בין טוב לרע,בין דמיון למציאות,בין החיים למוות,בין השיגרה לחוסר וודאות. ואתה שם איתי בבילבול שלי איתי,האם תחזיק מעמד,אתה באמת אוהב אותי? ככ הרבה מילים,צלילים עם משמעות, החיים האלה,החמצן השחור שאנחנו נושמים ואח״כ מתעלסים איתו בנשיקות שלנו. אני שוברת שיגרות,מרסקת את היציבות שלי ואני מזהה בחיים שלי שזהו דפוס התנהגות שהיה שם תמיד מאז שאמא שלי עזבה לעולמה השקט והמוחלט. אני הולכת ליראות אותה היום אחרי ששנתיים שמתי אותה בצד,התעלמתי מהמוות שלה כמו שהתעלמתי מהמוות שלי.אני כמה כל בוקר כבר כמה ימים מובטלת כמידי כמה חודשים וחושבת מה אני רוצה לעשות בחיים שלי.היום אני רוצה לומר את מה שלא נאמר כבר שנתיים,את מה שלא העזתי לומר,לא העזתי לכעוס אליה ובתוכי מלחמה,של קיום,של התמדה,אבל במה לעזאזל? ומה אני מרוויחה במלחמה הזו? אני רק יודעת שהמחיר הוא כבד, המחיר שאני משלמת כל יום שלא הלכתי לומר לה כמה אני כואבת וכועסת.גם לא אמרתי לה שאני אוהבת אותה ושאת הבחירות שלה בחיים היא עשתה כי ככה חשבה שזה הכי טו לה ולנו. מאז סדנת מהות ומקור אני רואה אותה אחרת,אני מזהה את הבחירות ואת הצמתים שבהם הייתה ובכמה גבורה היא קמה מהם.אני מזהה את זה גם בחיים שלי,את הנפילות והעליות וככל זה עמוק יותר ככה זה יותר גבוהה. |