♦ לימודי השחייה לילדים, ההופכים לסעיף יקר במיוחד בהוצאת הקיץ, הם כורח משפחתי שגם מתוך חנק כלכלי מנסים לעמוד בו. הקורסים הנפתחים תחת כל בריכה ציבורית ומתחם ביתי פרטי משגשגים וחרף התחרות גורמים הביקושים לכך שהמחירים נמצאים בסימן עלייה. מה הופך את הילד כשיר לכניסה אל המים? מה הגיל האידיאלי להתחיל? והאם פחד מים יכול להוות גורם מפריע? אבי אלמוג יו"ר ארגון מנהלי הבריכות בישראל, על לימוד קבוצתי מול לימוד יחידני ואחוז הכישלונות בקרב השחיינים הצעירים. הורים שרוצים למצות את ההשקעה כדאי שיהיו מעורבים בתהליך ♦

משך שנים דחתה ש. את גזרת לימודי השחייה של ילדיה שהייתה מבחינתה ממש כמו עצם חונקת בגרון. עונת הקיץ גבתה ממנה ים של הוצאות, כך שרק המחשבה על תוספת של 600-700 שקלים לקורס המתחילים גרמה לה לפוביית מים, מהסוג שרק הורים לחוצים כלכלית יכולים לחוות.

המחירים הרקיעו שחקים. בהנהלת הת"ת הודו שאין ביכולתם לקזז מאומה בשל העלויות הנלוות. למעלה מ-800 שקלים לילד נראו לה בהחלט הפקעה מוגזמת והיא תהתה איך לפחות חצי כיתה לא פוצה פה. משפחות שלימות רשמו שורה של אחים מכיתה א´ ועד בכלל ורק ילדיה בכיתות ד´ ה´ ו-ו´ נאלצו לחרוק שיניים בבית במקום בתוך המים הקרירים. כל שנה נפלה הוצאה חיונית אחרת, שהדגישה את החסר. פעם שיפוץ דחוף, פעם טיפולי שנים מלווים ביישור שהגדילו את האוברדראפט בלי גבול ופעם אירוע משפחתי, שניתב את כל ההוצאות בלי להשאיר סיכה למשהו נוסף.

מוטב מאוחר מאשר בכלל לא 

השנה, חודש לפני בר המצווה, החליטה שבאמת הגיעו מים עד נפש בלי שהילד יכיר את המים. "עשיתי סבב מחירים. יש מודעות בלי גבול על קורסים שנפתחים כמו לחמניות וניסיתי לבחור בזולה מכולן. נדהמתי מרמת המחירים שכוללת כמעט תמיד הסעה ומחושבת בעלויות. כשניסיתי להתמקח ולהבהיר שיש לנו סידור כדי לחסוך את מחיר ההסעה סרבו בתואנה שכך המיניבוס לא יתמלא ויגרמו הפסדים" — היא מתארת את מסכת החיפושים המורטת. בסופו של דבר רשמה את הילד לבריכה פרטית בתוך העיר במחיר של 720 שקלים לקורס, נמוך עדיין משמעותית ממחיר הת"ת הגובה קרוב ל-900 שקלים על אותו מספר שיעורים!

"בהחלט התעוררנו מאוחר. הבן שלי הוא התלמיד המבוגר ביותר בקורס שמכיל בעיקר בני שש ושבע אבל אנחנו עדיין במצב טוב" — צוחקת שושי — "יש לי חברה שבנה כבר אחרי בר מצווה ועדיין לא יודע לשחות. כששמעה שסוף סוף רשמתי את בני נלחצה. הילד מגיע עם כובע וחליפה לבריכה וזה בהחלט מחזה חריג בנוף השופע ילדים קטנים ונמוכים".

נדחקים אל הקיר

היא לא היחידה. ד., שבנה בן 14 נרשם לפני שבוע לקורס שחייה מקומי, מודה שהיא ממש נדחקה אל הקיר לשם כך. "יש לי ילד מחונך להפליא שאף פעם לא דרש להיות כמו כולם. כל החברים והשכנים למדו והוא הבין שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. המעבר לדירה חדשה לא מאפשר לנו לצבור חובות נוספים ואנחנו כל הזמן עם אצבע על הדופק" — היא מתארת בפתיחות — "זה הפך להיות קצת מגוחך שנער כמוהו, הנראה לפחות שנתיים בוגר מגילו, מפרפר במים כמו תינוק קטן כשלצידו דרדקים בני חמש ושש המבצעים פעלולים כמו שחיינים מצטיינים. החלטנו שלמרות המצב הקשה הוא לא צריך להפסיד בגלל שהוא ילד טוב ופחות מנדנד ורשמנו. לא הייתה ברירה".

קורסי השחייה לילדים הפכו עם השנים לסעיף חובה המצטרף לשלל הוצאות הקיץ הבלתי נגמרות והשוק מנצל את הביקושים עד תום. קורסים כאמור לא חסרים ומאמצי השיווק הערים בולטים לעין. תחת כל בריכה, ציבורית וגם ביתית, משגשגים הקורסים של הבנות והבנים. כולם מפזרים הבטחות יומרניות על תוצאות מקסימאליות במספר שיעורים מינימאלי. מצד שני, התחרות לא מצליחה להביא לתחרות מחירים בריאה. חרם בריכות לא נראה באופק, אז למה לא להמשיך להפקיע?

הביקושים עולים, המחירים לא יורדים

שאלנו את אחת ממארגנות הקורסים האם 700 שקלים לקורס של 12 שיעורים איננו ניצול ציני של הביקוש הנקודתי המתרכז ע"פ מספר שבועות קטן. הנטייה היא לסיים את הקורסים עד תקופת בין הזמנים. לכן, בפרק זמן של חודשיים פלוס מתקבצים המוני הלומדים, עד כדי כך שמי שנזכר מאוחר מגלה שרוב הרישום כבר נסגר ושוב נותר לו להמתין עד השנה הבאה. את העובדה הזו מנצלים המארגנים, המגלים נוקשות רבה במהלך המיקוח הטבעי שמנהלים איתם הורים המעוניינים לרשום את ילדיהם. קשה, אם לא בלתי אפשרי, לקבל הנחות או מחוות גם בבריכות ביתיות הדומות לפעמים לאמבטיה מאכזבת, בלי שטחים, מדשאה ואויר פתוח ובצפיפות אוכלוסין די גדולה.

"יש לנו עלויות תפעול של הבריכה שהן מאד גבוהות כולל תשלום למורה שהוא בעל מוניטין ושווה כל שקל. התשלום בהחלט מידתי למה שמקבלים" — הסבירה לנו. חשוב להדגיש שהמיקוח אינו מיותר ובמקרים רבים נושא בכל זאת פירות כלשהן. המחיר לא ישתנה אבל העקשנות או הנדנוד מייצרים מחוות שונות כמו תוספת שיעור או שניים חינם לשחייה חופשית ועוד.

ביחד או לחוד?

מבחינת הילדים, מה שיותר גדול, המוני ופעלתני, יותר טוב. הם מעדיפים קורסים במסגרת מקום הלימוד, כדי להתענג על החוויה עם חבריהם ולהפוך אותה אטרקטיבית במיוחד. מבחינתם קורס בפורום מצומצם של מספר ילדים קטן (וזר), וק"ו ברמה פרטנית, הוא קורס משעמם וחסר ריגוש. הבריכות הביתיות הפורחות בימים אלו עם שיעורים בלי הפסקה, זוכות אצלם לרייטינג נמוך בגלל הגודל, המחסור במרחבים והשקט האופייני לשיעורים, שלהם מצלצל רע באוזניים.

להורים יש כמובן סדרי עדיפויות שונים הכוללים בעיקר שיקולים קרים של תועלת מול השקעה. מבחינתם, קורס של אחד על אחד טוב יותר לעומת קורס קבוצתי המוני ורועש העלול לגרום לילדם קצת ללכת לאיבוד. הם מעוניינים שהילדים יתרכזו פחות בשעשוע והנאת המפגש ויותר במיצוי הלימודים, האפקטים והסגנונות. הרצון לחסוך מוביל אותם לבחירות המהוות ברירת מחדל. בד"כ בת"תים הקורסים גם יקרים יותר כי הם כוללים את ליווי איש החינוך ואת ההסעות המעלות משמעותית את התעריף, לפעמים במאתיים שקלים ויותר. לכן יש נטייה לכיוון קורסים קרובים לבית, שיחסכו בנסיעות ובהוצאות נלוות.

הגעת לגיל

הלחץ החברתי של הבת של השכנים, שכבר בגיל חמש שוחה כמו דג במים, או חצי כיתה שנרשמה מכיתה א´, כשרק הבן שלכם לא בכיוון, גורם לפעמים להורים להיסחף בזרם בלי לברר מספיק, ובעיקר בלי להתאים את השחייה לאופי ולגיל הילד.

האם כמו שנהוג לחשוב בגיל קטן הלימוד יותר מהיר ונקלט, כמו כל שפה חדשה? או שיש דווקא יתרון ללימוד בשל ומאוחר של ילדים בני 8 ו-10 שקולטים מהר, מגיבים מהר ומתקדמים בהתאם. מלכתחילה, ככל שחולפות השנים הילד מגיע עם ידע בסיסי כלשהו שתורם לו. לכן במחצית מהשיעורים הוא כבר תפס מה שאחרים, צעירים וחסרי ביטחון ממנו, עדיין מנסים לעכל. ילדים קטנים מדי, שנגררו למים טרם זמנם, הוכיחו לפעמים שהחיפזון היה רק לרעתם כאשר נזקקו בהמשך לחיזוקים ותרגולים. ההורים יצאו מהקורס בתחושה של כסף שהיה בגדר בזבוז משווע. מצד שני, יש גם גבול לדחייה.

למה ילד בן חמש לא בשל לשחייה?

אבי אלמוג, יו"ר ארגון מנהלי הבריכות בישראל, סבור שבארץ לוהטת כשלנו סביר שבני שבע ואפילו בני שש כבר ידעו לשחות. בד"כ בבריכות לימודים גובה המים נע בין 80 ל-90 ס"מ, כך שגם בני כיתה א´ המגיעים למטר עשרים פלוס יכולים להשתלב, בלי החשש הידוע של ילד נמוך שלכן יהיה פחות בטוח בלימוד. גיל המינימום לדעת אלמוג הוא חמש. בפחות מזה אין על מה לדבר, למרות שהשטח פורח היום בקורסי שחייה לפעוטות ותינוקות בגילאים

"בד"כ מומלץ להתחיל מגיל 6 ומעלה בגלל מספר סיבות". ראשית, הכוח הפיזי של הילד. צריך לקחת בחשבון שעליו להחזיק מעמד בשיעור רצוף הנמשך 30-45 דקות. גם הסבלנות שלו מוגבלת, כמו יכולת הקשב והריכוז המתפוגגת עם הזמן. לכן הסיפור קצת גדול על ילדים בשלב הזה" — מדגיש אלמוג — "בנוסף, יש להתייחס גם לפן הקורדינטיבי — יכולת הקואורדינציה מבחינת תנועות ידיים ורגליים וההסתגלות למים בקלות. בשלבים מוקדמים הילד לא מסוגל לתנועות הקורדינטיביות וככל שהוא נכנס יותר למסגרת הלימודים ולפעילות תובענית הוא משתפר בה. בניגוד לעולם בו מקדימים את תנועת החתירה, בארץ מתחילים בלימוד שחיית חזה הדורשת יותר תנועה קורדינטיבית ולכן הלימוד לא מתאים לילדים קטנים מדי".

בדיקה מהשטח

 יש מושג של בשלות למים?

יש דרכים לבדוק. לא הייתי רושם ילד לקורס שחייה אלא מביא אותו לבריכה ומבקש מהמורה לבדוק מספר דקות את נושא ההסתגלות שלו למים. לבחון את התנועות, אופן הציפה וכד´.

 אפשר לסמוך על גורם מסחרי אינטרסנטי שיאמר בכנות: הילד הזה לא מתאים?

גם המורה מעוניין לשמור על המוניטין שלו ולהוציא תחת ידו תוצאות משביעות רצון. בד"כ אחרי 12 שיעורים עליו להציג קבלות. אם הילד יתמרח סתם ולא יתקדם לשום מקום, הכישלון הוא הדדי. כבר אחרי שיעור-שניים, כשמגלים שתלמיד מסוים דורך במקום ולא מוביל לשום מקום, מתריעים על כך והתועלת היא לכל הצדדים.

שיעור פרטי או קבוצתי

חשוב לדעת: שוק לימודי השחייה הוא שוק פרוץ בכל המובנים. כל ארגון מתנהל כאוות נפשו. יש כאלו שהופכים את השיעורים לקופסת סרדינים מקומית ודוחסים לבריכה מיניאטוריות מקסימום ילדים. אחרים מקפידים על מכסה מדודה ומעבר לה לא יזוזו, למרות תחנונים ולחצים הנוגעים בלב ובכיס. שמענו על קבוצות של 9 ילדים, קבוצות של 4-5 בלבד וקבוצות של 14-15 ילדים. גודל הבריכה בהחלט קובע אבל גם כשיש מרחבים צריך לזכור שככל שיש יותר מתחרים על תשומת לב המדריכ/ה כך איכות הלימוד עלולה לרדת.

"ככל שגיל הילד קטן יותר כך קבוצה גדולה היא בעוכריו" — סבור אלמוג — "יכולת הקשב שלו והערנות מוגבלת ואם המדריך לא יהיה ממוקד עליו הוא עלול להחמיץ את הזמן היקר. השיטה הקבוצתית תמיד תהיה פחות אישית ולכן יש הורים שהם בעד השיטה של אחד על אחד או אחד על שניים. הם עושים חשבון ש-600-700 שקלים לקורס של 12-14 שיעורים עם 12 ילדים הם פחות אפקטיביים לעומת 7-8 שיעורים פרטיים כמעט באותו מחיר. ההספק כמובן גדול יותר כשמדריך צמוד נטו נטו לילד וברור שמבחינת הילד ההנאה והכיף יותר קטנים. השאלה היא מה המטרה. האם ללמוד בטווח קצר של שבועיים שלוש כדי למצות את הלימוד לקיץ של שחייה או שרוצים בשילוב של הנאה ולימוד, שנגררים על פני 6-7 שבועות".

מי מפחד ממים?

 מה אחוז הכישלונות בלימודי שחייה? יש ילדים שמלכתחילה לא כשירים?

אחוז הכישלונות נמוך. אצלנו ממש בודדים מתחילים ללמוד ומגלים שזה לא זה. ברוב המקרים גם המתקשים תופסים את הכללים. לוקח להם עוד שיעור או שניים מבחינת הקואורדינציה והכוח ואין למהר לדחות אותם לשנה הבאה. אם רואים שהילד ממש לא נהנה ופוחד, כנראה אין לו בשלות במים ויש להמתין עוד קיץ.

 מה עם פחד המים המאפיין ילדים מסוימים עוד משלב האמבטיות המוקדם? הוא עלול להכשיל את הלימוד?

ילדים באופן עקרוני פחות מתמודדים עם פחדים. לכן ממליצים להתחיל שחייה בגילאים מוקדמים, כשמושג הפחד עדיין מעורפל. פחד המים בא מעט מאד לידי ביטוי בגילאי 6-7 וככל שגדלים כך הרתיעה והתעוב עלולים להתקבע, בגלל תגובת שרשרת שנוצרה על רקע כישלונות וחוסר ידיעה. יש היום דרכים לחבב את המים לילדים שמגלים רתיעה. באמצעות משחקי ושעשועי מים שנכנסו מאד יחד עם עזרים חווייתיים, כמו קוביות ומצופים המעשירים את הלימוד הדידקטי המתודי של תנועות רובוטיות (1, 2 ו-3). יש מדריכים מוסמכים הבקיאים בהידרותרפיה (טיפולי מים) ובידיעה כוללת העשויה להעשיר את הלימוד ולנטרל את הרתיעה.

מעורבות חובה

חשוב לציין כי לפעמים הלחץ המוגזם מצד ההורים מזיק לילד. יש הורים שחשוב להם שהילד ילמד שחייה מוקדם. למרות שאינו מגלה עניין, ואפילו מביע התנגדות, הם משכנעים, מבטיחים ולוחצים. "ההקשבה לילד חיונית במקרה הזה" — סבור אלמוג — "הורים צריכים לתמוך בילד ולא להלחיץ אותו. צריך להבין שלא תמיד קל לילד רזה וקטן, בסה"כ בן 6, להחזיק מעמד שעה שלמה במים ולבצע מטלות. ההורה צריך להיות בצד שלו, לערוך כשצריך הכנה לשיעורים כדי לרכך את ההלם הראשוני, להשתמש באחים הגדולים היודעים שחיה ואפילו להיכנס עימו לשיעור כדי לראות מקרוב איך הוא מתקדם".

למעורבות של הורים יש יתרון גדול. הורים אקטיביים המקפידים להתייצב מדי פעם בבריכה כדי לראות איך הילד מתקדם, מה סגנון המדריך ומה אופן התנהלותו, לא רק גורמים לילד שלהם לקבל יחס יותר מרוכז אלא מונעים עוגמות נפש בהמשך. ידוע על קורסים שנערכו אפילו במסגרות ביה"ס מפוקחות, בהן מדריכים שנחשבו מאד התנהגו באופן לא הולם מבחינה השפה וסגנון ההתנהגות. רק הורים שהיו בתמונה והתייצבו במקום גילו זאת והתריעו על כך בזמן, מה שהוביל לפיטורי המדריך לפני שגרם להרס רוחני. בכל קורס מבטיחים גדולות ונצורות, הן מבחינת הרמה, סגנון המדריך הוותיק והמנוסה שלא קם כמותו בכל הארץ ותוצאות השחייה שיבלטו למרחוק מבחינת האיכויות שלהם. תפקיד ההורים לא לבלוע כל פיתיון. לדעת לסנן, להיוועץ באנשים שכבר חוו, שמעו והיו שם ולקחת אחריות בשעת מעשה, כדי שהתועלת הגופנית לא תבוא על חשבון נזק רגשי וק"ו מוסרי.

להקדים בירור לשיעור

האם המחיר הוא מדד לטיב השיעור? האם פערים תמוהים בין קורסים שונים אמורים להוות קריטריון מסוים? אבי אלמוג חושב שהמחיר לאו דווקא קובע. "הטווח של לימודי השחייה השנה נע בין 600 ל-800 שקל לכ-12-15 שיעורים אבל הוא משתנה לפי פרמטרים שונים של גודל הבריכה, היוקרה שלה, זמן הלימוד )בוקר/ ערב( ועוד. בריכה ציבורית לוקחת יותר מבריכת מנויים, שבאה לקראת המנויים בהפחתת עלויות. אם היא אקסקלוסיבית, כמו בבית מלון, המדריך משלם שכירות גבוהה ואם הוא משתמש בעזרים יקרים יהיה לכך ביטוי במחיר".

לפני שנרשמים יש לבדוק: אם זו בריכה ציבורית, האם היא מוכרזת ובעלת רישיון עסק, האם היא עומדת בכל תקנות משרד הבריאות ומשרד הגנת הסביבה, האם יש במקום צוות מצילים ואפשרויות טובות להגשת עזרה ראשונה )בשם פנים אין להירשם כשאין מציל במקום(. גם בריכה ביתית, שאינה נבדקת ע"י נציגי משרד הבריאות, צריכה לעמוד בתנאים תברואתיים. אל תתביישו לבקש אישורים ולשאול את המפעיל את השאלות המתבקשות. האם הבריכה מסוננת ומחוטאת כנדרש ומה רמת התנאים ההיגייניים סביבה. ככל שתבררו יותר, תעקבו בזמן אמת ותביעו עצמכם כשיש מה לומר, כך תהיו מרוצים יותר, אם לא מהחור בכיס, לפחות מכל השאר.

בשביל מה זה טוב?

שחייה היא אחת הפעילויות היותר מומלצות לילדים בגלל כל הסיבות האפשריות:

♦ השחייה מחזקת שרירים בעיקר בפלג גוף עליון.

♦ השחייה מתמקדת בחגורת הכתפיים, שהיא אחד המקומות החלשים בקרב ילדים. כיום רבים סובלים מחגורה חלשה, עקב פעילות שעברה מהחצר לתוך הבית ועקב ישיבה ממושכת של שעות רבות בלי תנועה.

♦ השחייה מפתחת שיווי משקל ויציבות הגב.

♦ השחייה משפיעה באופן ודאי מוכח על ביטחון עצמי וחיזוק תדמיתי של הילד השולט במים ומביאה אותו להצלחות שלא תמיד הוא חווה בחוץ.

♦ השחייה נחשבת כהכנה טובה ללימודי כיתה א´, כי היא מרגילה ילדים תובעניים ומפונקים, הרגילים שמשרתים אותם, להתאמץ כדי להגיע לתוצאות. היא חושפת אותם לקבלת מחמאות תוך כדי השקעה גדולה המביאה לתוצאות מספקות.