| זה לא שאין לי מה, זה רק שאין לי למה... ובכלל לפעמים אלו הכוחות, נקודות החוזק, שהתפרקו נעלמו בתוכי בתוך תקופה סוערת ומחשבות על מקום אחר. זה לא שאין לי מה, ויש אפילו מי, תמיכה ואהבה אבל אין חכמה! רק פחדים, עיניים רפות, צער החיים, ולפעמים גם תפילה: על שיהיה לי טוב (?) זה לא שאין לי, יש לי צעקה גדולה ועוד אחת לסיום לפני השתיקה הגדולה של הלילה. יושבת על מיטה קרה, מביטה אל תנודת צללים כך מנסה להסתיר את עצמי... כאבים רבים, בדידות, לפעמים עוצרת קופאת לה דקה ועוד אחת... כמה מילים, לפעמים מצליחה להרגיש חשובה מסתירה את מקל ההליכה, את הגב השבור, אבל בלילה חוזרים ולוחשים לבד אותם התסכולים, החיים שלא הבנתי, הצער, ורמת המשכל הגבולית משקיעים אותי בשכחה. מוות ארוך שבסופו אולי יקיצה וקצת רחמים. יושבת על מיטה קרה, החוץ מנסה לפלוש דרך החלון הפרוץ לרגע אני עוצרת, מקשיבה לקולות מבט עיניים מתחנן שאיני מודעת לו עוד... והרבה שאלות לשאול בלי תשובה... בלי נחמה אני הולכת ומתרחקת מעצמי שותקת את שאלותיי עד הפנייה הבאה. |