When They Sleep

 Rolf Jacobsen

All people are children when they sleep.
There's no war in them then.
They open their hands and breathe
in that quiet rhythm heaven has given them.

They pucker their lips like small children
and open their hands halfway,
soldiers and statesmen, servants and masters.
The stars stand guard
and a haze veils the sky,
a few hours when no one will do anybody harm.

If only we could speak to one another then
when our hearts are half-open flowers.
Words like golden bees
would drift in.
-- God, teach me the language of sleep

.

 (The Roads Have Come to an End Now, translation by Robert Hedin)

בשנתם

רולף יאקובסן

©גרסה עברית מהגרסה האנגלית: שושי שמיר

כֻּלָם יְלָדִים בִּשְּׁנָתָם.

אֵין בָּהֵם אָז מִלְחָמָה.

הֵם פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֵם וְנוֹשְׁמִים

בַּקֶּצֶב הַשָּׁקֵט שֶׁהֶעֱנִיקוּ לַהֵם הַשָּׁמַיִּם.

הֵם מְהַדְּקִים שְׂפָתַיִּם כִּיְּלָדִים קְטָנִים

וּפוֹתְחִים לְמֶחֱצָה אֶת כַּף יָדָם,

חַיָּלִים וּמְדִינָאִים, מְשָׁרְתִים וַאֲדוֹנִים.

הַכּוֹכָבִים עַל מִשְׁמָרְתָם

וַעֲרָפֶל עוֹטֵף אֶת הָרַקִּיעַ,

בַּשָּׁעוֹת בָּהֵן אִישׁ לֹא יִפְגַּע בְּאַחֵר.

לוּ יָכֹלְנוּ אָז לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה

כְּשֶׁלִבּוֹתֵינוּ פְּרָחִים פְּתוּחִים לְמֶחֱצָה.

מִלִּים כִּדְּבוֹרִים זְהֻבּוֹת

אָז הָיוּ נִשָּׂאוֹת.

--אֱלֹהַּ, לַמְדֵּנִי אֶת שְׂפַת הַשֵּׁנָה.