כותרות TheMarker >
    ';

    תרבות הצריכה - גרסת ילדים

    בלוג זה ייציג פעילות של ארגון חדש המתהווה בימים אלה, ארגון שבונה כלים לילדים ולהורים להתמודד בתוך תרבות של צריכה. אנו עוסקים בגיבוש ערכים ובניית כלים לילדים שיעסקו בניהול תקציב, חסכון, כבוד להורים, כבוד לסביבה, ארויינות של פרסומות ותקשורת ועוד

    *** תרצו להתעדכן? להצטרף לרשימת התפוצה? להתנדב? לתמוך? ***
    zarchanim@gmail.com

    אנו קוראים לכם לתמוך בפעילות שלנו בפייסבוק: http://www.facebook.com/home.php?#/group.php?gid=123583577964&ref=mf

    מי המבוגר האחראי בנושא שיווק הוגן ובטוח לילדים?

    2 תגובות   יום רביעי, 22/6/11, 09:53

    מחשבות בעקבות הכנס[1]: "סליחה, מי האחראי פה? – בין אחריות תאגידית לאחריות הורית – אתגרים ופתרונות מזווית חדשה",  כנס שנתי של מכון אדלר והתכנית לפסיכולוגיה עסקית וניהולית במכללה למנהל.

     

    ''


    קצת רקע על הבעיה:

    אנחנו מבינים שרווח הוא ערך מרכזי בכל ארגון עסקי, כשרווח הוא המדד העיקרי (אם לא הבלעדי) לניהול מוצלח. פרסומות משרתות מטרה זו בפניה לקהלי יעד שונים. בין הקהלים, ילדים נתפסים כקהל יעד משמעותי. אך החיבור בין פרסומות וילדים מהווה נקודה רגישה, כשהמחשבה שפרסומות מפעילות מניפולציות על ילדים במטרה להשפיע עליהם מעוררת אי נוחות. 


    קיימות שתי תפיסות לגבי הילד הצרכן: האחת, הילד התמים והרך שיש לגונן עליו מפני כל רע. התפיסה השנייה היא שיש לתת לילדים קרדיט משום שהם יודעים מה טוב ונכון להם ומה לא. לכאן ולכאן, יש לזכור שילדים נחשפים להרבה מאוד פרסומות (הידעתם שילדים יודעים לציין כ-200 פרסומות בכל רגע נתון?). לחשיפה מרובה שכזו יש השלכות כמו השמנת יתר, חומרנות, לחצים חברתיים, דימויים מגדריים ועוד. הורים רבים מכירים את הדברים מהמתחים שהם חווים בבית כתוצאה מכך. אמנם קיימת רגולציה בנושא הגנת הילד מול עולם השיווק והפרסום, אך תקנים אלה אוסרים על פרמטרים מסוימים בשיווק לילדים מבלי להגדיר את אלה – לדוגמה: מה נחשב כאלים? ומה נחשב לתוכן מסוכן שניתן לחיקוי? ואיזה הוא הדימוי שעשוי לפגוע בביטחון העצמי של ילדה בת 8?

     

    אז אין שוטר ויש אינטרס להרוויח – מי פה אחראי על הילדים?

    כמה גישות שעלו בכנס:

     

    ההורים אחראים: ילדים סופגים המון פרסומות בשנות הילדות שלהם – גם כאלה המכוונות לגדולים ולא ניתן לבצע: "סטריליזציה" של התכנים הנצפים – הרי הם חלק מהחברה שבה אנו חיים. לכן, כשהילד יושב עם הוריו באוטו מול שלטי חוצות או מול הטלוויזיה, על ההורים להיות מעורבים ולכוון את הילד לצפייה נבונה.

     

    ''

     

    החברות המשווקות אחראיות: בעידן שבו חלק גדול מהשיווק לילדים מתבצע באמצעים דיגיטליים ובפייסבוק, יש הורים רבים שבכלל לא מכירים את הפלטפורמה שבה הדברים קורים. איך אפשר לעקוב אחרי פעילות הילד במצב שכזה? לכן, על חברות להסתכל מעבר לחוק, לבחון הליכים ולצפות בעיות מראש ולתקן בעיות שעולות.

     

    מוסדות החינוך אחראים: על מערכת החינוך והורים להתעדכן בתכנים שילדים מכירים ולצייד אותם בכלים וכישורי חיים הרלוונטיים לחייהם ולא להתעלם מהעובדה שהם חשופים לתכנים השונים – ביניהם פרסומות ושיווק.

     

    הילדים אחראים: יש לתת בידי ילדים את הכלים והאחריות להתנהל מול הפרסומות באופן ישיר, במיוחד כשעולם השיווק נותן לצעירים כוח להגיב על המוצר בפומבי, לזכות ליחס מכבד מטעם המשווק וליצור שינוי.

     

    ''

     

    כולם צודקים ולכולם יש חלק, אבל. . .

     

    הורים ומחנכים אחראיים לצייד את הילדים: בעולם שבו ילדים נחשפים בתוך הבית לתכנים שיווקים אגרסיביים ומרובים, יש לדבר איתם על הדברים, מה הם חושבים? מה מפריע להם ומה הם אוהבים? הבעת עמדה על תכנים תיתן לילד מסגרת ערכית שבה יוכל לשפוט ולהבין את הדברים בכוחות עצמו. כמו כן, יש מקומות בהם פשוט צריך לאסור על החשיפה.

     

    חברות משווקות ומפרסמים אחראיים: למרות הרצון להצליח ולהרוויח, חברות אלה פועלות במטרה אחת וזו להשפיע על קהל יעד הצעיר בכל צורה שניתן. ופה ה"אבל":


    • ברמה הפרטית, יש לזכור שקהל הילדים הוא לא "הם". זה לא קהל נפרד ונידח, מדובר באחיינים ובילדים ובשכנים של המשווקים. ברמה ציבורית, ילדים של היום הם האזרחים של מחר. מתוקף מטרת הפרסומות להשפיע על רצונותיהם של ילדים, הם הופכים להיות מחנך נוסף לצד הורים ומחנכים, ולכן יש לשים לב למסרים המועברים בפרסומות, כי זה יחזור חזרה לחברה כולה.

    • אמנם גם להורים ומחנכים יש אחריות בנושא, אך קיים הבדל משמעותי בין כוחם של משווקים לבין כוחם של הורים ומורים בניהול הנושא מול ילדים: משווקים לומדים טקטיקות שיווק מתוחכמות בעזרת פסיכולוגים וסטטיסטיקאים במטרה להבין מה עובד, כמו כן, יש בידם תקציבים גדולים וכלים שמטרתם להשפיע. להורים ומורים אין את הכלים הללו, או את שיטות הלימוד המובנות שעוזרות להם להתמודד מול השפעת הפרסומות. לכן, כיום, לעולם השיווק והפרסום יש אחריות גדולה יותר מאשר להורים, עד שלהורים יהיו הכלים לתת את הקונטרה הראוי במסגרת הבית. הרי כרגע הכוחות אינם מאוזנים.

     

    ומה אתם חושבים?

    ''

     ____________________


    [1] לצערי נכחתי רק בחצי הכנס שעסק בנושא השיווקי, היו עוד כמה הרצאות מעניינות בנושא של אחריות חברתית, הורית ועסקית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/7/11 10:26:
      נכון האחריות העיקרית היא על ההורים. אני מסכימה עם מה שכתב אופיר.
        27/6/11 19:14:
      פוסט מעניין ביותר. לדעתי לכולם יש אחריות אך העיקר היא בידי ההורים. לכן, אין לנו ערוצי טלויזיה בבית, כבר יותר מ-10 שנים...והחיים נפלאים.

      ארכיון

      פרופיל