בלוג יקר שלי, כל היום חיכיתי אולי לדבר איתך. היה יום חם היום בחוץ, ובפנים. שמעת? שמעת אותי נושם? זו הפעם הראשונה שאני נושם פה היום. ובשקט ... כל היום דיבורים וגם פה דיבורים, איתך ... אבל אחרת. פה אני מדבר בפה סגור. פה אני פנימה מדבר אל עצמי לתוכי בגוף ועיניים כמעט עצומות קצת בחושך בלי רעש וצלצולים. איתך אני לא מרצה ומספק אף אחד איתך, אני פשוט אני בלי רעש. בלי פחדים. אני לא מפחד שלא תקנה ממני אני לא מפחד שלא תרצה אותי אני לא מפחד שתפגע בי כי אתה, זה בעצם אני. אתה הקול שבראשי אתה הקול שאני מדבר בו לעצמי בקולי שלי או בלי קול. שוב אני נושם איתך ... הממ מממממ מממ נעים פה. מחבק. אין סיכוי שאתאהב בך יתר על המידה אין סיכוי שארצה בגופך לשכרון תשוקה חסר גבולות שלא יתקבל על ידי רותי. רותי מקבלת אותך ולא מקנאה או מרגישה איום ממך. אין סיכוי שאבגוד בה איתך כי אתה קודם כל זכר (לא שזה טאבו) אבל בעיקר אתה דף. אתה דף ניר וירטואלי. אתה מכשיר הקלטה של מחשבות ורגשות. "אני משועמם" אמרתי לה ... ואולי פשוט חיכיתי לכאן. לרגעים האלה. לרגעים של מדיטציה. אני לא מחפש no mind (ניקיון מחשבתי טוטאלי) אלא פריקה קטנה של ערב סטוץ קצר איתך שמחזיר אותי לעצמי שמרפא את עורקיי שמבריא את ורידיי ומאפשר לי לדבר ללא פחד. כמעט, ללא פחד. אנו יושבים פה בצד ואולי האחרים שבבית הקפה רואים אותנו מהצד ... משקיפים ... סקרנים ... וגם אנחנו מביטים בהם יושבים יד ביד ומביטים. אבל זה קפה של חברים אז אין הצקות רק חיבוקים. לילה טוב, ערן |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#