הטאו אותה אפשר לדבר, איננה הטאו

הטאו דה צ'ינג, הנו אחד מהטקסטים העתיקים ביותר והוא מהווה את "התנ"ך" של הטאואיזם, הפילוסופיה הרוחנית הסינית. מלומדים רבים אומרים כי לא ניתן להבין לעומק את הפילוסופיה הסינית, את הדת, את אורח החיים, את האתיקה הסינית, את האמנות ואף לא את אמנות הבישול, אם לא מתקיים מפגש עם הטאו דה צ'ינג.

ספר זה מונח על מדף הספרים שלי מאז ימי בבית הספר לאחיות (הספר תורגם לראשונה לעברית, בשנת 1974), לצד ספרים כמו "הנביא", "החתיכה החסרה",  "שירת רומי", "העץ הנדיב" וספרים נוספים בהם המרובה מתגלם במועט וחוכמת המין האנושי הנשקפת מהם, יוצקת תקווה בלב לעולם טוב יותר.

ספר זה אהוב עלי במיוחד, הן בשל חוכמתו הרבה ויופיו הפואטי והן בשל העובדה שלא ניתן לקרוא אותו באופן שכלתני (תרגול יוצא מן הכלל לאדם כמוני, המנסה להתנער מעט משכלתנותו או למתנה). כלומר: אפשר לנתחו עד דק ועד עפר בבחינת "למה התכוון המשורר", אך הניתוח מעקר את הטקסט ממהותו ומרוקן את השלם כפי שהוא, מהוויתו. את הטאו דה צ'ינג יש "להרגיש", לחוות, שכן משפטיו הסתומים לעתים, חמקמקים ומוליכי שולל. לאו טסה עושה שימוש בשירה, בפרדוקסים, באפוריזמים, במשלים, בדימויים ובמשחקי מילים. אלה טומנים בחובם  מלכודת לזה המנסה לפצחם כאילו היו תשבצי אתגר.

בקריאתו נדמה (לי, לפחות) כי לאו טסה שפירושו: המאסטר הזקן, עומד בסמוך בחמלה רבה ובחיוך מעודן וטוב לב של מישהו שיודע משהו שאיננו יודעים, אומר משהו בסגנון: "את חושבת שהבנת?, אז זהו – שלא. כי אין כלל מה להבין" ולאחר מכן הוא צועד מתונות לעבר תאו המים עולה על גבו ומדשדש בין קני הבמבוק, אל עבר השקיעה הסינית (כך מספרת האגדה).

או כפי שהוא אומר, בפרק 36:

אלה שיודעים, אינם מדברים.

אלא שאינם יודעים – מדברים.

יופיו ועומקו של הספר מתגלמים בכך שהוא אוניברסלי. הוא איננו תלוי זמן, תרבות ומקום ומדבר אל לבו של האדם, כל אדם, באשר הוא אדם. ואלה הם מאפייניהם של כתבים קלאסיים שיש בהם אמת שלא פג תוקפה למרות תהפוכות הזמן.

הטאו דה צ'ינג (או הדאו דה צ'ינג – שתי הגרסאות נכונות) נכתב בסין, על ידי לאו טסה (Tsu), דמות ספק מיתולוגית, ספק היסטורית. מעריכים כי הוא נכתב במאה ה-5 לפני הספירה ומקובלת ההנחה שלאו טסה, אם אכן היה קיים, היה בן תקופתם  של בודהה וקונפוציוס.

ומהו ה"טאו"? הטאו היא "הדרך", אותה דרך עליה לא ניתן לדבר, לא ניתן לכנותה בשם.

הספר מחולק באופן גס, לשני חלקים: החלק הראשון עוסק ב"טאו", בדרך והחלק השני עוסק בעוצמה, בכוח הפנימי, בסגולה.

דבר נוסף המאפיין את הטאו דה צ'ינג, הנו מתן מקום נרחב לאנרגיה הנקבית, הנשית. ספר זה נקרא לעתים: "אֵם היקום כולו".

תרגומו של הספר אשר תורגם לשפות רבות מאוד, מהווה בעיה שיש להיות מודעים לה. מרבית התרגומים תורגמו על ידי אנשים מתחום האקדמיה, המצויים בשפה הסינית ובתרבות הסינית העתיקה. קיימים מעטים, אם בכלל, תרגומים המשלבים את הידע האקדמי עם ההוויה הרוחנית התואמת של המתרגם. לכן, קיימים תרגומים כה רבים, אשר פעמים רבות סותרים זה את זה בפרשנות המשמעויות של הטקסט המקורי ובבחירת המילים הנכונות.

שמו של הספרון הדק "הטאו דה צ'ינג" בדרך כלל איננו מתורגם אלא מתווספות לשמו המקורי, כותרות משנה. בעברית הוא מוכר בשמו "הטאו דה צ'ינג – ספר הדרך והסגולה".

הטקסט הנו טקסט פילוסופי-רוחני והוא מורכב מ-81 קטעים דמויי שירה.

בקריאת הספר כיום עולה ממנו גם ניחוח נבואי, אם נתחשב בכך שהוא נכתב לפני כ-2500 שנה, זמן רב לפני שהאדם המתפתח הכריז מלחמה על כדור הארץ, על הטבע ועל יושביו.

בסרט אותו תרגמתי, מדבר המורה הרוחני (הוא לא אוהב שמכנים אותו כך, אך אין לי כל הגדרה אחרת. הוא היה אומר: אין צורך בהגדרות כלל) אקהרט טולה, על הטאו דה צ'ינג. הוא קורא ממנו קטעים ממספר תרגומים לאנגלית ומשלב בטאו דה צ'ינג את הגותו שלו שקבלה לא מעט השראה מספר זה.

מכיוון שספר זה מאוד אהוב עלי, אביא בהמשך סרטים מתורגמים נוספים (עם אנשים שונים) העוסקים בטאו דה צ'ינג.

לאותם אנשים העוקבים אחרי הבלוג שלי: בעוד פרק זמן לא ארוך (כך אני מקווה – לכשיושלם התרגום) אביא סרט מתורגם על הבאגאבד גיטה – האפוס ההודי העתיק.

להלן הקישור: אקהרט טולה מדבר על הטאו דה צ'ינג

http://www.youtube.com/watch?v=hvZs35QPXz4

מקווה שתיהנו.