כי הלבן הטהור והצח מסמל טוב, פתיחות, טוהר, קבלה, נתינה ועוד. והשחור לעומת זאת
הוא כל מה שאנו רוצים לא להגיע אליו דיכאון, עצב, אבל, רוע, נקמה והרס.

אל הצבעים והמשמעות שלהם אני לא ניכנס כי לכל אחד יש את הצבע שלו והאיבחון שלו עם הפנימיות שלו וסביבתו. כולנו רוצים לחיות בצבעים שמחים ועליזים. רובנו צובעים את החיים בצבעים המתאימים לסביבתם וחייהם.

אבל אני רוצה להתמקד באפור. זה מדהים איך האפור מזדחל לאט לאט לחיינו, מכניס אותנו לשיגרה יומיומית והתנהלות די קבועה, שלפעמים קשה להבחין בה. הוא בולע אותנו כמו בור, לאט לאט שואב בעוצמתו היונית לעבר הבינוניות, מבלי לשים לב לתהליך.

לפעמים ישנם אנשים טובים מבחוץ שנימצאים במעגל החיצוני והציבעוני של החיים, הבאים להתריע ולהזהיר מהתהליך של גלישה אל האפור השואב. אבל אנחנו לא רואים לא שומעים מבקשים להתעלם להדחיק להטמין את הראש.
מביטים יותר ויותר דוקא באפור ובאפרוריות המנחמת כעוגן.

זה קורה לכולם בזוגיות. שלנו שלי שלכם שלהם. גבר ואשה, בית משפחה, ילדים, עבודה הכל חד גוני וידוע ואפילו משעמם. אנחנו מפסיקים לראות, לחשוב, להרגיש. הכל באותו צבע.

איך זה בא לידי ביטוי, עולה בליבכם השאלה. אני כמוכם יודע את התשובה. אבל היה קשה לי לקבל אותה.

זה מתחיל מאד פשוט - מפסיקים להיתחשב בבת הזוג. הפרחים שהייתי מביא ביום השישי כל שבוע נעלמו לאט לאט מנוף הבית. המחמאות הקטנות, ה'גסטות של מילות אהבה נלחשות נמוגו עם הרוח. שירי האהבה שכתבתי אליה ומילאו את שנינו בצבע דהו עם הימים. החיבוק והנשיקה עם הנץ הזריחה לפני העבודה ובערב בשובי הביתה התייבשו על השפתיים.

היתה תקופה של נשיקות חיבה אבל גם הם איבדו את תכליתם ברבות הימים. היו אלה עקיצות שתפסו את מקומם של מילות האהבה. הויכוחים התרבו, המבטים הפגועים היו לדבר שכיח. הזמן עבר וגם הימים חלפו. האפור שלט והתעבה לענן כבד שהעיב על כולם - קטן וגדול - המשחק כלפי חוץ הלך והשתכלל, מעביר לכולם מסר אחר.

נעלם המגע האינטימי. נשאר כה מרוחק וקריר, נשארו זכרונות אבל לא מעבר לכך.

הצבעים הורודים שעטפו אותנו בתחילת הימים כבר מזמן נשכחו. קשה היום לחזור ולהזכר בהם. קשה להחזיר את הגלגל לאחור. אל האפור נכנסו גורמים זרים המנסים להכניס צבע חדש וטרי ולא מצידי.

אין ספק שבת זוגתי צריכה תמיכה עידוד ומילה טובה - צבע טרי רענן להמשך החיים ובכלל, אני נכשלתי, חטאתי, שקעתי נסחפתי לבור.

לפני שיגיע השחור ויבלע את הכל החלטנו להחזיר את הלבן

הצבעים יחזרו לחיינו זה אבל לא יקרה כבר ביחד. הפרידה היא התרופה לאפור שלנו.

אני מבקש שתלמדו מהלקח שלי. הסתכלו אצלכם מסביב. האם האפור שולט? האם נישאר קצת צבע?
בשבילכם יקירי וקוראי, זוהי קריאת אזהרה.

נסו להציל את הצבעים לפני שיהיה מאוחר. מילה טובה וכבוד הדדי יחוללו פלאים וירחיק פולשים זרים שאורבים.