כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Blog: The Sequel

    בלוג-אח ל-cinemascope.co.il, בלוג הקולנוע שלי. בבלוג הזה אני אכתוב בעיקר על... אמממ... אה... ובכן...

    בלוגים זה כשר או חמץ?

    17 תגובות   יום רביעי, 4/4/07, 15:17

    התפלפלות הלכתית שעלתה בראשי בעוד המוח בוער מהשילוב הגורמטי בין חזרת חריפה וקרפיון טחון: בלוגים, זה כשר או חמץ? באינסטינקט שלי, בלוגים זה כמו לחם ולפיכך חמץ. לכן, אם הייתי איש דתי הייתי צריך לעשות תענית בלוגים עד מוצאי החג. ואז נתקלתי בקטע מתוך ליקוטי הלכות של ר' נחמן מברסלב, כפי שעובד ופורש בהגדה הברסלבית שלי:

    "במהלך כל השנה המציאות הגשמית של לחמנו היא חמץ. הדבר רומז להתססת חשיבתנו (או בעצם גורם לכך). מה שאוכלים ואיך אוכלים  משפיעים על תהליכי החשיבה שלנו. מי שאוכל רק למען ההנאה או למען השבעת רעבונו נמצא ברמה אחת מתחת לבני אדם. נעשינו טרף לדמיונות לא רצויים. על כן, עלינו מוטל לשבור מחשבות לא יזומות אלו ברגע שניעשה מודעים להן. אל לנו להרשות להן להתעלות עד למודעותנו כבני אדם. במשך השנה כולה משמיעים ברכה תחילה ורק אחר כך טועמים מהמזון. באמצעות הברכה אנו נעשים מודעים למשמעות הגבוהה יותר של צריכת אנוש. בפסח אוכלים מצה. לחם שלא תפח, מחשבות שלא תססו. הדבר מסמל צריכה אנושית אמיתית לא מנופחת. בוצעים אותה עוד קודם לאמירת הברכה. בכך מראים שכאשר מדובר במצה אפשר להינתק ממחשבות בלתי רצויות ולשמור על טהרת החשיבה. זהו לחם ההכרזה! מזוננו למחשבה".

     

    אז מה הוא בלוג? לחם או מצה? על פניו, נדמה שבלוג הוא חמץ. כשמדובר ב"מחשבות שתססו" לעיתים נדמה שהבלוגים הם וולקנו בלתי נדלה המשפריץ לבה רותחת של מחשבות תוססות. של תהליכי חשיבה תת-אנושיים. יש בהם משהו ספונטני, מיידי, הפונה לסיפוק אננסטנט, של הכותב והקורא, אולי אפילו בהמי.

    מצד שני: מהו הבלוג אם לא עיתון שלא תפח, בצק שלא תסס? הוצאתו לאור של עיתון דומה לעבודתה של מאפייה: סרט נע שעובר בין ידיים שלשות,מעצבות, מתקינות, מריצות למכונת הדפוס (האפייה) ומשם למרכזי שילוח. לעומת זאת, בלוגים הם מלאכה מיידית של איש אחד: גוש בצק מרודד ונזרק לטאבון. קראתי פעם שכיכר לחם אחיד נאפית אחרי ארבע עד שש שעות תסיסה ותפיחה. ארבע עד שש שעות זה בערך הזמן שלוקח להוריד עיתון יומי לדפוס. בלוג לוקח עשר דקות.

    אם כן, מאתה אימרו: עיתונים הם חמץ, בלוגים כשרים.

    בלוגים נקראים ונכתבים להעשרת האופקים. זו הצריכה האנושית האמיתית לידע, לעידכון, לקשר מיידי. העיתונים - בייווד בעידן האלקטרוני - נועדו רק למען הנאה או השבעת רעב, ואין בקריאה בהן חשיבה גבוהה. בלוגים קוראים, בעיתונים מדפדפים. עיתונים זו גרגרנות.  

    ומה באשר למחשבה התוססת והבהמית? הרי הבלוגים סובלים גם מכך. ובכן, אם יורשה לי לתקן כך: בלוגים זה כשר לפסח. טוקבקים זה חמץ.

     

    התפלפלו נא. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/4/07 02:33:

      ירק?

      קולורבי, או מקסימום שומר (לבטא כמו מותר)

      אבל אם כבר בצק; בשביל לפתוח כדור של פיצה, אתה צריך לתת לבצק לנח (כמו שאמרת) אחרת אם תנסה לפתוח אותו ישר אחרי הגלגול, הוא יחזור לך כמו גומי למצב הקודם, וזה מצב של עיתון לפי דעתי. אין שינוי, אלא אם כן אתה מחכה לעיתון של מחר

      אבל... בלוג הוא בצק שפתחת  (נניח העפת באוויר, אבל הוא נקרע בנחיתה) אבל אתה יכול לשנות אותו גם כל זמן שהוא אונליין; נשאר בחיים, אבל מתוקן באופן דינמי. מילוי החורים נעשה על ידי המקשים.

        4/4/07 23:15:

      אני מוחה בתוקף על סלט "סיזר בלי העוף".

      עדיף: סלט ישראלי קצוץ דק בקום איל פו / אבו גוש.

      או: סלט אנדיב בבראסרי.קום 

        4/4/07 21:08:

      שמעתי שהבלוג של אסא כשר *

       

       

      (*) זהירות, בדיחת קרש. 

        4/4/07 20:33:

      ועינית את נפשותיך, בלוגים הם בפירוש פחממה, ריקה או מלאה.

      אני נוטה להכשיר שרצים, כך שההכרעה שלי: כשר. 

        4/4/07 20:23:

      אוקיי, סיכום מהיר: לבנים לוקח עשר דקות לכתוב פוסט, בנות משקיעות באקט יותר זמן. בנות לא משמינות מבלוגים, בנים כן (ערימת הטינופת ופירורי הצ'יפס שתקועים לי בין המקשים יכולים להאכיל כפר סודני קטן).

      אז נשדרג את השאלה: אם הבלוג הוא מאכל, איזה מאכל הוא? והאם כל הבלוגים הם מאותה משפחת מאכלים, או שכל בלוג הוא מסעדה בפני עצמו. האם כל הבלוגים עופות ובעוד אני שניצל קפוא שחומם במיקרו הבלוג של גולדן הוא עוף בגריל מתובל היטב, ולווט היא סלט סיזר בלי העוף, והבלוג של אסטרייכר הוא שווארמה. או שאחד הוא שוקולד והשני הוא בכלל סטייק אנטריקוט.

       

        4/4/07 19:28:
      עזבו אתכם מהלכות, חמץ, לא חמץ. העובדה היבשה היא שבלוגים זה לא משמין, ולו בגלל שאוכל ליד מקלדת זאת סטייה. מה שאי אפשר לומר על פרינט, למשל.
        4/4/07 18:56:

       

      צטט: שי גולדן 2007-04-04 18:41:16

      ברשותך, זווית הלכתית אחרת. "בלוג" הוא עבודה. כתיבתו בטח ובטח ומכאן שגם קריאתו. ולכן, בלוגיזם הוא חילול שבת. ואם אני בקטע של יהדות כהלכתה - ואני קצת פחות מהמתבקש בחוגים מסויימים - אז אני מחיל על פסח את הלכות השבת ולא מקיים בלוגים.

       

      או שי,

      טוב שאני פוגשת אותך כאן שמא תבאר לי מה עושים כשנתקלים בתשעה באב? מותר לכתוב בלוג תוך כדי עישון או שזה אסור?

      וכשתשעה באב יוצא בראש חודש - צריך לטבול עם שרץ בלוג בידינו?

        4/4/07 18:41:
      ברשותך, זווית הלכתית אחרת. "בלוג" הוא עבודה. כתיבתו בטח ובטח ומכאן שגם קריאתו. ולכן, בלוגיזם הוא חילול שבת. ואם אני בקטע של יהדות כהלכתה - ואני קצת פחות מהמתבקש בחוגים מסויימים - אז אני מחיל על פסח את הלכות השבת ולא מקיים בלוגים.
        4/4/07 17:12:

      צטט: velvet 2007-04-04 15:31:43

      "בלוג (פוסט) לוקח עשר דקות"??? פחחחח.

      מצטרפת ל"פחחחח". (:

        4/4/07 16:39:

      כשר, חמץ, מה זה משנה?

      למכורים שבינינו זה בבחינת פיקוח נפש.

      דוחה הכל.

        4/4/07 16:33:
      זה משנה בין כה רק למי שמקפיד ושומר.. :-)
        4/4/07 16:27:

       

      צטט: hava_t 2007-04-04 16:03:22

      בלוג זה לא אוכל, זה ממתק. לא אוכלים אותו כדי להתקיים אלא רק למען כמה רגעים של הנאה. ובלוג משובח במיוחד, הרי דינו כדין בונבון משובח וכשר לפסח.

      בונבון משובח. בהחלט.

      אבל לא רק להנאה, למען ההכרה שבקיום.

       

      ----------

      (יש לציין שהכותבת מחשיבה בונבונים, פרלינים ושאר ירקות משוקלדים כאחד מאבות המזון. אמן).

        4/4/07 16:03:
      בלוג זה לא אוכל, זה ממתק. לא אוכלים אותו כדי להתקיים אלא רק למען כמה רגעים של הנאה. ובלוג משובח במיוחד, הרי דינו כדין בונבון משובח וכשר לפסח.
        4/4/07 15:48:
      רציתי, באמת שרציתי להגיב, אבל זה חמץ :-)
        4/4/07 15:39:

      קודם כל צחקתי מההשוואות, שערכת. אבל אח"כ חשבתי שצריך להיפתח פה אחלה של דיון. אני מתכבדת להיות התגובה הראשונה.(?)

      בלוגים וגם טוקבקים הם בעיני מצה כשרה למהדרין.

       

      תרבות האינסטנט, שתמיד מקבלת ביקורת על אינסטנטיותה, מקבלת פנים חדשות בבלוגים ובטוקבקים. עצם העובדה שהכתיבה פתוחה לכל ולא למתי-מעט סופרים, עיתונאים וידוענים, היא נפלאה. היא מתקשרת אלי באופן אסוציאטיבי לקוד פתוח של תוכנות, לויקיפדיה ולעובדה ש"הכפר הגלובלי" הוא כבר לא ביטוי מליצי ושחוק אלא עובדה קיימת.

       

      שלא כמו במחקר אקדמי( לחם מקמח מלא עם קווקר וזרעוני חמניות ועגבניות מיובשות בשמן זית) אינני חייבת לשקול כל מילה, אינני צריכה למחוק ולכתוב עשרות פעמים, אינני צריכה לעמוד בכללים נוקשים (אותיות david רווח כפול ועוד ועוד). הבלוג הוא החרות האמיתית שלי: לבחור אם לכתוב או לא, לפרסם או לא, כי האמצעים כבר ישנם.

       

      חרות אישית אמיתית, שאינה מותנית בזמן ובמקום. אני יכולה לכתוב בכל שעה משעות היום והלילה ובכל מקום שמתחבר לאינטרנט. בכתיבת בלוג יש גם סיפוק מיידי, אבל לא הסיפוק הילדותי (לחמניה רכה) אלא דווקא סיפוק אינטלקטואלי: אנשים מגיבים במיידי או תוך כמה ימים, מוסיפים רעיונות משלהם ומפרים את השיח. אנשים שאינני מכירה חולקים איתי רגעים אינטימיים וסומכים עלי.

      אז לשאלתך: בלוגים וטוקבקים הם מצה כשרה לפסח, מצה עשירה ביותר בטעמים ובניחוחות. 

        4/4/07 15:38:

      טוקבקים זה מרור.

      לפעמים וואסבי.

        4/4/07 15:31:
      "בלוג (פוסט) לוקח עשר דקות"??? פחחחח.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יאיר רוה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין