יום אפור בחוץ. החורף כבר עם חצי רגל פה. אנשים פחות עצבניים, יותר מחייכים, ומה אתם יודעים, ניסים יכולים לקרות.
אחי הצעיר, שותפי המהולל, הידוע במקומותינו בכינויו "מפלצת נייר הטואלט המסתורית" אמור היה להיות בשבועיים מילואים. יצא ביום רביעי שעבר, ראה כי לא טוב, וחזר לסופ"ש כשכולו החלטה נחושה: אני לשם לא חוזר! וכך הוא לא הולך לעבודה, אלא לוקח דוגמה מאחותו הגדולה: שורץ בקופת חולים ומתלונן על תחלואים שונים ומשונים. עכשיו, כשהוא נמצא בבית וכל עיתותיו בידיו, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה! להסתובב ברחובות עד השעות הקטנות של הלילה, לישון עד מאוחר, ובין לבין להציץ עלי מדדה ברחבי הבית עם מקס וברנר ולרחם עלי עד מאוד.
ואני אכן מעוררת רחמים, שלא תטעו. בטריינינג כל היום וכל הלילה, מצוותת למקס וברנר בכל אשר אפנה, צריכה תמיד את שתי ידי פנויות. נמצאת או מול המחשב (פחות ופחות), או ליד שולחן המטבח עם הספרים שלי או חוברות הצביעה שלי (כן! חוברות צביעה! תנסו, זה ממש כיף).
לפני כשעתיים אחזה רוח תזזית בשותפי היקר וישבנו הצמיח קוצים. מה עושים? מה עושים? משעמם לי. אין כלום בטלויזיה. אני רעב. אין אוכל בבית! מה עושים? מה עושים? אובד עצות, מסתובב מהמטבח לסלון לחדר שלו וחוזר חלילה, הבעת פניו אומרת יאוש ותסכול.
"צא לסיבוב מסביב לבלוק" הצעתי לו, "ואל תזלזל. הייתי מתה לעשות את זה בעצמי. אני לא יכולה".
"את יודעת מה?" יכולתי ממש לראות את הנורה נדלקת מעל לראשו, "יש לי רעיון מצוין. אני הולך לקניות, כבר חוזר. את צריכה משו?" "צריכה לא", אמרתי לו, "אבל מאתמול יש לי חשק מטורף לחלבה. אם אתה כבר יוצא, אז תביא לי".
הוא חזר תוך פחות מחצי שעה, ידיו עמוסות שקיות וכל כולו מרץ ורוח עשיה. גירש אותי מהמטבח ואסר עלי באיסור חמור להפריע לו. "קחי", השליך אלי חטיף חלבה ששלף מאחת השקיות, "תשמרי את זה לאחר כך. עכשיו מכינים אוכל".
והוא לא נתן לי לעשות כלום! אפילו לא לערוך את השולחן, או להרים את הצלחת שלי. רק שבי, תאכלי, תגידי שהיה טעים ותסתמי את הפה.
והיה טעים. מאוד. היה גם חריף לאללה. אני לא יודעת איזה פלפלים הוא קנה או איפה הוא מצא אותם, אבל הם היו ח- ר- י- פ - י- ם. לא חריפות כואבת כזו שאי אפשר לנשום ודמעות עולות בעיניים. זה היה חריף סבבה. הג'בטה היתה מעולה וספגה את הרוטב בצורה מושלמת. פירור לא נשאר, אני אומרת לכם.
אפילו כלים הוא לא נתן לי לשטוף, והתעלה על עצמו: הוא לא השאיר אותם בכיור. לא ולא. הוא שטף הכל באותו רגע, כולל את המחבת, כולל הסכ"ום ואפילו ניקה את השולחן.
משהו עובר עליו, אני אומרת לכם, אבל מה לי כי אלין....? אינני חוקרת במופלא ממני, ונהנית מזה כל עוד זה נמשך. רק מה, אם הוא ימשיך להתנהג ככה, תהיה לי בעיה קשה מאוד: הוא נוסע לתאילנד בעוד חודש. אני עוד עלולה להתגעגע אליו.
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא אשכח!
חזרתי בשביל הירוק :)
בדיוק בגלל זה בפעם הבאה את מגיעה לבשל לי באופן פרטי, בלי קהל ובלי שותפות :-)
ואל תשכחי את הלקים!
דארלינג, זה לא כונפות, זה "פיות יער"!!
ולהן מותר הכלללללללללללל!
וכבר הבנת שעם האוכל שלי צריך להתנפל אחרת לא ישאר :)
תמיד :-)
יש לו את הרגעים שלו, אני מניחה :-)
היית עומדת בחריפות הזו?
קריטריונים גבוהים?
כמו מה?
אה, את בטח מתכוונת ללחם האלוהי ההוא שאפית לנו אז, זה שזכיתי לטעום ממנו ביס וחצי לפני שנטרף באכזריות ע"י עדר של כוניפות מורעבות :-)
תכיני עוד!
מאוהב בשקשוקה, אולי :-)
האמת - הוא יכול לעשות מזה קריירה.
יש אנשים שישלמו הרבה בשביל שקשוקה חריפה ולחם טרי באמצע צהריים במזג אוויר חורפי.
כמה זמן לא אכלתי שקשוקה. אכן מעדן אלוהי.
מגיע לך שיפנקו אותך.
קיבל ח"ח (חן חן..) ממני
סליחה????
ג'בטה ? לא הרגלתי אותך לקריטריונים קצת יותר גבוהים ?
ואני מסכימה עם קודמי, נשמע לי שהוא מאוהב.
העיקר שנהנת אחותי, לבריאות!!!
נשמע שהוא מאוהב!