל או אינטלקטואל עאלק, או משהו דומה.....!
לא ברור לי תוקף ומקור הבכיינות הזו.
מי שיש לו מה לומר - שיגיד!!
בלי לפחד מתגובות , מנידוי או משעמום.
והאינטלקטואלים (האלה) מטפחים את השיח הרדוד או מנסים להשביח אותו? כי כשהן מפנים אצבע אל הציבור הרחב הם ויתרו עליו. הם כבר לא רואים לעצמם חובה רוחנית להשכיל את העם, אלא חובה חומרית לטפח את המעמד שלהם. זה לא אינטלקטואליזם, זו פוליטיקה. אני אגע בזה יותר בחלקים הבאים. אני מסכים עם חלק ממה שאתה אומר בנוגע למצב התרבותי, אבל אני חושב של"אינטלקטואלים" יש תרומה מכרעת בזה.
הלו, אמרנו בלי אאוטינג (:
אסצ'י. תמיד כיף לראות אותך. שבת שלום לך
את מבינה נכון לולה. לא מבינים אותם, לא מעריכים אותם, והם הרי כל כך מתוקים ושוחרי טוב ובכלל לא דואגים לעצמם. לגבי דו שיח איתך - עוד נראה. אין קונים חתול בשק (: שבת שלום אקזוטית.
שאבין, הטרנד של המזרחים המקופחים הוחלף באינטלקטואלים מקופחים ולא מובנים?
אני לא אקדמאית,
גם אי אפשר לקרוא לי אשת רוח..
הרוח היחידה שאני מאפשרת לה להתקרב אליי
היא אבא שלי.
מצד שני, אפשר לנהל איתי דו שיח שווה ביותר (לפחות למי שמתאמץ לנהל איתי דו שיח חח).
שלום מותק :)
כל פעם מחדש אני מגלה את ההברקות האינטליגנטיות שלך, כמו המסקנה הזו:
"שהמעמד האינטלקטואלי של זמננו נשען בעיקר על ההגדרות שלו את עצמו."
יותר מדוייק מזה לא ניתן לומר. הברקה.
עוד לא קראתי את הכתבה אבל התייחסתי רק אל הכתוב כאן. הספיק לי.
תמצתת את הנושא הכי טוב.
שבת שלום יקירי.