| להתחיל לצעוד בשביל התהילה, ליטול זמן, אחריות וידיעה. לחיות... להתחיל למנף תקוות, להגשים חלומות, לחפוץ במהות, למאוס בשטות. לחיות... להתחיל בלהרים את הרגל, להיות, לדרוך (ולא במקום), ללכת...על הזר, על הלא מוכר. מי את בלי אותם חוטים? איזו מן בובה את? איזו תהיי? כבר שכחת, אולי אף פעם לא באמת ידעת... החוטים שלך מעלייך, מנווטים, מנתבים, מושכים, שורפים, חונקים... חדל לך להיות בובה על חוט, ילדה מן העבר, ילדה בהתהוות... מי את בעצם? בובה שהפסיקה להיות החולמת של החיים, שאבדה לה אי שם בתהומות, שטבעה לה אי שם במצולות, שנשאבה לה אי שם בין מערבולות...כבר שכחת את בעצמך איך ללכת, תמיד עשו עבורך את העבודה "השחורה"...והנה הזדמנות ללמוד מחדש, בלי שום חוטים, בלי החסדים, בלי כל הויתורים. ילמדו אותך שוב כיצד לפסוע בשביל החיים, לא בשביל הבריחה. ילמדו אותך שוב לאכול, כמו תינוקת... צעד אחר צעד, כמו בפעם הראשונה. כמה יופי יש בכך וכמה עצב, מן אושר מחיוך כלוא אי שם בפנים... אבל בחייך, תני לו צ'אנס, תני לך צ'אנס. בובה שכמותך, בגוף של ילדה, שלא מבטא שום חיות, פוסעת לבדך, בובה על חוט. משכו אותך חזק מדיי, לקחו רחוק מדיי, ניתבו אותך באופן עקום, שבור, מקולקל, ניסו להחזיר אותך אחורה כמו בגלגל. כל אשר תחפצי ותשיגי יהיה ללא החוטים עכשיו, הגיע הזמן לוותר, להיכנע, הרי ברור שהפסקת להבחין בין הטוב לרע(?). הבטיחי לעצמך חיים, רק ללא החוטים, גם ללא הסמויים שבהם...כי הם הרי רק מחכים להיכרך סביבך, סביב גופך, נפשך, צווארך...ואת עודך בהם כלואה, לכודה...וכל אחד מושך בחוט – מבלי רשות, מחסיר ממך את החיות, את הישות, את התמימות, את הצלילות... קחי אחריות! החוטים יונקים אותך ממך, ואת רוצה לספק ולרצות את כולם אבל בסופו של יום את מתרוקנת, נחלשת, נשברת...לא נשאר לך מספיק כוח עבורך, שמרי נפשך. התירי את הקשרים, התירי את הכבלים, שחררי. תהפכי פתאום שלמה, חסינה ומבוטחת... מצאי זהות, מצאי ישות, קבלי מחדש חיות, ואישיות, חדלי להיות בובה על חוט. מדובר על עכשיו, או על "לעולם לא"(?) ועכשיו זה אכן מורגש ומומחש יותר מאי פעם, הדבר הזה שדורש ממך את מה שטבוע וקיים בך במהותך. עלייך להחזיר את כפתור האומץ ל-ON (און/ON => כוח? סתם צירוף מקרים משעשע)? את ודאי נרעשת/נרעדת/נפחדת מהמחשבה שבקרוב תהפכי להיות אחרת, קטנה יותר, חסרת שליטה, חסרת כל יכולת ניווט, חסרת כל חוט המקשר/מציל/פודה וגואל אותך מייסורייך, חסרת כל ניתוב... תני לאחרים להיות לך למצפן. ועכשיו, בינך לביני לבינך, את הולכת לוותר במודע ובהבנה על שרביט&כתר הבוסית הגדולה ו"לרדת אל העם"? |