כותרות TheMarker >
    ';

    to know hope

    איך מבצעים היפוך תודעתי
    know hope

    כשהמצב מוצא חן בעיני!

    2 תגובות   יום ראשון, 19/6/11, 09:37

     

    כשהמצב מוצא חן בעיני

     

    ביטוי מוכר ושגור, לא בטוח שאנחנו אומרים את מה ששומעים, ומה שמשתמע הוא דבר והיפוכו.

    כשאומרים- הכוונה לומר שטוב לי עם המצב.

    כששומעים- ה"מצב", הוא, מוצא חן, בתוך העיניים שלי, בתוכי,

    משתמע מכך, שלא רק שהחן התקיים אלא שהוא התקיים בתוכי

    ברגע מסוים, אני, ראיתי אותו.

    המצב- משהו פאסיבי לכל הדעות, הפך ליפה, לטוב, כשמצא את החן בתוכי.

     

    המצב מוצא חן בעיני

    תודו שפתאום זה נשמע אחר

     

    בגיל 16, צילם צלם במסיבת יום ההולדת השישי של אח שלי, ובאלבום ישנה תמונה, בה אני מצולמת בפרופיל. אילו ידעתם כמה התכווצתי בכל פעם שהסתכלתי בתמונה, שנאתי שצולמה בפרופיל "ועכשיו רואים..." לא אהבתי בתמונה כלום ולא היה חסר הרבה כדי שאקרע אותה.

    שנים עברו האלבום נשכח וביתי בת ה-19 החליטה שהיא רוצה לראות תמונות שלי בגילה.

    פתאום מצאנו את התמונה, צעקתי שלא תסתכל בה, נחרדת, ואילו היא הייתה אחוזת התפעלות.

    עדיין קשה לי להתבונן בתמונה, אבל אני רואה בה דברים אחרים ממה שראיתי בגיל 16.

    איך סבלתי אז, וכמה זה נראה יפה בעיני היום.

    אותה תמונה, רק אני מתבוננת מזווית גיל שונה.

     

    כך, כשמתחולל משהו חדש, שונה, אנחנו עסוקים בבהלה, במקום להינות מהמקום החדש.

    אנחנו מתבלבלים לחשוב שזה בגלל המקום החדש שאנחנו נמצאים בו, אבל בעצם לא קרה כלום. כלום לא השתנה, רק פגשנו תחושות חדשות, מערכות הפעלה חדשות, שהיו קודם אבל לא ראינו אותן בחושך.

    אנחנו רואים את עצמנו מהצד, בפרופיל, בזוית שאנחנו לא רגילים. זה לא שהיא לא התקיימה עד היום. יותר מזה, אנשים מסביבנו רואים אותנו בזוית הזאת לפחות כמה פעמים ביום, אבל אנחנו לא. רק כשמזדמן לנו צילום אקראי, בפרופיל.

    לא תמיד אנחנו מוכנים לראות את עצמנו מהזווית הזאת, מהפרופיל. לא תמיד אנחנו מוכנים לראות את עצמנו במבט מהצד. כשזה קורה, ואנחנו פוגשים את הצד המשוכלל יותר שנמצא בתוכנו אנחנו לרוב נבהל.

    להבדיל ממה שהיה נכון עד עכשיו:

    היינו צריכים לרצות, לבקש, להאמין שאפשר, להזמין מחשבות חיוביות, לדמיין מציאות חדשה קיימת, להסריט בראש את התסריט, לדמיין כאילו אני כבר שם ועוד ועוד ואז... אולי אם היינו מצליח לצלוח את כל האם והאם... אז, היינו מרגיש טוב יותר. היינו מצליחים לחוות חוויות נעימות. היו אלו דקות של אושר מול שעות של סבל.

    הסבל הזה כבר לא קיים, אולי הוא ממשיך להתקיים מכוח האינרציה, מתוך ההיאחזות הטבעית שלנו במוכר ובבטוח.

    מכוח זה שתמיד קורים דברים קשים והרע קיים אבל הוא קורה פחות, הוא פחות דומיננטי, ואפשר למגר אותו בעזרת טוב. להגדיל את הטוב.

    להתגבר על הרע בטוב

    ובכלל, אם נתבונן מנקודה בחלל החיצון על המתרחש בחברה שאנחנו חיים בה, הרי שהרבה יותר טוב היום משהיה פעם. אפילו העניים, שכמובן קיימים, כבר לא עניים כמו פעם, לבד מהאיידס ומהסרטן שעדיין לא נמצא להם מזור ומרפא, אין מגיפות ומחלות שהורגות המונים כמו באלף הקודם.

    זה לא היה אפשרי עד לפני מאה שנים. לא היה אפילו שמץ של סיכוי, ובכל זאת המצב התאורטי הזה היה קיים גם אז, ועכשיו הוא גם מתקיים בפועל לא רק בתיאוריה.

    היום, במרחק פחות ממאה שנים זאת מציאות, זה אפשרי, זה קורה, זה אפילו לא אלכימי. פיזי לגמרי, חומרי במאה אחוזים.

    אנחנו חיים היום בעולם טוב, העולם היום מוצא חן בעיני.

    הרבה יותר טוב לנו מאי פעם, לכל אחד מאיתנו כפרט ואפילו אעז לומר ככלל.

    אנחנו חיים בעולם שבו רבים האנשים אשר יש להם כל כך הרבה כסף בימי חייהם הצעירים עד שאפילו הם מבינים שגם חצי מזה מספיק ואת החצי השני הם תורמים למחוסרי יכולת.

    אנחנו חיים בעולם שבו המרחק בין השליח העני, נער המעלית, הסבל על האונייה יכול בתוך פחות מעשור להפוך לבעל המלון, לבעלים של צי אוניות, לבעל שליטה על רשת בנקים.

    בעולם שבו המרחק בין ילד בשבט המסאים באפריקה לנשיא המעצמה המערבית הגדולה ביותר בעולם הוא שנת דור אחד! במקום בו שחור היה מילת גנאי לפני פחות מ-3 עשורים, במקום בו שחור היה יכול להיות לא יותר ממנגב רצפות חסר זכויות אדם בסיסיות, שלפני מאה שנים נרצח נשיא אותה מעצמה בגלל שהעז לחלום על שוויון זכויות לאותם שחורים, בעולם בו הוא יכול להיוולד באפריקה באיזשהו חור על הפלנטה ובכל זאת להגיע למקום שאליו הגיע ולהטביע את חותמו ולהחליט על גורלם של כל כך הרבה אנשים.

    אני משתאה מול התובנה, חייבים להודות שאכן העולם קסום, עולם שיש בו הרבה טוב.

    לבד מארצות המספוטמיה, שרובם שם מוסלמים, הגענו רובנו, בעולם המערבי לשלב שבו אנחנו מבינים שמאבק ומלחמה אינם הדרך להגיע למטרות שלנו.

    זה רק עניין של זמן ואפילו חנין זועאבי תבין שאם היא רוצה להביע תמיכה במאבק של הפלשתינאים, לחבור לפושעים אלימים ומחרחרי מריבות, זו אינה הדרך.

    עלינו להדליק את האור על חשכת העולם המוסלמי על מנת שיראו הגברים שבחבורה את הנשים שלהן, שיכבדו אותן בשל היותן בני אדם, על מנת שהעולם שבו אנחנו חיים יגיע לאיזון.

    שחוסר איזון בין הנשים והגברים שם, בעולם שלהם, כמו גם בין החרדים הקיצוניים שלנו, מעורר אלימות יצרית שמהווה מעין מסך ברזל על עיניהם ועל היכולת שלהם לראות אפשרות אחרת מאשר אלימות.

    אני לא מזלזלת ודוחה את המטרות המקודשות שהם רואים לנגד עיניהם אלא רק הדרך להשיג אותן, היא ההיפוך שאני מבקשת לחולל, האור שאני מבקשת להאיר, על חייהם, על חיינו, על החיים של כל יצור עלי אדמות.

    אנחנו חיים בתקופה, בה כשאמא אומרת לבן שלה, עד שתגיע לגיל גיוס לא יהיו יותר מלחמות, זה אפשרי וזה אפילו לא דמיוני, זאת המציאות, לא הדמיון.

    המילים מלחמה, מאבק, אלימות, שליטה, דיכוי, פצצות גרעין, נשק להשמדה המונית ועוד מילים השאולות מהעולם שהתקיים עד היום, ימחקו מהלקסיקון התודעתי.

    לא יהיה בהן שימוש, התודעה הזאת כבר כאן, אנחנו רק צריכים להאיר אותה אצל מי שעוד לא רואה את העולם מהזוית הזאת.

    הפוסט הבא, שיתפרסם אף הוא סביב ליל ירח מלא, של חודש יולי, יעסוק בנושא היפוך נקודת המבט האישית. "על האדם לפעול את פועלו מבלי היות נוגע לו באם יפעל או לא" הרבי מלובביץ'

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/6/11 10:18:
      אני צריכה לסרוק אותה... ואני עדיין מתביישת קצת ;-)
        20/6/11 19:32:
      אסוציציה: אני מסתכלת על המצב, המצב הופך לאובייקט בעיני. המצב "מסתכל" עלי ואני הופכת לאובייקט.. (סרטר כתב ספר מלא על נושא המבט) כשאנחנו הופכים לאובייקט אנחנו מתמלאים בושה ומנסים להסתתר. אנחנו שופטים את עצמנו בעיניים של אחרים אם נוכל להיות לרגע חופשיים מהמבט של האחר, נפעל לפי אינסטינקטים שלנו מתוך בחירה חפשית והתוצאה תהייה אחרת. זה מתייחס לחלק קטן ממה שכתבת עליו, דברים שאני מאוד מזדהה איתם ומכירה.. בהלה מהצלחה, פחד משפע, בעולם שגדלנו בו לא קבלנו את הכלים להתמודד עם זה והינה אנחנו עוברים לעולם חדש של שפע וצריך ללמוד איך להתנהל בתוכו באופן טבעי. להתחיל להתבונן פנימה ולראות את היופי, השפע ואת האלוהי. אני סקרנית לראות את התמונה הזאת שצילמו אותך, יכול להיות תרגיל טוב היום להעלות את התמונה הזאת לפייסבוק -- וואו :)

      ארכיון

      פרופיל

      ענתגיא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין