| כל כך הרבה שקרים החבאתי מתחת למילה: "משמעות". בכל מאודי רציתי להיות משמעותית. השתוקקתי להיות משמעותית, עד כדי כך, שהעולם לא יוכל לדמיין את עצמו ממשיך לחוג סביב צירו, בלעדיי. אנשים בעלי משמעות קטנה, חשבתי, יש מיליונים... ולכן, העולם יכול לזרוק אותם כמו שזורקים אגורות שחוקות - ואותי, החוטאת הגדולה, ודאי שהוא יבחר לזרוק. בגלל זה, הייתי חייבת להיות משמעותית ביותר. ממש, ממש משמעותית - כדי שהעולם יקבל אותי למרות מי שהנני. שהרי אני בצל מופרעות קשה, יום ועוד יום ועוד יום, נושמת הפרעת אכילה מבוקר עד ערב, חטאיי לגופי ונשמתי קשים מנשוא. ופתאום צץ לגוף שלי, או למוח שלי, או לשד יודע, רצון משלו - ואז חטאיי ממש מעכירים את השחקים, והם נופלים למטה, והעולם כולו מתלכלך בגלל שחטאתי. ברור, אם כן, שבהשוואה לחטאים שכאלו, היא, כלומר אני, חייבת להיות בעלת משמעות אדירה, כל כך אדירה שהכול ייסַלח לה. ...וגם אם לא ממש ייסַלח, הרי שאפשר יהיה לשים בצד, באופן זמני את סלסלת כתבי האשמה - לא לחסלם, חס ושלום - הן זו ממש דרישה מוגזמת, אבל אולי, להקפיאם זמנית, לשימוש חוזר בעתיד. במקום שהחיים יהיו בעלי משמעות עבורי, השתעבדתי להיות בעלת משמעות לחיים. איזו טעות נוראה. |