כבר בראשית דרכה אביבה אורי זכתה להכרה ממסדית 

והפכה זה מכבר לאחד המיתוסים של

המודרניזם הגבוה והייחודי בנוף המקומי.

השלמות הטכנית של שפת האומנות שלה מיזגה רישום חמור, מרוכז

וממוקד, יחד עם דחיפות רתמית ומקצבים בארוקיים. בדימוייה

ובדמותה עיצבה אורי את עצמה כחידה שאי-פתירותה היא מיסודותיו

של מעשה האומנות.

ספרו של ניסים גל רואה באנגמטיות הזאת הנחת יסוד לניתוח עבודתה

ודמותה של אורי: "אביבה אורי היא חידת המחקר שלפנינו".

ספר זה חוקר את חידתה של אביבה אורי.  הקוראים מוזמנים

לפגישה עם אמנית רבת עוצמה,שכוכבה חוזר ודורך בקורותיה החילופי

משמרותיה של האמנות הישראלית.