| את לא יודעת אחרת. כל הרגעים הכי מתוקים, התקופות הכי "עליזות", הכל מגיע, לדמעות. אף פעם אין סוף טוב, הליכה מאושרת אל האופק. תמיד זה נגמר, ובדמעות. כנראה שאין ברירה אחרת, כי את לא יודעת איך. בלילות השחורים הללו, מדמעות שאין מי שינגב אותן, משקט של אלפי סערות אלומות, ממילים שלא מוצאות פירוש, מכאב שאי אפשר להתחיל לחוש אותו. הכל מתחיל ונגמר בדמעה... |