כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    הצילו! יצורים קטנים וירוקים פלשו לחצר שלי!!!

    1 תגובות   יום חמישי, 23/6/11, 20:49

    הפוסט הנוכחי מעט יוצא דופן.  עד היום כתבתי על מקומות שאתם, הקוראים, צריכים להגיע אליהם.  הפעם יש סיכוי גדול שנושאי הפוסט הם שיגיעו אליכם, ולא סתם יגיעו אליכם.  הם יגיעו אליכם אחרי שעשו כברת דרך ארוכה.  תוכלו לראות אותם מבעד לחלון הבית או המשרד, כאשר אתם לוקחים את הילדים לפארק, או בנסיעה שגרתית לעבודה.   בודאי כבר הבנתם שלא מדובר על פולשים מהחלל החיצון.  נושא הפוסט הוא  על פלישה ביולוגית.  אך לפני שאציג את הפולשים הללו, הסבר קטן מהי בעצם פלישה ביולוגית. 

     

    פלישה ביולוגית היא התבססות של מין שהתפתח אבולוציונית במקום אחד, ועבר בעזרת האדם (באופן מכוון או שלא באופן מכוון) למקום חדש מחוץ לאזור הגאוגרפי שבו הוא התפתח.  באזור החדש, המין הביולוגי מצליח להתרבות ללא עזרת האדם.  חשוב להדגיש שאם המין החדש אינו מצליח להתרבות, אז לא מדובר בפלישה ביולוגית, ולכן בריחה של חיה כזאת או אחרת מהשבי אינה מהווה בהכרח פלישה ביולוגית, אך בהחלט עלולה להוות סכנה לפלישה ביולוגית.  בנוסף, פלישה ביולוגית אינה אופיינית רק לבעלי חיים.  גם צמחים, פטריות ומיקרואורגניזמים יכולים לפלוש לאזורים חדשים. 

     

     אחת הדוגמאות הקלאסיות למין פולש היא המדוזה שחולקת עימנו את חופי הים התיכון בקיץ.  מדובר על חוטית נודדת, ומקורה הוא בים סוף. אל הים התיכון היא הגיעה לאחר שהאדם כרה "למענה" את תעלת סואץ.   טוב, אף אחד לא נהנה כאשר הוא או ילדיו הקטנים נצרבים על ידי מדוזה, אבל בכל זאת עולה השאלה ונניח שהמדוזה לא היתה צורבת, האם היה זה דבר רע לגוון קצת את בעלי החיים בים התיכון?  התשובה לכך היא כן, זה דבר רע מאוד.  מינים פולשים רבים מתחרים על משאבים מול בעלי החיים המקומיים, ולעיתים מביאים אותם לידי סכנת הכחדה.  דוגמא קיצונית לכך מהווה אגם וקטוריה שבאפריקה. בשנות החמישים הגה מישהו רעיון גאוני.  להביא דגי נסיכת הנילוס לאגם וקטוריה שבאפריקה, על מנת להעשיר את מגוון הדגים שניתן לדוג באגם.  היום, שישים שנה לאחר שהובאו נסיכות הנילוס לאגם, שמם הפך באזור לסוג של קללה.  לדגי נסיכת הנילוס אין אף אויב טבעי באגם, ומצד שני הם דגים טורפים.  לא יפלא שהם גרמו להכחדת 200 מינים (!) של דגים שחיו באגם, חלקם אגב אנדמים למקום.  בנוסף, הכפריים שחיים לחופי אגם, היו דגים באמצעות ציוד שהתאים לדגים בגודל קטן יחסית.   את דגי נסיכת הנילוס שמגיעים לגודל עצום הם לא הצליחו לדוג, וכך יצא שבנוסף לנזק האקולוגי האיום, כפרים שלמים איבדו את פרנסתם.  במקביל, חברות בי"ל החלו להפעיל באגם ספינות דיג בעלות ציוד המתאים לדיג תעשייתי.  כך נוצר מצב שהכפרים לחופי האגם איבדו את פרנסתם, בעוד שחברות בי"ל עושות הון מדיג מתועש.  אגם וקטוריה הוא אגם ענק, זהו האגם הגדול ביותר באפריקה, ומקווה המים המתוקים השני בגודלו בעולם.  שטחו עומד על כ 70,000 קמ"ר (לשם השוואה שטחה של מדינת ישראל עומד על כ- 21,000 קמ"ר), ומליוני כפריים שפרנסתם היתה על דיג איבדו את פרנסתם.  הדוגמא של אגם וקטוריה מראה לנו שגם תאי שטח גדולים נתונים לסכנת פלישה ביולוגית, וכן שמי שמשלם את המחיר הכלכלי עקב השינויים האקולוגים, הוא, בסופו של דבר, דווקא האוכלוסיה החלשה, שאינה מסוגלת באמת להתמודד עם השינויים הללו.  דוגמא נוספת לכך היא התפשטות הלנטנה, צמח סבוך ורעיל בשטחי מרעה בהודו.  עשרות אלפי כפריים רועי צאן איבדו את מקור פרנסתם עקב פלישה זאת.

     

    לאחר שהבנו מהי פלישה ביולוגית, ומהן הסכנות הנובעות ממנה, קצת על ציפורים פולשים בישראל.  חלק לא מבוטל מאותם מינים ניתן לראות אפילו בחצר הבית.

     

    דררה


    ''

     

     

    הדררה הוא תוכי ירקרק בעל נוכחות מורגשת.  הוא עף בלהקות ומאופיין, בין היתר בצווחות קצרות ורועשות.  המקור העליון של הדררה הוא אדום, והמקור התחתון הוא שחור.  תפוצת הדררה במקור היא דרום אסיה וחגורת הסהל באפריקה (אזור המעבר בין מדבר הסהרה לבין מרכז אפריקה).  כבר בעת העתיקה נחשבה הדררה כציפור מחמד ונסחרה במצרים, ויתכן שהיא הדוגמא הקדומה ביותר למין פולש.  לארץ הובאו הדררות כצפורי מחמד.  שלושת הזוגות הראשונים הובאו לארץ לראשונה בשנות השישים ופוזרו בין שלושה מגדלים.  שני זוגות ברחו זמן קצר לאחר מכן.  לאחר מכן החלו לייבא דררות עבור פינות חי וכצפורי מחמד.  בשנות השישים נצפו לראשונה דררות בר.  בשלב זה העריכו כולם שמדובר בפליטי תרבות, ולא במין פולש, משום שלא נצפה אף קן שהגוזלים הצליחו לשרוד.  אולם בשנת 1983 נצפה לראשונה קינון מוצלח שהסתיים בדררה צעירה שעזבה את הקן.  באותה שנה נתגלו עוד ארבעה קינונים מוצלחים.  כעת היה ברור שהדררה מסוגלת לקנן ולגדל צאצאים בטבע.  היום הדררה נפוצה מאוד בישראל, וניתן לראות אותה בכל הארץ מדן ועד אילת. 

     

    הדררה מזיקה לחקלאות במיוחד לגידולי שסק, חמניות, תמרים, שקדים, פקאנים ותירס.  מעניין שלמרות שמדובר במין פולש, הוא נחשב כחיית בר מוגנת, אם כי רשות הטבע מתירה לחקלאים להרוג 4 פרטים ביום.  מחקר חדש יחסית הראה שקיימת דרך ידידותית יותר למנוע נזקי חקלאות.  אצל הדררות יש תופעה מעניינת של התלהקות על קווי מתח גבוה או על צמרות עצים לפני שהם פושטים על שדה או מטע ואוכלים מכל הבא ליד.  המחקר הראה שאם שותלים ליד עמדות ההמתנה זנים זולים ולא מסחריים של חמניות, הרי שהדררות יסתפקו בהם, ולא יפשטו על הגידולים המקובלים בשוק.

     

    במחקרים שנעשו בבריטניה התברר שלמרות שגם שם מדובר במין פולש שמשגשג באי הבריטי, הרי שלא נצפתה ירידה בתפוצת המינים המקומיים, כך שהנזק שהדררה גורמת הוא, ככל הנראה, נזק כלכלי לחקלאים, אך לא נגרם נזק אקולוגי למגוון המינים.  בארץ לא בוצע מחקר דומה, כך שיתכן שכאן המצב שונה.

     

    אגב, אני חייב להודות שלמרות שמדובר במין פולש, אני פשוט מאוהב בציפור הזאת.   חברי הטובים כבר יודעים שאם אני מפסיק לדבר באמצע משפט, מחייך חיוך דבילי ומרכז את מבטי אי שם לשמיים, כנראה שראיתי דררה.

     

     

    תוכי נזירי

     

    ''

     

    בדומה לדררה, גם התוכי הנזירי צבעו ירוק, אולם המצח, הלחי, הסנטר, החזה והבטן אפורים.  עוד נקודת דמיון לדררה היא העובדה שגם הוא עוף מרעיש, שקשה להתעלם מנוכחותו.  עד כאן הדמיון לדררה, וכעת השוני.  מקורו של התוכי הנזירי הוא בדרום אמריקה.  הדררה נוהגת לקנן בחורים, לעומת זאת התוכי הנזירי בונה קינים גדולים מזרדים.  לעיתים מגיע קוטר הקן אפילו למטר.  בקן יכולים לקנן עד 20 זוגות.

     

    בארץ התוכי הנזירי נצפה לראשונה בטבע בשנות התשעים.  ככל הנראה הפרטים הראשונים היו פליטי תרבות שברחו מהצפארי.  היום ניתן לראות תוכים נזירים בכל רחבי גוש דן, ובעיקר בפארק הירקון.

     

    בדומה לדררה, במדינות בהן קיימת אוכלוסיה גדולה של התוכי הנזירי, נצפה נזק לחקלאות, אך לא נצפתה פגיעה בתפוצת הציפורים המקומיות.

     

    מאינה הודית

     

    ''

     

     

    אם הדררה והתוכי הנזירי, ככל הנראה, אינם פוגעים בצורה משמעותית בציפורים המקומיות, הרי שהמאינה ההודית פוגעת גם פוגעת.  למרות שמוצאה המקורי ההוא דרום תת היבשת ההודית, הרי שהיום ניתן למצוא את המאינה בחמשת היבשות וכן באיים רבים.  לעג הגורל הוא שדווקא באזור מוצאה, הודו, המאינה מאויימת על ידי מין פולש אחר – מאיינת הבופאלו.  בהודו המאינה ההודית מכונה "ידידתו של האיכר" בשל הדברת החרקים.  בנוסף, אופיה המונוגאמי העניק לה את השם "ציפור האהבה".  מהודו הובאה המאיינה לאוסטרליה על מנת לשמש כמדביר ביולוגי למזיקים בחקלאות.  עד מהרה התגלה כי המאינה אינה מסתפקת בהדברת מזיקים, ושבמקביל היא מדבירה גם צפורים מקומיות קטנות.  היום האוסטרלים שמו להם למטרה להדביר את המאינה ביבשת, ואזרחי המדינה מתבקשים לדווח על כל מאינה שהם רואים.  בהוואי המאינה הכחידה לא פחות מ- 6 מינים באיים.

     

    המאינה היא ציפור אינטליגנטית מאוד בעלת כושר חיקוי (כולל דיבור).  מסיבה זאת היא היתה ציפור כלוב פופולארית.  בשנת 1997 ברחו מספר מאיינות מהצפארי, והחלו לקנן בפארק הירקון.  סוחרי צפורים החלו לאסוף גוזלים מהקינים ולסחור בהם באופן בלתי חוקי. דבר זה האיץ עוד יותר את התפשטות המאינות.  היום המאינות מקננות לא רק בכל גוש דן, אלא גם בעכו, טבריה וירושלים.  את רוב זמנן הן מבלות בשיטוט רגלי במדשאות, ומי שנוסע באזור המרכז יוכל לראות אותם כמעט בכל מדשאה או אי תנועה המכוסה בדשא. 

     

    בישראל קיימים חילוקי דעות כיצד להתייחס למאינה.  אומנם אין מחקר המראה על ירידה במגוון המינים בארץ, אך גם אין מחקר המראה שהמינים המקומיים לא נפגעו.  מצד שני הנסיון המר באוסטרליה ובהואי, ביחד עם הגידול הדרמטי הן במספר המאינות והן בשטח בהן נצפו מדאיג מאוד את קהילית המדענים בישראל.  בנוסף יש מספר תצפיות של מאינות המשתלטות על קיני נקרים ולעיתים אף טורפים את גוזליהם.   כמקובל במקומותינו, חוץ מויכוחים אין מדיניות מגובשת בנושא.

     

    צוצלת

     

    ''

     

    הצוצלת כה מזוהה עם הארץ, עד שמעטים בלבד יודעים שמדובר בעצם במין פולש.  הצוצלת הובאה לארץ בסוף המאה ה- 19 או תחילת המאה ה- 20 על ידי המוסלמים שאהבו לשמוע את המייתה במסגדים.  האמת היא שהם אהבו לא את המייתה אלא את המייתו, שזהו קול החיזור שלו אחר הנקבה.  אגב, ניתן לזהות המיות שונות של הצוצלת.  הנפוץ ביותר הוא החיזור, כפי שכבר כתבתי, אך יש גם המיה שמטרתה להכריז על טריטוריה, המיית תוקפנות, המיית מצוקה והמיית אזהרה.  קל מאוד לזהות את הצוצלת, צבעה חום אפרפר, הגחון שלה בהיר יותר וחלקו התחתון ממש לבנבן.  רגליה אדומות ולצידי הצואר יש לה נקודות. 

     

    בניגוד למרבית היונאים הצוצלת אינה חיה בלהקה אלה בזוגות.  למרות זאת מחוץ לעונת הקינון ניתן לראות התקבצות ללהקות בקרבת מקומות אוכל כמו שדות או אסמים.   במקור הצוצלת נהגה לבנות את קינה בעצים ובשיחים, אך בארץ היא הסתגלה למגורי אדם והיום מרבית הקינים נמצאים במבנים מעשי אדם.  ניתן למצוא קינים של צוצלת על אדן חלון, באדניות, על מזגנים, מרזבים כרכובים ועוד.  הקן עצמו בנוי ברישול והוא מורכב משתי שכבות:  שכבה חיצונית גסה ושכבה פנימית רכה יותר.  אחת הבעיות של קינון צוצלת הוא קרציה טפילה שבאה יחד עם הצוצלת.  כל זמן שיש גוזלים בקן, הקרציה נטפלת לגוזלים, אך לאחר פריחתם מהקן היא עלולה לחפש פונדקאי חדש.  במידה והקן נבנה על אדן החלון, הקרציה בהחלט יכולה לראות באנשים החיים בבית פונדקאי פוטנציאלי.  מסיבה זאת מומלץ לנסות ולמנוע מהצוצלת לבנות את הקן על אדן החלון.  אם הקן כבר מכיל ביצים או גוזלים אין סיבה להכנס להסטריה ולהשמיד אותם.  מומלץ פשוט לחכות שהגוזלים יפרחו מהקן, ומיד לאחר מכן לסלק את הקן ולנקות היטב את סביבתו.

     

    בארץ נמצאת הצוצלת במקומות ישוב בכל רחבי הארץ.  הותק הרב שלה והפיזור הגאוגרפי שלה מקנים למרביתינו את התחושה שמדובר בציפור ששייכת לטבע בישראל.  אני מודה שגם אני "חוטא" בתחושה זאת.  אגב, גם מחוץ לישראל יש פלישה של צוצלות, והיא נמצאת בתהליך פלישה עולמי.  לא ידוע לי על מחקר המראה ירידה במגוון המינים עקב התפשטות הצוצלת

    אלה היו רק 4 דוגמאות של מינים פולשים שניתן לראות ממש ליד הבית.  יש כמובן מינים רבים שפלשו לארץ: עופות נוספים, חרקים, זוחלים, יונקים, צמחים ופטריות.  אבל הבטחתי בפתיח שאכתוב על פולשים שאפשר למצוא ממש בחצר הבית והשתדלתי לעמוד בכך.   למי שמעוניין במידע נוסף הן על הסוגים שציינתי והן על עופות פולשים אחרים, ניתן למצוא חומר בקישור באתר הנפלא של המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית http://www.yardbirds.org.il/invasive/invasive-species.htm.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/11 21:39:
      פוסט יפה ומעשיר, תודה