נתקלתי בקטע כתוב של צעירה, מדהים בעיני:

..

היא כל כך כשרונית, יש לה תחביב חדש,

לצייר באפור מטושטש את החיים שלה בדיוק כמו שהיא זוכרת אותם.

ישיבה מזרחית על הרצפה ודמעות מסקרה שחורות שזולגות על הפנים

והיא שרה בקול חנוק על מה שהיה ומה שיהיה

וכואב לה בלב, בכל נשימה,

אולי מהסיגריות שהיא דחפה לגרון או שאולי זה פשוט זיכרון

והיא ממשיכה לצייר אנשים ללא בית נעולים בדלתות של עצמם

במבוך של החיים היא הולכת לאיבוד אך היא עדיין נשארת למרות שהכל כבר אבוד

והיא רק ממשיכה לשיר בכוח גם הרמקול נחנק והוא רוצה לברוח

ודמעה אחרונה שזולגת על החיוך שבשפתיים,

והיא כבר התרגלה - תחביב של אחר הצהריים.