0
לרגל שבוע הספר סיפור קצר. לפני שנים כשנולדה בתי שרית הייתי יושב בערבים לידה וממציא סיפורים. את אחד מהם החלטתי להוציא כספר בכוחות עצמי. אז באותם הימים זו הייתה הוצאה כספית גדולה מאוד, כוון שמחוץ לטכסט המנוקד שהיו חייבים ליצר ביציקות עופרת או בברומיידים הדבקות צילומים וכ"ו, הייתי חייב לצייר ולעשות הפרדת צבעים ...בלגן גדול מאוד. החלטתי לייצר ציורים בשיטה של מגזרות פ'ילים אדומים. גם זה לא קל, אבל קל להופכם לפלטות אופסט להדפסה בשני צבעים אדום וכחול. לימים עם היתפתחות המחשבים והדפוס הספר נעשה מעניין מבחינה אמנותית. אמנם לפני שנה ציירתי מחדש את העלילה ועדיין לא הוצאתי אותו לאור אבל כשהספר הראשוני יצא לאור ישבתי בשבוע הספר בשורת דוכני הסופרים והמשוררים שהוציאו לאור בצורה עצמאית את ספרם. באחד הערבים עבר מנהל בית הספר העממי בו למדתי. עצר דפדף וקרא ואת הבעת ההלם לא הצליח להסיר מפניו כשאשתו שאלה "זה אתה הפרחח שלמד אצלינו?" הינהנתי בראשי מנהל בית הספר לא הצליח להוציא מילה. היו ימים. להלן
|