אנו לא עוסקים בהשערות, גם לא בתחקירים מעמיקים. עכשיו הכל גלוי לעין. לא מפיהם, אלא מפי כתבם. פשוטו כמשמעו. ממש בערב חג השבועות, בו אנו מציינים את גרי האמת, הגיע התיק לידינו. ומעשה שהיה כך היה. לבית הדין הרבני בפתח תקוה הגיעו בני זוג אשר פתחו תיק "גירושין בהסכמה". מעשה שבשיגרה, אשר מטבע הדברים מגיע לכלל סיום בתוך פרק זמן קצר. אבל הדיינים שקיבלו את התיק לידיהם, נותרו המומים ומזועזעים ממה שראו עיניהם. פסק הדין של הדיינים — האב"ד הרה"ג משה אוחנונה שליט"א והדיינים הרה"ג דוד מלכא שליט"א והרה"ג יגאל לרר שליט"א — אשר הגיע לידינו, מגולל את הפרשה החמורה, שלב אחר שלב, והדברים מדברים בעד עצמם.

בנימין י. רבינוביץ

כבר בדיון הראשון שהתקיים בבית הדין התברר, שהאשה עברה הליך גיור בבית הדין המיוחד לגיור בחיפה. האשה צירפה לבקשתה מעשה בי"ד לטבילה אולם היא לא קיבלה תעודה המרה. בדיון התברר עוד, כי בני הזוג נישאו כמה שנים קודם לכן בנישואין אזרחיים במדינת נבדה שבארה"ב, כך שאת הליך הגיור החלה האשה לאחר מכן. לשאלת ביה"ד מדוע הם לא נישאו כדת משה וישראל עם סיום הליך הגיור, כפי שמקובל אצל בני זוג שאחד מהם עובר גיור בבתי הדין המיוחדים לגיור, השיבה האשה, שבמועד הגיור כבר היתה לפני לידה, ותקופה לאחר לידת בתם, החל כבר שלום הבית להתערער ולכן לא התחתנו כדמו"י עד עצם היום הזה.

הדיינים לא הסתפקו במידע חשוב זה, וביקשו לדעת, האם האשה קיימה מצוות לאחר שעברה את הליך הגיור, וקיבלו תשובה שלילית מוחלטת. גם הבעל הצהיר בביה"ד, כי גדל כאדם חילוני, ולא קיים את הבטחתו בפני ביה"ד לגיור שישמור שבת, וכי הוא מחלל שבת. "גם האשה הודתה בפנינו שכשהיא צריכה היא נוסעת בשבת. לגבי כשרות ציינה שקונה בסופרמרקט מוצרים כשרים, אולם המעבר לבית אמה הנוכריה מלמד שאינה חוששת משאלות הכשרות בבית אמה".

הדיינים הבהירו להם, כי כל עוד לא תמציא האשה תעודת המרה, הרי שיתכן וביה"ד יהא מנוע מלטפל בבקשה שלהם לגירושין מחוסר סמכות, "הואיל ולביה"ד הסמכות לדון בגירושין של בני זוג יהודים בלבד". אולם התדהמה הגדולה של הדיינים באה לאחר הדיון, כאשר התקבל תיק הגיור של המבקשת מבית הדין המיוחד לגיור בחיפה, וזאת מאחר שהדיינים שמו לב להודאתה, שלא שמרה מצוות לאחר הגיור, ואף את הדברים הבסיסיים ביותר. ושימו לב לפרטים החמורים.

"מהעיון בתיק הגיור עולים הנתונים הבאים: התיק נפתח ביום 8/3/07, התקיים דיון אחד ביום כ"א באדר תשס"ז 11/3/07 והמבקשת הופנתה לטבילה בו ביום וטבלה לגירות ביום י´ בניסן תשס"ז 29/3/07. עולה מהאמור שהליך הגיור ממועד פתיחת התיק ועד לסיומו בטבילה לגירות נמשך שלושה שבועות בלבד. בפסה"ד של ביה"ד לגיור מיום כ"א באדר תשס"ז 11/3/07 ציינו חברי ביה"ד בהערות, שעל המבקשת ובעלה להינשא כדמו"י. כאמור, המבקשת לא נישאה כדמו"י, וכיום מבקשת להתגרש בגין היותה נשואה אזרחית לפני שהתגיירה".

כאן חשוב לציין, כי המדיניות הנהוגה בבתי הדין המיוחדים לגיור היא, להשיא את המתגיירים להם יש בני זוג בחו"ק בסמוך לסיום הליך הגיור. "העובדה שהמבקשים לא נישאו כדמו"י במשך תקופה ארוכה של למעלה משנה עד שהתערער שלום הבית, מטילה ספק בכנות שהיתה למבקשים בהליך הגיור. אך טבעי הדבר ששאלות וקשיים המתעוררים אצל המתגיירים מופנים על ידם אל ביה"ד לגיור, או לסמכות הלכתית אחרת עמה נמצאים המתגיירים בקשר שוטף. אילו היה חשוב בעיני המבקשים קיום חו"ק כדמו"י כפי שהתחייבו בהליך הגיור, היו מפנים שאלותיהם לגורם מוסמך לצורך קבלת הנחיות בענין. חיי נישואין ללא חו"ק וללא טהרת משפחה, הינם בניגוד מוחלט ליסודות הבסיסיים ביותר הנלמדים בהליך הגיור", כותבים הדיינים.

ממשיכים וכותבים הדיינים: "העיון בחומר שבתיק הגיור מלמד שבהליך גיור זה לא נשמרו כללי הדיון בבקשות לגיור התשס"ו 2006. אין ראיון מפורט של שליח בי"ד עם המועמד ובן זוגו בתחילת ההליך ובסוף תקופת הלימודים כפי שנקבע בכלל ג´ וח´ לכללי הדיון. הראיון היחיד בתיק התקיים יומיים לפני ההופעה בביה"ד בו התקבלה לגיור. הראיון כולל פרטים עובדתיים תמציתיים בלבד ללא כל פירוט על היקף לימודיה וידיעותיה של המבקשת. בתיק מופיע שמה של משפחה מאמצת מפ"ת עמה היו אמורים המבקשים להיות בקשר לפני הליך הגיור ולאחריו. ביה"ד דנן פנה למשפחה המאמצת והתברר, שפרט לביקור יחיד בשבת בשלח תשס"ז, כחודש לפני הגיור, לא יצרו המבקשים כל קשר עמם גם לאחר הגיור, למרות שגרו בפ"ת. לדעתנו לא ניתן להגדיר משפחה שביקרו אצלה ביקור חד פעמי כמשפחה מאמצת עליה יוכל ביה"ד לבסס החלטתו לקבל מועמד/ת לגיור".

כל הדברים הללו, הם רק ההקדמה והמבוא למה שהתברר בהמשך הדרך. הסכיתו וקראו: "ביום כ"ה בניסן תשס"ט הגיעה המבקשת עם הבת שנולדה אל ביה"ד לגיור בחיפה, וסיפרה להם שנפרדה מבעלה וחזרה אל בית הוריה במגדל העמק, ובעלה נשאר בפ"ת והם החלו בהליך גירושין. ביה"ד לגיור לא בחן מה קרה עם המבקשת במשך שנתיים מאז טבלה לגירות, ולא פנה לגורמים עמם היתה אמורה להיות בקשר על מנת לבדוק אם אכן המבקשת מימשה את הליך הגיור. ביה"ד ציין לפרוטוקול ´לדבריה המשיכה לשמור מצוות´".

אין צורך להכביר במילים, כיצד היה נוהג כל בית דין רציני בסיפור חמור כזה, אך מענין מה היתה החלטת ביה"ד לגיור:

"מכיון ששני בני הזוג חיו ביחד אחר הגיור והם נשואים בנישואין אזרחיים, היא צריכה לעשות גירושין בבי"ד רבני. אנו ממליצים לה לפתוח תיק גירושין על סמך אישור הטבילה המעיד שהיא יהודיה, ובהמשך תקבל תעודת המרה. אנו שולחים את התיק להנפקת תעודת המרה. זקוקה לגט לחומרא כמקובל בנישואין אזרחיים בין יהודים". באותו יום כבר חתם ביה"ד לגיור על "מעשה בי"ד" ושלח את התיק לצורך הנפקת תעודת המרה, חרף העובדה שהאשה לא נישאה כדמו"י.

הדיינים אינם מסתירים את שבט לשונם ממה שנעשה בביה"ד המיוחר לגיור. "ביה"ד דנן תמה על ההחלטה ועל מעשה בי"ד שנחתם בניגוד לכללי הדיון בבקשות לגיור תשס"ו — 2006. בסעיף ט"ו )3( לכללים נאמר במפורש: ´במקרים שהתקבלה בהם החלטה בביה"ד כי על בני זוג להינשא כדמו"י, לא תוצא תעודת מעשה — בי"ד בטרם בוצעה ההחלטה והופקד העתק הכתובה או אישור הרב עורך החופה בתיק המבקש/ת´. בנידון זה בפס"ד לגיור מיום כ"א באדר תשס"ז נאמר שעל בני הזוג להינשא כדמו"י. כאמור המבקשת לא נישאה כדמו"י, והנישואין האזרחיים נערכו לפני הגיור בהיותה נוכריה. אם כן, על סמך מה נחתם מעשה בי"ד, ועל סמך מה ניתנה החלטה להנפיק תעודת המרה.

"העובדה שהמבקשת אינה מעוניינת כיום בנישואין כדמו"י עם בן זוגה והחלה בהליך גירושין, אינה מצדיקה הנפקת תעודת המרה. בפרט כאשר ההימנעות מנישואין כדמו"י בסמוך לסיום הליך הגיור היתה צריכה להדליק אור אדום ולומר דרשני. המבקשת נזכרה לפנות לביה"ד לגיור לצורך תעודת ההמרה רק לאחר שהחליטה להתגרש, כשנתיים אחר שטבלה לגירות. העדר הפניה לקבלת תעודת המרה גם היא מלמדת שהדבר לא היה חשוב לה. התייחסות ביה"ד לגיור לבני זוג אלה כמו לשני יהודים שנישאו אזרחית תמוהה בעינינו".

"ישנו חשש סביר שכל הגירות היתה לעשות רצונו של בן זוגה שדאג מכך שילדיו ייחשבו נוכריים. המדיניות להקל בגירות לשם אישות מהשיקולים שהוזכרו בפוסקים, שוב אינם קיימים, כאשר המבקשת לא נישאה כדמו"י, נפרדה מבן זוגה וחזרה לבית אמה הנוכריה. לדעתנו גם אם לאחר הגיור היו מתחתנים בנישואין אזרחיים בלבד, היה מקום לומר שזה מטיל פגם בגירות שהרי כל מטרת הגירות היא כדי שינשאו כדמו"י. מי שלאחר גיור מתחתן בנישואין אזרחיים מגלה דעתו שאינו חפץ בנישואין כדמו"י, ק"ו כאשר לא נערכו כל נישואין לאחר הגיור... העובדה שהמבקשים נשואים אזרחית לפני הגיור מצריכה התרת נישואין אלה בדרך המקובלת. אולם לא נוכל להחשיבם בגין נשואים אזרחיים אלה כשני יהודים שנישאו אזרחית".

מילים נוספות מיותרות.