סתם אנוכיסט ההולך ברחוב
מתחזה לאיש תם מעלה מאוב

רחשים
גוזר ומפזר
ממרפסות שמש

האנשים
זורקים לעברו

אבנים  
קליפות

גרעינים
וניירות

לבנים
הוא שוקל מהלומתם
בנפח מילים

מגונן על הראש

וממשיך
הופך אותן לתבנית עננים
במקום שיישבר לרסיסים
ויתפזר
כיתר המתמוססים
עודו אוזר היסוסים
אינו  מסכים למות  ממילים
ולהסכית 

בקבר

 
עובר ומפזר לעברם אפר 
איתן עמוד  עודו ללא ליאות
לובש דמות
מפורר פירורים

ואי אלו דברים

נצברים 

את השברים הודף לצדדים
פוגע בראש אחרים

מצהיר אם יכאיבו לו

יכאיב חדשות לבקרים

מדבר בהם מילים

למזלו ברחוב שלו  גרים מזוכיסטים פרובינציוניסטים
לא ממש תרבותיים
לא מפריע להם השוני
בסך הכול עוד תימהוני
והמילים עבורם עלים עפים ברוח זרדים
ואין להם בהן צורך  לכללים

וסדרים
 
יש רחובות ששם הבניינים
משיש תרשיש

ישרים מצודדים והדורים

והדיירים   מדברים משפטים ברורים לחלוטין

ללא גמגומים

עם מרפסות שמש

והבתים מבהיקים
גרים בהם אנשים שמחים

ששרים שירים
תרבותיים

הם כבר יפתחו  לו את הראש
ויקרעו את הדפים
וישברו לו את העפרונות
הם יודעים את המילים ואת הפתרונות

ערים בלילות ובבקרים התחפרו כל חייהם תולעת ספרים

אן להם רחמים

הם שועטים כ-פרים מבלי שיונחו בפניהם בדים אדומים

מדקדקים דקדוקים ומטביעים  בפרסות

 גלופות

אין מה לעשות מישהו צריך לעשות סדרים .

הם כבר ישפכו על ראשו ממרפסות הרמות
מים  רותחים
ומיד יראה מוטחים לעברו צוננים
אם יהיה צורך כיושבי גבהים
יחוררו את העננים
ויגשימו  על ראשו את יתרת הגשמים

החומצתיים
מטביעים במים רבים 

משוררים 
בגל  מילים

ללא משפטים מיותרים
ויודעים באמת

העת מוחזקת בידם
ללא עד

שהוא  מחזיק בסך הכול עט
אפילו לא קסת דיו

שאפשר לו לכל היותר לתלוש בלסת
את המחק מראש העיפרון
בשעת דחק וללעוס
 
אם לרצוח משוררים עדיף שעודם מחזיקים
עטים קטנים

אחרת ייללו כל הלילה

יעלו קולות  תנים
וחתולים

יקשקשו על חורבות
שיכונים עתיקים

וחומות צריחים ובריחים

על אם הדרך ירעישו עם החלומות

מפעימות  ליבם והרהוריו
יפיצו שמועות

יורידו את ערך הדירות

יוציאו דיבה ברבים

לבתים המהודרים

במקום הזה  מתגוררים דיירים אניני טעם
ולא לשווא בגורדי שחקים 
מוחקים משוררים מתחילים
המפריעים לשורת מנוחת השכנים

המנמנמים  בגבהים

דיירים שכאלה משכילים מיומנים
שוברים עפרונות וגם  עטים
תולשים במבטים
את הדפים
בלי הסוסים מיותרים
הבתים חשובים
והאנשים אמידים
והמשוררים
מחוררים
ביסודות
הבנינים
סדקים
דקיקים
וחורים
שחורים