במהלך השיטוטים האינסופיים בבלוגוספירה הישראלית, יוצא לגולש התמים להיתקל בפנינה אמיתית - אותם בלוגים שנמצאים בליגה משלהם. אחד מן הבלוגים האלה הוא "כריש נמר". בלוג זה, שהנו יציר הכפיים של צמד כותבים ירושלמים, מספק מדי שבוע פוסטים אשר מפרקים תופעות תרבותיות וחברתיות לאלמנטים המרכיבים אותן, ובכך מסירים מעל עינינו את מסך האשליות של העולם הקונפורמיסטי המערבי (תירגעו...זה מתחיל כפוסט רציני, אך בהמשך ידרדר לרדידות המוכרת). בעוד שעבדכם הנאמן הנו הכלאה בין "רייטניג" ל"טיים אאוט", "כריש נמר" הוא בנו הממזר של מוסף "הארץ". אלא שלפני שבועיים פרסמו השניים פוסט אשר קרא תיגר על נכסי צאן וברזל שלי ועל הערכים לפיהם אני חי את חיי. מדובר בפוסט בשם "באטמן לנצח".
במאמר דעה זה הפליגו הנמר והכריש לנתח את המורכבות של דמותו של באטמן, מדמויות הקומיקס האהובות והפופולאריות של עולם גיבורי העל. בעוד שהבלוג סיפק תובנות וחומר למחשבה, האדרתו של איש העטלף התאפשרה רק לאחר הפגנת זלזול בוטה במורשת ובגיבור שהוא "סופרמן". במאמר נכתב כי איש הברזל הנה דמות אשר לא רלוונטית לתקופה זו שכן היא פשוטה מדי. הסיפור אודות הקרב המתמיד בין הטוב האולטימטיבי לרע האולטימטיבי אינו מחזיק מים בתקופה סבוכה זו, בה לא ברור מי החבר ומי האויב (חוץ מ באפר ווסט סייד). תרומתו של סופרמן כגיבור תרבות מסתכמת לפי הכריש והנמר בכך שהוא גרם לילדים לחלום על תעופה וסיפק להם תחפושת לחג הפורים.
לסופרמן ולבאטמן ישנו עבר משותף. שניהם נוצרו במרתפי חברת הקומיקס DC, שניהם נולדו בסוף שנות ה-30 ושניהם שרדו את הירידה בפופולאריות של עיתוני הקומיקס. אלא שסופרמן נוצר מאהבה ומחשבה, בעוד שבאטמן נולד בשל תאבת בצע.
בשנת 1938 קיבלו צמד מהגרים יהודים, ג'ו שוסטר וג'רי סיגל, הזדמנות לפרסם חוברת קומיקס עליה עמלו במשך מספר חודשים. החוברת שפורסמה הייתה הגיליון הראשון של חוברות הקומיקס של סופרמן ובין רגע נברא עולם חדש ועשיר, עולמם של "גיבורי העל". המהדורה הראשונה של סופרמן נחטפה מדוכני העיתונים ואיש הברזל נהיה לדמות הקומיקס המוכרת והאהובה ביותר באמריקה. סופרמן הצית את הדמיון של מיליוני ילדים ברחבי ארה"ב ומדי שבוע הם נהרו אל החנויות כדי לצלול פעם נוספת אל תוך עולמו של גיבור העל החדש. הצלחתו נתנה את האות לתחילת "תור הזהב" של הקומיקס.
בדומה לצמד יוצריו, סופרמן היה מהגר. למעשה הוא היה המהגר האולטימטיבי שכן הגיע לאמריקה לא מארץ רחוקה אלא מכוכב אחר. כמו משה רבנו, סופרמן הוכנס כתינוק לתיבה ונשלח אל "ארצם של החופשיים וביתם של האמיצים" (ארה"ב). כמו כל המהגרים סופרמן נדרש להסתגל לביתו החדש ולפיכך גדל בסמולוויל שבקנזס, בחווה פשוטה עם אמריקאיים פשוטים, באמריקה האמיתית של ה-Midwest. הערכים שנטעו בו באותה חווה הם שינחו אותו כגיבור כל יכול הנלחם "למען האמת, הצדק והדרך האמריקאית". בכך סופרמן היה הרבה יותר מדמות פנטזיונרית, עבור מיליוני מהגרים וילדיהם הוא היה ההתגלמות של רצונם לקחת חלק בחלום האמריקאי.
ברבות השנים זכה סופרמן לעיבודים שונים - תכנית רדיו פופולארית, סדרת ילדים עוד בימי מקלט הטלוויזיה השחור והלבן, ספרים, סרטים בובות ועוד. הצלחתו של סופרמן היא שאפשרה את לידתם של שלל הגיבורים הנוספים מאקווה מן ועד וונדר וומן. מספר חודשים לאחר שיצא לאור הגיליון הראשון של סופרמן, הבינו ב-DC קומיקס כי הם גילו מכרה זהב. פקודת היום הייתה ליצור מהר כמה שיותר גיבורי-על חדשים שיוכלו לעטור את העטיפות של חוברות הקומיקס ולרפד את כיסיהם של הבעלים. מתוך הצורך ליצור סופרמנים חדשים אך מעט שונים, הגיח לעולם איש העטלף. סופרמן נולד מאהבה, באטמן נולד מחטא.
ישנו דמיון רב בין באטמן לבין סופרמן. שניהם נלחמים ברשע ובפשע, לשניהם יש אגו ואלטר אגו (יש פה הסבר ארוך, אך בואו נקצר ונשלח אתכם לראות את קיל ביל 2), שניהם לובשים תחפושות בעת תפקודם כ"גיבורי על"(פה אני מוכן לבוא לקראת באטמן, אין ספק שהתחפושת של סופרמן גורמת לו להיראות כנער שעשועים שמקומו על הבמה במצעד הגאווה בברלין. יחד עם זאת, יש להודות כי פטיש עם עטלפים זה מעט מוזר) ולשניהם יש מבצר של בדידות (לאיש העטלף יש את המערה ולסופרמן המבצר בקוטב הצפוני).
יחד עם זאת, רב השונה על הדומה בין שני הגיבורים.
סופרמן מונע ע"י אהבתו לאנושות, המחויבות שלו לצדק והאמונה כי הגיע לכדור הארץ כדי לשמר את עולמו של האדם ולא להשמידו. הוא מאמין כי ביסודו האדם הוא טוב. מראשיתו, בשנות ה-30, סופרמן קידם סדר יום ליברלי חברתי, הוא נלחם למען "האדם הפשוט". לסופרמן יש אידיאולוגיה. כך, בשנות ה-30 הוא נלחם בבעלי דירות רשעים שעשקו וסילקו את המובטלים של "השפל הגדול" אל הרחוב, בתקופת מלחמת העולם השנייה סייע לצבא האמריקאי למגר את הרשע מאירופה ובשנות ה-60 נלחם בפוליטיקאים מושחתים ומחרכי מלחמה. בניגוד לבאטמן, סופרמן חי בעולם שלנו, עולם הקוראים, והקומיקס שלו התכתב מראשית ימיו עם המציאות.סופרמן העניק לקוראיו יותר מפנטזיה, הוא העניק להם תקווה.
עם כניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה, החלו נערים אמריקאים למות על אדמת אירופה ובאיים בפסיפיק. חיילים רבים, כמו גם הוריהם, לא הבינו את פשר העניין. מה פתאום נער בן 19 ממייקן ג'ורג'יה מוצא את מותו מחוץ לשטרסבורג? (ואם אנחנו מכירים את האמריקאים הם ודאי לא ידעו איפה זה שטרסבורג). לכן סופרמן גויס למערך המלחמתי. חוברות הקומיקס שלו הוכנסו למנת הקרב של כל לוחם באירופה. זו הייתה דרך אחת להבהיר כי אותו נער ממיקון מת למען מטרה ראויה, למען הערכים שהוא ומדינתו חיים לפיהם. הוא לקח חלק בקרב המכריע בין הטוב לרע.
באטמן, לעומת זאת, מונע ע"י יצר הנקמה, יצרו השפל ביותר של האדם. הרצח של הוריו, לו היה עד כילד צעיר, צבע את עולמו בשחור הקודר ומאז הוא אכול זעם, כעס ואבל ונלחם ברשעים כדי לנקום את מות הוריו (פרויד היה עושה מזה מטעמים). איש העטלף אינו פועל למען האדם או למען מטרה אלא רק למען עצמו. סופרמן שואל שאלות ורק אז מכה באויב, באטמן מכה באויב ורק אז שואל שאלות (אם בכלל). ייתכן וזו סיבה אחת לפופולאריות האדירה לה זוכה באטמן בשנים האחרונות. כיום, כשאמריקה נוקמת את הרס המבצרים שלה (מגדלי התאומים) ומכה בטרם היא שואלת שאלות (ע"ע עיראק), קל יותר להזדהות עם באטמן מאשר סופרמן.
צדקו החברים מהנמר והכריש כאשר קבעו כי אחד ממאפייניו הבולטים ביותר של איש העטלף הוא הונו האדיר. המגזין פורבס ניתח את הונו של ברוס ווין וקבע כי הוא שווה 6.5 ביליון דולר, יותר מסטיב ג'ובס, אופרה ווינפרי ודונלד טראמפ. בסרטים האחרונים בסדרת סרטי "באטמן", מוצג לנו ברוס ווין כהכלאה בין גורדון גקו של שנות ה-80 לנערי ההוללות של "אחת שיודעת" (ספוטד: איש עטלף מסתורי מתנשק עם סרינה וונדר וודסן מחוץ לטיפאניס). באטמן הוא תוצר מובהק של העידן המוזהב בו אנו חיים – its all about the money. ושוב, ייתכן שקל יותר עבורנו להזדהות עם ביליונר מאשר עם כתב צנוע (שלפי המגזין פורבס, מביא הביתה כ-80,000 דולר בשנה. שלא לדבר על מיסים!).
הבדל נוסף בין שני הגיבורים הוא הרצון לתשומת לב. קלרק קנט וסופרמן אינם יקיריהם של הפפרצי. הם אינם מבקשים תשומת לב ואינם זקוקים לתהילה. לעומתם, איש העטלף הנו מגלומן שדרש כי סמלו יופיע בענק מעל שמי העיר כאשר מבקשים את עזרתו. ברוס ווין, הפלייבוי הנצחי, מככב מדי שבוע במדורי הרכילות של עיתוני גות'הם. אהבתו העצמית של איש העטלף והנקמנות שמכלה אותו מונעת ממנו לפתח קשר כלשהו עם אדם אחר. לבאטמן אין אהבה בחיים, לסופרמן דווקא יש. סופרמן הוא רומנטיקן שוויתר על כוחותיו למען לואיס ליין ואף נשא אותה לאישה. סופרמן הוא האור, באטמן הוא החושך.
לזכות באטמן יש לזקוף את סרט "גיבורי העל" הטוב ביותר שנעשה ("האביר האפל"), אך גם את הגרוע ביותר ("באטמן ורובין". אפילו ג'ורג' קלוני לא הצליח להציל את הסרט ההוא). הסרט "סופרמן חוזר" לא עורר באז פשוט כי היה סרט גרוע, ולא משום שחלף זמנו של גיבור העל מספר 1 בעולם (לפי רשימת 100 גיבורי העל של כל הזמנים. באטמן מדורג במקום ה-2).
אז מהי המסקנה אתם שואלים? (האמת שאחרי שני עמודים גם אני כבר שכחתי אותה... אה כן!). המסקנה היא שכיום, באטמן הוא הפופולארי מבין השניים. אך אין זה אומר דבר על הדמות עצמה, מאפיינה והערכים אותם היא מקדמת. באטמן הוא גיבור העל האולטימטיבי של תחילת המאה ה-21, סמל העטלף צריך להיות מוקרן לצד סמל הדולר. דמות מורכבת, שהיא גם טובה וגם רעה ומתאימה לעידן נטול ההגדרות הפוסט מודרני (נראה לי, אני מצטט משיעור בשנה א'.).
סופרמן מייצג את האידיאל, את מה שאנו יכולים וצריכים לשאוף אליו. חברה ערכית וצודקת שמאמינה באדם ובטוב שבבסיסו ומסרבת ללכת לאיבוד בהגדרות אקדמאיות. המאבק של סופרמן, המאבק המתמיד בין טוב לרע, הוא שעומד בבסיס כל היצירות האומנותיות הגדולות מאז ועד היום. סיפורו של סופרמן איננו זמני וגם לא פשטני, הוא נצחי. ולמה שלא נרצה להדמות לאיש הברזל? למה שלא נשאף לרצוי במקום להסתפק במצוי?
אל לנו ללכת שבי אחר איש העטלף רק משום שהוא מגניב, זוהר ומלא בגאגד'טים (שהם כמו האפליקציות הרבות של האייפון). באטמן למד בהרצליה פיתוח, סופרמן גדל בירושלים. לבאטמן יש אייפון, לסופרמן עדיין יש את הנוקיה הישן (זה עם משחק סנייק). באטמן נוהג בג'יפ, סופרמן נוהג בטויוטה פריוס (כן, ההיברייד). באטמן הוא טרנדי, סופרמן הוא אמיתי.
מי ל-ה' אליי?
הערה: לפני מספר שנים הודיעו בחברת "האחים וורנר" כי הם החלו לעבוד על סרט משותף לבאטמן וסופרמן ואף נבחר הבמאי לאותו הסרט. אלא שמאז ההפקה תקועה וכנראה שבמקום סרט מבטיח נזכה לסרט שלישי בסדרת "איירון מן". ניחא. |