הגיע האיש הנחמד מטקשנט, "לבייב ואני בני עיר",  עולים יורדים, זו הגינה, אלה חדרי הילדים, והוא ישלח את אשתו. מגיעה למחרת אשתו, יפה אמיתית, דקיקה, אמא לששה, שלושה כבר נשואים, קודם ילדה אותם אחר כך נולדה בעצמה. ומה שחשוב לה זה האם יש מקום לכיור נוסף במטבח, והיכן בית הכנסת הקרוב. כן, אפשר כיור, בית הכנסת  (יש שניים) במרחק שתי דקות הליכה. "אוי כמה נחמד שהשכנים שלכם  הם שומרי שבת".  נפרדנו בברכות ולא המשכנו לתחזק את הקשר. והיה גם זוג שבא לראות פעם היא לבד, פעם הוא לבד, ופעם שניהם יחד, מוקסמים מבריכת הדגים המוארת, מן התמר בחצר, מהגינה, מהבית, "יש לך המון שטיחים בבית", אני שותקת. מה נאמר  - שהשטיחים ובעלי (והילדים) לא למכירה?! טוב חיוך מאמירת שטות שאחר כך אתחרט עליה.

 הגיע גם זוג נחמד, מבוגרים ממני, כבר יש להם שלושה נכדים, ומחפשים בית עם פרטיות, מאוד מוצא חן בעיניהם, השקט, הרחוב הקטן. הגינה נאה להם, כן, יש מקום להוסיף כיור במטבח.  חסר להם מחסן לכלי העבודה של הבעל בחצר. הבית ממש מוצא חן בעיניהם, רק מפריע להם שיש מדרגות. הבנתי. חייכתי, דיברנו קצת על  שיפוץ רהיטים ישנים, על בית הכנסת הקרוב, ונפרדנו. לא חושבת שנישאר בקשר. הבדידות הזו בבית הגדול הזה בלי קהל שיאזין לנפלאות ביתי, זה טוב לי או רע לי? אם הבית כל כך נהדר, אולי לא כדאי למכור. כזה אוצר? !

            טוב, היום התקשר מתווך חדש צעיר ונמרץ, "תראי, אני חייב לראות את הבית לפני שאני מציע אותו ללקוחות שלי!" "אדוני החביב", אני עונה במתינות אסרטיבית, "הבית שלי אינו שטח אויב שיש לערוך בו סיור מקדים, תבוא עם לקוח ותראה, כל מה שאתה רוצה לדעת - אני מוכנה לספר, ויש גם תמונות באתר של הארכיטקט הנה הכתובת..." "לא", הוא מנסה לשכנע , "הלקוחות שלי הם אחרים לגמרי מכל מה שאת מכירה", "אהה", אני שואלת, " הם מכוכב אחר?" "לא, חס וחלילה, הם ליגה אחרת לגמרי..." אני מסבירה שוב, מפרטת על ארבע אסלות, שלוש  המקלחות, שלוש יחידות מיזוג, שני חדרי ילדים, שני מסטר בדרום, אחד ממ"ד, אחד מרתף, אחד אלוהינו ... היום קבענו שיבוא עם לקוח ביום חמישי. נחיה ונראה.