אל דאגה – הטקסט שלפניכם אינו מקראי או תלמודי והוא והוא גם לא דן בפרשת השבוע בסגנון ג'קי לוי ושות'. אני פשוט נזקק לבניו של נוח על מנת לאפיין תופעה עונתית מעניינת: הגבר הישראלי בתקופת הקיץ.
ימי הקיץ אינם ימים קלים עבור הגבר הישראלי, ואני לא מדבר על החופש של הילדים, אחוזי הלחות המאמירים או מחירי הקייטנות. החל מחודש מאי לערך, ככל שמד הטמפרטורה מזכיר לנו שאנו במזרח התיכון ולא בשוויץ הצוננת, כך גם כמות הבד המכסה את גופן של שנות ישראל הנאוות הולך ומצטמק ביחס ישיר לעומס החום. זוהי תופעה טבעית ללא ספק אבל לא ניתן להתעלם מההשלכות החברתיות שלה.
אין לי שום דבר נגד חשיפת עור נשי, נהפוך הוא. אם נשים לרגע בצד תופעות מצערות כמו צלוליטיס, סימני מתיחה או את המגיפה הפושה באזורנו שזכתה לכינוי ""הישבן הים-תיכוני", הרי שחשיפת גוף נשי לשמש הינה בהחלט חיובית ורצויה. אלא מאי, בעוד שבשנים קודמות (רוצה לאמר כשהייתי בן עשרים), מחשוף נדיב, ירך חשופה ואפילו קצה קצהו של פלח ישבן, היו מניעים לפעולה, הרי שכיום יכולת התגובה של הגבר הישראלי המצוי אל מול הסכנות הללו מוגבלת ומתסכלת.
ביום שבת האחרון למשל בילינו בחוף הים עם עוד שתי משפחות גרעיניות. רבצנו מעולפים מחום מתחת לשמשיה, אכלנו אבטיח ואפילו עברנו על החוק בהפגנתיות ולגמנו בירה צוננת. אבל האווירה הנינוחה התחלפה בדריכות מתוחה כשהתקרבו לעברנו שלוש בחורות בגילאי הטרום-גיוס. כשהן התיישבו במרחק שני מטרים מאיתנו והחלו להתקלף מבגדיהם העליונים נרשמה הזדקפות הדרגתית בכיסאות הנוח מצד הגברים שבחבורה וליכסון מבטים חשדניים מצד הנשים. יכולנו לצפות מראש גופות רעננים וחסרי קפלים וקמטים, מה שלא יכולנו לצפות מראש היתה האופנה האחרונה של בגדי ים ברזילאיים שמתוך אידאולוגיה מרקסיסטית של חסכון בבד פשוט מוותרת על על כיסוי הישבן ומותירה אותו לחסדיהם של השמש, הרוחות וחוט דק וסמלי.
אז כך ישבנו לנו, שלושה זוגות בגילאי הארבעים המוקדמים לחייהם, והמשכנו לבלוס אבטיח ולהדליק סיגריות, כשבמרחק שני מטרים מאיתנו רובץ לו פיל לבן ענק, או בעצם שלושה ישבנים חשופים ומרוחים בשמן שיזוף, והשאלה הנשאלת היא, איך בדיוק אנחנו אמורים להתמודד עם זה?
וכאן נכנס נוח, או ליתר דיוק שלושת בניו, לתמונה. את הגבר הישראלי ניתן למיין לשלושה סוגים עיקריים על פי אופי התגובה שלו למקרים מטרידים כמו זה.
הסוג הראשון הוא השמרן המצוי הידוע בכינויו ש"ם. זהו אותו גבר שממהר לכסות את עיני הקטנים ולמלמל אל עבר הכיוון הכללי של אשתו "לא יאומן מה קורה פה, כבר אין בושה?". התגובה האופיינית לש"ם היא לשבת לשחק עם הילדים בחול כאשר גבו מופנה לכיוון המופגע, או טוב אפילו יותר, לברוח למים עד חלוף הסערה. בהקשר זה, שבת האחרונה זימנה לנו מקרה מעניין במיוחד לבחינת הש"ם כאשר את החוף חצה באיזשהו שלב נודיסט חביב שענבלו מתדנדן לו ענוגות עם כל פסיעה בחול. במקרה הזה, גם הנשים וגם הגברים התגלו כשמי"ם, ורק הילדות שאלו בתמיהה "אבא, למה האיש הזה הולך ערום?".
לעומת ש"ם, תגובתו של ח"ם, הלא הוא החרמן המצוי, שונה בתכלית. עבורו מקרה כמו זה המתואר הוא הזדמנות פז לראות דברים שהוא לא ראה כבר שנים רבות אלא על מסך המחשב. הוא מיטיב את תנוחת כסא הנוח שלו כך שתהיה לו זווית צפייה אופטימלית, ומרכיב מיד את משקפי השמש שיסתירו את אישוניו ויאפשרו בהייה ישירה ורציפה. המהדרין מוסיפים ומאפסנים את בקבוק הבירה בין הרגליים על מנת למנוע תופעות בלתי רצויות שיקשו (תרתי משמע) על הקימה מהכסא. תת זן נפוץ של הח"ם הוא האידיוט, שלא מצליח להתאפק ומנסה לנצל את הקרבה הפיסית לגופות הצעירים. רפליקות מוכרות ואהובות של האידיוט כוללות את הביטוי "סליחה בנות, יש לכן אש?" (כן והיינו שמחות להשתמש בה כדי לשרוף אותך), ו"ראיתן פה כדור של מטקות לידכן?" (כן, שניים בתוך שקיק כשהתכופפת להוציא עוד סנדביץ' מהצידנית).
אז יש לנו את שם, ויש לנו את חם ונותר רק יפ"ת – ישראלי פחדן תיפוסי (בואו לא נהיה קטנוניים, ת', ט', מה כבר ההבדל?). הישראלי הפחדן הטיפוסי הוא-הוא הנפוץ ביותר. הפחד אינו נובע מהאינטימיות הכפויה של חוף הים או מהמבוכה שבקירבה לנשים צעירות וחצי עירומות, אלא מהגורם האימתני ורב העוצמה – האשה. לא האשה כרעיון, אלא האשה כאשתו, זו שיושבת לידו, זו שרואה בדיוק כמוהו איך שני פלחי הטוסיק המתוחים והמשומנים של הצעירה בת השבע עשרה רוטטים כשהיא מסתובבת להדליק עוד מרלבורו לייט.
מה שצריך להבין הוא שיפ"ת, בניגוד לש"ם, הוא גם די ח"ם. במילים אחרות, הוא מאד רוצה להסתכל, אבל אין לו אומץ. אם זה היה תלוי רק בו, הוא היה מתקרב ככל הניתן ובודק את הנושא מקרוב בזכוכית מגדלת, אבל הוא מפחד, והפחד הזה גורם לו לעשות כל מיני דברים כמו להתחיל להרעיף אהבה בצורה מופגנת על אשתו (יוסי תפסיק, אנחנו לא לבד פה), ילדיו (אבא די, אתה מוחץ אותי) או כלבו (האו-האו...).
אז זהו, כמות המפגעים עצומה ותובענית ואל מול האתגרים הקשים הללו (בים, בבריכה, במכון הכושר ואפילו ברחוב!) ניצב הגבר הישראלי כאשר בניו של נוח מסמלים את שלושת דרכי התגובה האופייניות. אם אתם הולכים בחוף הים ורואים גבר עם כיסוי עיניים מדובר בש"ם. אם הוא יושב עם הגב למשפחתו ובקבוק בירה בין הרגליים מדובר בח"ם, ואילו במרבית המקרים לא תצליחו להבחין במשהו יוצא דופן ותאלצו להסיק שמדובר ביפ"ת. לאיזה שבט אתם משתייכים? |