כותרות TheMarker >
    ';

    משוררות עבריות נוגעות בארוס

    ארכיון

    אהבה ומוות - ארוס ותנאטוס

    64 תגובות   יום רביעי, 22/6/11, 23:54

     

    אהבה ומוות - ארוס ותנאטוס

     

     

    ''

     


    שני מושגי יסוד בחייו של אדם : חיים ומוות או אהבה ומוות, מתחברים בשירה, בספרות ובתחומים נוספים לקשר נצחי וידוע : ארוס - תשוקה   ותנאטוס - מוות.

    "עזה כמוות אהבה" (שיר השירים) "אני מתה עליך", "את/ה כזה מתוק - למות ממך", לראות אותו/ה- ולמות (על משקל: לראות את רומא ולמות) משפטים כאלה ועוד כבר התקבלו כמטבעות לשון.

    בספרות ולעיתים בחיים אנחנו מוצאים את שני הקצוות האלה כרוכים זה בזה, עד כדי כך שפעמים רבות ה'אהבה' כל כך 'עזה' עד כדי חנק, עד כדי איבוד הגבולות וסיום טראגי באלימות, רצח, והרי אנחנו עדים לכך יותר ויותר בתקופה האחרונה.

     

    פרויד מדבר על: "דמיותו של המצב שלאחר סיפוק מיני המלא למיתה..." (פרויד 1988).

    גם הרברט מרקוזה בספרו "ארוס וציוויליזציה" (1975) אומר כי: "הציויליזציה מעריצה את התלכדות יצר המוות בארוס ונותנת להם ביטוי ביצירות המעודנות לעילא של 'המוות מאהבה' (רומאו ויוליה ועוד).

    ראובן שוהם כותב בספרו "אהבה כפתיון" : "הספרדים קוראים לאורגאזם:  la poca muerta (מוות מועט) , ובכך הם מתכוונים לאופי המאפס האיחודי של האורגאזם, המבטא את הכמיהה להיטמע בבן הזוג ולהגיע למעין מצב של 'אין'.

     

    בשירים רבים, ואדגים כאן משירתה של דליה רביקוביץ, מודגשת חווית ההתאהבות והתשוקה כחוויה שהיום היו מכנים אותה החבר'ה "סוף הדרך". והרי מהי סוף הדרך אם לא המוות, הריק, האין?

     

    בשיר "אהבת תפוח הזהב" מתואר התפוח העגלגל והנשי (מתקשר גם לחטא הפיתוי) כמאושר עם היאכלותו ע"י האהוב :

     

    תפוח זהב

    אהב את אוכלהו

    טובו  מראיו

    למאכלהו..

     

    תפוח זהב

    נבלע באוכלהו,

    בא העורהו,

    אף בבשריו"

     

    השיר מדבר על השגת האהבה השלימה ע"י התמזגות טוטאלית באמצעות היאכלות עד כדי היעלמות ממש, עד כדי מוות.

    על כך כותב אריך פרום: "האהבה הארוטית זוהי כמיהה להתמזגות גמורה, להתאחדות עם נפש אחת, אחרת..." 

    למרות שחבריו של תפוח הזהב בשיר מזהירים אותו בפני 'מעשה התאבדות' זה, איו הוא שומע להם:

     

    אתרוג בו סרהב:

    היבונה הפתי,

    אילן התקצף:

    סרה היא וחטא היא,

    חזור בך היטב

    כי כסל שנאתי...

     

     

    בשיר "מתנות מלכים"  כותבת רביקוביץ:

     

     

    "תאוותי תהי לי בעוכריי

    ויום מותי אשור ולא רחוק

    ....

    אני נטלתי כל תאוותי

    ככל אשר רבתה תאוותי

    הייתה תאוותי לאין שובעה"

     

     

    האישה- המשוררת - הדוברת  מתוארת כאקטיבית ואסרטיבית בתאוותה ובכמיהותיה, תוך ידיעה מוחלטת שזו תהא בעוכריה. זו אהבה/תשוקה טוטאלית, שאין לחוות אותה אלא עד תום, עד מוות.

     

    בשירים אחרים משלבת רביקוביץ את נושא הטביעה במים- מי האוקיינוס כדרך להגשמת מאווייה הארוטיים.

     

    בשיר "אהבה" כותבת רביקוביץ :

     

     

    שני דגים נחפזו,

    וירדו למצולות הים

    לספר איש לרעותו

    מה גדלה אהבתם.

    ובשיר "שאון המים":

    "לא כי אל האוקיינוס טובעתי

    שם אהב אותי איש

    לא הותיר בי ציפורן"

     

     

    המים בשירים, מי האוקיינוס האינסופיים, מבטאים בשירת משוררות רבות את העונג החושני  משום יכולת האוקיינוס-המים להמחיש את התמוססות הגבולות בכל המובנים, את שיא החוויה הארוטית.

    וכפי שהמוות הכרחי, כך לגבי בני האדם - האהבה.

     

     

    בכל גיל, בכל מצב, בכל אשר נפנה - נחפש את האהבה, גם אם אנחנו יודעים את ה'סכנות' הטמונות בה.

     

     

    כל הזכויות שמורות  

    דרג את התוכן:

      תגובות (64)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/7/11 22:49:
      פוסט מעניין, לעניות דעתי, דווקא כשאנו אוהבים ונאהבים אנחנו הכי חיים!
        30/6/11 12:01:
      אהבה = 13 = אחד. ומיהו האחד ? כמובן הקב'ה. זה שאוהב אותנו אהבת אמת.
        29/6/11 11:58:
      אם לא ניכנס למים - איך נדע אם נירטב או נטבע? אם נירטב - זה בסדר, לפעמים כיף גדול ולפעמים סתם, אם נטבע - זה לא אומר שנמות, אולי רק קצת ואולי רק בהתחלה ואולי כן נמות בסוף אבל לפחות ניסינו. מה האלטרנטיבה? לא להרגיש? לא להעז? לא להרטיב את עצמינו? זה גם סוג מסויים של מוות. לא?
        28/6/11 23:03:

      כפי שכתבת באחד הפוסטים שלך היום יש בלבול בין אהבה לסקס שקוראים לזאת היום ב"לשון נקייה" - לעשות אהבה .
      יש בעלי חיים בהם הזכר מת בשעת ההזדווגות .
      מספר התלמוד שבועז מת בליל הכלולות שלו עם רות , הספיק להיות איתה לילה אחד בלבד .
      איך אפשר לשכוח את הסרט הצרפתי בכיכובה של אנני ז'יררדו למות מאהבה  MOURIR D'AIMER....

      ''

      והמשכיל בעת ההיא ידום
        27/6/11 20:40:
      המוות לא סוף הוא ולא אין תחנה הוא בין מצב צבירה אחד למשנהו
        27/6/11 18:52:
      **************הכל כבר נאמר.
        27/6/11 15:58:

      הכאב שבדמיון האהבה די לו כדי לכתוב את היפות שבמילות האהבה.all you need is love  

        27/6/11 13:10:
      :)
        27/6/11 10:54:
      אהבה הגיעה כדי להישאר וללוות את חיינו :)
        27/6/11 10:52:
      אהבה איתנו מאז ומעולם, וכנראה גם תמשיך ללוותינו, טוב שכך! :)
        26/6/11 19:20:
      עזה כמוות אהבה...... אך היום כבר יודעים ...על הכל ניתן להתגבר...:) פוסט יפיפה...
        26/6/11 15:39:
      תודה של ששיתפת אותי בפוסט המיוחד שלך. כמו תמיד - במיאה משהו מעניין ומיוחד. צ'רי
        26/6/11 10:47:

      היי הניגמה

      ראשית תודה על העלאת הנושא

      ומתוך שירה בוודאי שנושאי האהבה  והמוות מקבלית הדגשים

      גדולים יותר ולו רק משום שהשירה כותבת על הדברים הללו מתוך

      זווית אלטרואיסטית

      אלא מה....הקשר בין האהבה למוות

      הוא תולדה של אבולוציה תרבותית

      הכמיהה לאהבה היא כל כך גדולה ויש שאומרים בלתי מושגת

      כמו משהו שקיים אבל להשיג אותו קשה

      הקישור למוות נעשה על ידינו ואם אני לא טועה דווקא פרויד באמת הוא הראשון

      אשר יצר את הקשר הזה רק משום היותו מהות מנטלית אשר יכולה להביא גם למוות

      בטח כהשלכה מכוננת על חיינו.

      ותוך כך נוצרו דמויות אלטרואיסטיות אשר קיומם הפיסי בתולדות העבר לא ממש ברור

      כמו רומיאו ויוליה.

      ואנו לקחנו את המרפסות וקבענו סביבן מסורות.

      במילים אחרות נוצר פולחן סביב נושא האהבה

      והדרכים בהן מנסים להגדיר  את האהבה

      גורמים למעשה לאיבוד הערך.

      שכן אהבה זהו מצב מנטלי אשר גורם לנו לעשות

      מעשים על מנת לקבלה או להיות ראוי לה

      והאהבה היא בעצם ערך ווירטואלי שניתן למצב נפשי

      אשר כל מה שיש בידינו הוא לתאר את השלכותיה ולא את מהותה.

      משמגיעים עליה אל האהבה היא שווה את כל האילוסטרציות המתארות אותה ולמעלה מכך

      תודה אניגמה

      שבוע אהבה נעים

        26/6/11 09:37:

      חבריי היקרים

      קודם כל תודה על תגובותיכם  ועל הכיכוב.

       

      אני מסכימה עם רבים שהקישור בין אהבה למוות יוצר תחושה לא נעימה, תחושה של פחד ואי הסכמה.

      את הקישור שהבאתי עושות  הספרות, הפילוסופיה, התרבויות למיניהן ולעיתים אף המציאות.

      ללא ספק כולנו רואים באהבה את החיים ובוחלים במוות, אבל עובדה היא שכל שקשור באהבה נקשר בביטויים המילוליים לצורת מוות כלשהי:  הסבתא אומרת לנכדיה המתוקים: "אני אוכל אתכם", הגבר והאשה אומרים למשאת נפשם: "אני מת עלייך"

      " אני חולה עליך", "בא לי לטרוף אותך" ועוד כאלה ביטויים.

      הביטויים הללו אינם חלק מן השפה בעברית בלבד, אלא גם בשפות זרות נמצא שכאלה.

      גם שיאה של התשוקה - האורגזמה - נקראת בשפות זרות: "מוות קטן" (פטיט מורט, בצרפתית) וכו'.

       

      זוכרים את השיר: "קח את ליבי, הוא לא נחוץ לי יותר" - ומה זה אם לא מוות?

       

      מותם של רומיאו ויוליה גם הוא האהבה בהתגשמותה.

       

      מאחלת לכולנו אהבה מלאת חיים ובריאות

       

      שבוע נפלא לכולם

       

      אילת

       

       

      ''

        26/6/11 08:18:
      הזכרת לי את העונג שבשיעורי ספרות, אי שם בבית ספר "בויאר" בירושלים, בעידן התמימות... תודה! ובאשר למוות ואהבה, מן הסתם, מבלי שנדע, יש בטעם המוות גם אהבה. ראיתי פעם אישה שנפטרה בבית חולים על יד אמא שלי, זה היה הכי זך שבעולם.
        26/6/11 02:43:
      אהבה וחיים כן........שנאה ומוות לא........
        25/6/11 22:37:
      האהבה היא סם החיים..... כתבת פוסט מרהיב ומקורי ....
        25/6/11 21:09:
      יפה כתבת על האהבה.
        25/6/11 18:20:
      היי שבת שלום כתבה נהדרת, " אהבה " זה דבר נפלא, למי שמבין אותה, ויודע אך לנהוג באהבתו לאחרים ! הכול נתון של גישה לחיים, ואל בני אדם, בתחילה אדגיש נקודת ציון ש" אהבה היא לא נגמרת, אנחנו הביני אדם גומרים אותה במו ידינו, וגם אהבה יכולה להיות גורלית וחורצת גורל ואך באמת זה קורה ? שאנחנו מכירים את בני הזוג שלנו, בהתחלה, אנחנו מחזרים, מפרגנים, מעודדים, וגם תומכים בעת הצורך, שאלה ??? למה מפסיקים את החיזורים, והפרגונים אחד כלפי השני, העידוד והתמיכה , והחוסר של הקשבה, והזלזול וחוסר התייחסות אחד כלפי מהשני???? כמו פרח אם מטפלים בו, ומטפחים אותו באופן קבוע ממשיך בפריחה שלו אם לא פשוט נובל !!!
        25/6/11 16:23:
      ***
        25/6/11 09:06:
      בחירתי, אהבה וחיים...המוות שימתין לו...
        25/6/11 07:34:
      כתבת יפה ומעניין. אבל אני לא אוהבת את ההקשר בין אהבה ומוות וכשאומרים לי "אני מת עלייך" אני תמיד עונה למה שתמות עלי? תחייה עלי!! *שוש
        25/6/11 00:02:
      האמת היא, אילת, שמעולם לא יצרתי זיקה מחשבתית כה חזקה בין אהבה ומוות. לכל היותר יצרתי איזו שהיא הבנה שאהבה נכזבת יכולה לגרום למות האוהב הסובל בין אם ביזמתו-שלו ובין אם לא כך. כך שאני מבינה שיש כאן מימד של עומק רגשי, שאליו פתחת לי דלת וככל שאצבור לי יותר בתוך ניסיון חיי, כך אבין עוד יותר טוב את הדבר. תודות!
        24/6/11 23:22:
      שיר הלל לאהבה ולתשוקה. ואכן אין גיל לאהבה. תודה על הפוסט המקיף והמעשיר.
        24/6/11 22:28:

      נשיקה

        24/6/11 18:17:

      אילת, נהניתי מכתיבתך ומעושר המקורות והציטוטים.

      .

      לדעתי, רצוי מאוד להבדיל את האהבה ובכלל זה את האהבה האירוטית מן ההתאהבות. אלה הם הרי ממש דברים שונים. על כך כתבתי תגובה מפורטת בפוסט קודם שלך.  

      .

      למרבה הצער ברוב המקורות וגם במקורות היהדות אין הבחנה כזו וזה מקור לתפישות שגויות שלבסוף, לפחות בחלק מהמקרים, גם מפרקות משפחות "כי האהבה נגמרה" ( כשלמעשה רק ההתאהבות נגמרה ) - וחבל.

      מוקדש לך ה'למות מאהבה' הקלאסי. בביצוע גדול השנסונרים Charles Aznavour http://www.viduba.com/video:QVlV2UlMwtkVXZEaVxmUTFlaGRVV31TP
        24/6/11 17:51:

      "עזה כמוות אהבה"
      אילת,
      תודה על שקיבצת והבאת את עוצמת האהבה

      בספרות בשירה ובאמנות.

      למות מאהבה בא לידי ביטוי במיתוס

      על פסיכה וארוס.

      שהוא סיפור האהבה הגדול מכולם.

      פוסט מרהיב ומרחיב אופקים. תודה בשם אמא רועי
        24/6/11 17:36:
      תענוג של פוסט.
        24/6/11 16:20:

      אילת: איזה פוסט משובח כתבת, תענוג לקוראו.

      יש משפטים שקראתי פעמיים,לא בגלל שלא הבנתי,אלא לעיכול מושלם,

      כי כשמדברים על א ה ב ה צריך לחשוב טוב מה זה אומר.

      האם אנחנו באמת מתכוונים למה שאנחנו אומרים?

      נ.י.ל.י. היטיבה לתאר אהבה:אהבה בגיל מבוגר היא סם החיים-זה נכון!

       

      אהבה ואושר הם 2 מילים שהייתי מגדירן כ:אותם רגעים של התרוממות רוח חזקה שמקפיצים את הלב

      וגורמים הנאה עילאית.

      כ ו כ ב+שבת שלום

        24/6/11 16:08:
      בעיניי אהבה איננה מוות קטן , אלא חיים גדולים..... *
        24/6/11 14:47:
      אניגמתי מסכימה ואוהבת את כל הפוסט ואת הסיפא בכל גיל, בכל מצב, בכל אשר נפנה - נחפש את האהבה, גם אם אנחנו יודעים את ה'סכנות' הטמונות בה. תודה ושבת מחבקת
        24/6/11 14:28:
      פעמים האהבה מביאה להרס עצמי, אך איננו יכולים לחיות בלעדיה.
        24/6/11 11:59:
      יופי של פוסט - כמעט עבודה סימינריונית על הנושא. שאפו!
        24/6/11 11:39:

      הנושא שתמיד בוער


        24/6/11 10:29:
      מעניין מאוד!
        24/6/11 08:26:
      יפה כתבת
        24/6/11 08:18:
      מעניין
        24/6/11 08:18:
      מעניין
        24/6/11 07:53:
      כוכב...
        24/6/11 07:49:
      יש הבדל בין האהבה לתשוקה האירוטית. פרום כתב, שהתשוקה יש בה כדי לבלבל עם האהבה, אבל אהבה היא משהו גדול, אחר, שאינו תלוי מושא, אלא באהבה האירוטית. כשיש רק את התשוקה, בלי האהבה, זה מרוקן את האדם ולא ממלא אותו, ומכאן תחושת המוות. וזו בהחלט אחת החוויות החזקות של המאה שלנו.
        24/6/11 05:41:
      אז אחרי מאמר יפה כל כך, אהבה זה טוב או רע? וכשהיצר מתגבר, יודעים להבדיל בינו לבין אהבה?!
        24/6/11 04:49:
      מרתק. * הייתי מתייחסת לאהבה, כאל עונג ואושר גדול, בלי להטמע בתוך הזולת. ניתן לצייר את הזוגיות כשני מעגלים, חלקם חופפים זה לזה וחלקם לא - זו אהבה יותר מאוזנת ומיטיבה.
        24/6/11 04:15:
      אהבה ומוות - ארוס ותנאטוס
        24/6/11 03:22:
      פוסט מעניין ובהחלט מעלה מחשבות .....אהבתי את שתי השורות האחרונות המסכמות את הנושא....תודה אילת, לילה טוב
        24/6/11 01:32:
      תודה על הפוסט המעניין :))
        24/6/11 01:08:
      ויש גם אהבות שאין בהם מהמות אלא יותר מהחיים.((: אהבות בוגרות שהצד הארוטי מגיע אחרי צדדים אחרים שהם יותר קרובים לאהבה חברית והורית ולא רק עשויים מארוס.
        24/6/11 00:39:

      אכן כך...בכל גיל, בכל מצב, מחפשים את האהבה, גם אם יודעים את ה'סכנות' הטמונות בה, מוכנים לשלם את המחיר,,
      פוסט מאלף ומחכים ומרחיב את הדעת בנושא,,
      אהבתי ונהניתי לקרא *

      תודה אילת,
      לילה טוב



        24/6/11 00:11:
      תודה על הפוסט המעולה שהבאת אהבתי צחיתוש♥
        23/6/11 23:45:
      אינגמה 313 , זה משחק האהבה ומי שמשחק נכווה,,,לשורות האחרונות והחשובות , אין סיכוי בלי סיכון ..אבל מי שמסתכן חייב להיות ער למחיר הנפשי/ רגשי
        23/6/11 23:25:
      בהחלט. השורות האחרונות בהחלט נכונות וטוב שכך.
        23/6/11 23:13:

      מעניין  לקריאה.
      והמסקנה בסיפא של הפוסט:

      בכל גיל, בכל מצב, בכל אשר נפנה - נחפש את האהבה,

      גם אם אנחנו יודעים את ה'סכנות' הטמונות בה.

       

      מסקנה מתבקשת.

      תודה שהבאת.

       

      ( את הכוכב השארתי בתמונה  שבגלריה)

       


       


        23/6/11 18:46:
      מהות עקרבית גרידא...
        23/6/11 18:33:
      תודה על הפוסט הזה אילת :) שבת שלום
        23/6/11 17:34:
      מענין מאוד
        23/6/11 12:16:

      האהבה בגיל צעיר-היא מעט מוות
      האהבה בגיל מבוגר-היא סם החיים
      תודה לך על פוסט נפלא ומענג

        23/6/11 11:38:

      תודה על פוסט מאוד מעניין.

      ויש לי תוספת- בעולם החרקים הרבה זיווגים מסתיימים בכך שהנקבה ממיתה את הזכר.

        23/6/11 10:50:
      אילת, באהבה אין כל סכנה. ביצר ובמחשבות המתעתעות יש ויש.
        23/6/11 09:13:
      באמת יפה....
        23/6/11 06:17:
      פוסטמורטום?! מעולה. אורגזמה ככמיהה למוות... מעניין.
        23/6/11 05:50:

      מקסים. 

      וכמובן הבאתי לפה את המקורות בנושא 

      קראי על ארוס ותנטוס אליבא דה פלוטו.

      מוקדש לכך בהרחבה .

        23/6/11 05:17:
      אז אהבה היא מחלה או בריאות? סם החיים או מוות? מעניין הפוסט, בהחלט.

      פרופיל

      אניגמה 313
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין