כותרות TheMarker >
    ';

    והיה

    והיה - יעקב יצחק הורוביץ.



    והיה בהגיע שעתך ללכת

    עת תיפול ותיבול, כעלה בשלכת

    ואל בית דין של מעלה ,תיקרא להגיע,

    שם לא ישאלוך, אם צברת הון רב

    או אם נפלת כגיבור, בקרב

    אם צדיק או רשע היית

    שאלה אחת ישאלוך בלבד

    אם לפני מותך

    חיית ?

    0

    מכתב אל החֶבְרָה

    49 תגובות   יום שישי , 24/6/11, 13:07


    כשאמות

    יהיה לך עצוב, מן הסתם, תמיד עצוב כשמישהו מת.

    תהיה הלוויה כמו שנהוג במקומותינו .

    את בוודאי תספידי אותי.

    אולי תשמיעי שירים עבריים ישנים ותאמרי "היא אהבה שירים כאלה.

    היא בוודאי היתה שמחה לו ידעה שככה מתנהלת הלוויה שלה".

    תספרי כמה טובה הייתי כמה נחמדה ויפה

    כמו שאומרים תמיד על מי שמת.

    יגמרו ההספדים,

    הבור יכוסה,

    תשימי פרחים, למרות שאת אמורה לדעת שאני אוהבת פרחים

    רק כאשר הם במקומם,

    כששורשיהם בקרקע.

    תלכי למועדון, כי כך את רגילה שעושים

    ושם, על השולחן עם המפה השחורה תרצי להניח 

    תמונות גדולות של שלושת ילדיי,

    או

    תמונה של משפחה מאושרת,  

    אבל לא תמצאי כאלו.

    אין דבר כזה.

    הם שונאים להצטלם

    ולא היתה להם, משפחה מאושרת.

    אח"כ תשתלי שם פרחים מסביב לקברי ותאמרי "היא אהבה פרחים",

    "הטבע, היה חייה"

    "זה בוודאי, ישמח אותה"..

    יעברו 30 ימים.

    על המצבה אולי תכתבי בנוסף לתאריך לידה ופטירה ושמי, כמובן,

    "ת.נ.צ.ב.ה".

    כי זה מה שאת יודעת שעושים.

    ואולי תוציאי חוברת זיכרון שבה תהיינה כתובות מילים בשבחי.

    את תדאגי לעריכתה, המדוקדקת ולהגהתה,

    כי את יודעת שאם תהיה שם שגיאה אחת,

    אני עשויה לקפוץ מקברי בכדי לתקנה.

    יתכן כי עוד בטרם תעבור השנה (אינני יודעת מתי עושים משהו על שם המת),

    תרצי לפתוח חוג לריקודי עם על שמי כי תמיד רציתי לרקוד אך לא הצלחתי

    או חוג לאכילת מאכלים שיש בהם, כוסמת וכוסברה

    כי לא הייתי מסוגלת אפילו להריח אותם......

    ביום השנה תרצי אולי לעשות איזה ערב תרבותי

    למען אחווה ודו-קיום עם השכנים הערבים שלנו

    כי הייתי שמאלנית אוהבת ערבים וזה יפה ומכובד ככה לזכור ולהזכיר.

    או טיול רגלי, כזה של מיטיבי לכת עם 3 ליטר מים, לפחות, בתרמיל.

     

     

    אז דעי לך, חֶבְרה,

    לי – זה לא נחוץ.

    חבל לי עליך.

    על כספך ועל זמנך

    אני כבר לא אהיה בין החיים

    לא אדע ולא ארגיש.

    ולו יכולתי לומר,

    הייתי אומרת שהבעיה שלך היא שאינך יכולה להתמודד

    עם האינות שלי.

    ולכן את מושכת את הפרידה ,

    בצורה של הלוויה, הספדים, ואזכרות.

    ואני -

    מתחת לאדמה, נהנית בחברת השורשים.

    השורשים שלי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/2/15 08:16:

      צטט: sari10 2015-02-25 07:27:48

      וואוו מרב...
      קראתי שוב בעקבות הקישור ששמת אצלי בפוסט...
      זה ממש חזק!!!
      יש דברים נוגעים ללב במילים שלך,
      יש דברים שעצוב לי לשמוע,

      נכון. עצוב לי מה שכתבתי על הילדים
      יש דברים שקצת מעצבנים...

      מעניין אותי מה עיצבן.
      אבל - הכל אמיתי מהראש שלך
      ללא זיוף או יפיוף חיוך  כזו אני בדיוק. לטוב ולרע

        25/2/15 07:27:

      וואוו מרב...
      קראתי שוב בעקבות הקישור ששמת אצלי בפוסט...
      זה ממש חזק!!!
      יש דברים נוגעים ללב במילים שלך,
      יש דברים שעצוב לי לשמוע,
      יש דברים שקצת מעצבנים...
      אבל - הכל אמיתי מהראש שלך
      ללא זיוף או יפיוף חיוך

        14/3/13 07:32:

      צטט: ההלך 2013-03-14 06:03:38

      העובדה שקהילה לא יודעת להתמודד עם האינות של אדם מספרת משהו על המורכבות של מקומו. על העובדה שהיו לו משקל ונפח, מקום וזכרון. אילו הוא היה אדם מיותר אף אחד לא היה טורח. לפעמים קל הרבה יותר להתמודד עם האינות העתידית שלך עצמך מאשר עם האינות של אחרים. איך את מתמודדת עם האינות של אחרים באותה חברה?  תגובה מעניינת כתבת מיכלי.  העלמותו של קרוב לליבי, קרתה מזמן מאוד, לכן קשה לי לענות בזמן הווה איך אני מתמודדת, נפשית. אל החברים בקהילה המובאים לקבורה, אינני קשורה מספיק בכדי שהליכתם תשפיע. אולי בשל כך, אני מנהלת היטב את בית העלמין אצלנו . אולי זהו סוג של התמודדות.

       

        14/3/13 06:03:
      העובדה שקהילה לא יודעת להתמודד עם האינות של אדם מספרת משהו על המורכבות של מקומו. על העובדה שהיו לו משקל ונפח, מקום וזכרון. אילו הוא היה אדם מיותר אף אחד לא היה טורח. לפעמים קל הרבה יותר להתמודד עם האינות העתידית שלך עצמך מאשר עם האינות של אחרים. איך את מתמודדת עם האינות של אחרים באותה חברה?
        13/3/13 11:30:

      צטט: נערת ליווי 2013-03-13 11:00:58

      מסכימה. כתבת נפלא, למרות שלי למשל, כן נוח שיש לי לפעמים את מי ללכת לבקר, אז אולי אני קצת אמביוולנטי כשזה נוגע לאנשים שהיו וכבר לא :)

      תודה לך נערת, על השיתוף (כיכוב ותגובה, גם). 

      טוב לה לחברה, המורכבת מאנשים בעלי הרגלי התנהגות שונים..

        13/3/13 11:00:
      מסכימה. כתבת נפלא, למרות שלי למשל, כן נוח שיש לי לפעמים את מי ללכת לבקר, אז אולי אני קצת אמביוולנטי כשזה נוגע לאנשים שהיו וכבר לא :)
        6/1/12 08:21:

      אגיע אל הרשומה שציינת כמו כל אל כולן, אחת אחת.

      לפי הסדר.

      שמחה שאהבת.

        4/1/12 22:55:
      אני אוהבת את הסגנון טרגי-קומי
       את הקריצה המתובלת כהלכה...:)
       פעם כתבתי את זה:
      * מחר
        28/11/11 16:58:

      ציפי

      את משמחת אותי מאוד.

        28/11/11 08:07:
      כוכב מחר, אם כי באל לתת כוכבים
        28/11/11 08:06:
      כל כך התחברתי, כל מילה שאוסיף תגרע
        28/11/11 07:29:

      צטט: מרב 1956 2011-10-12 13:18:50

      תודה דיוטימה

      באבן?

      טוב, נו, לאבן חיי מדף יותר מלקרח.

       

      מרב יקרה

       

      מרגש כל כך -

      ואת בהחלט העברת את התחושה

      כפי שאני חשה

      אני דפקא כן רוצה פרחיםקריצה

      צהובים

      חמניות ואפילו יספיקו לי חרציות

      לימים ארוכים וטובים

       

      א-שוב

        12/10/11 13:18:

      תודה דיוטימה

      באבן?

      טוב, נו, לאבן חיי מדף יותר מלקרח.

        12/10/11 08:44:

      כל מילה בַּ... "אבן" !!!

        21/9/11 23:00:
      השכלת אותי . . .:)))
        20/9/11 05:42:

      שרי יקרה

      אין ציניות.

      מתוך ויקיפדיה: "בעברית נפוץ הבלבול בין אירוניה (צחוק הגורל), ציניות (חוסר אמון בטוב לבם של אנשים) וסרקזם (עוקצנות, אמירת דבר וכוונה להיפוכו). הסיבה לכך היא שאירוניה משמשת פעמים רבות כאמצעי להביע סרקזם וציניות.

        19/9/11 22:56:
      סליחה!!! יש ניקוד בכותרת. לא שמתי לב קודם . . .
        19/9/11 22:55:

      מרב,

      כשקראתי, בגלל שאין ניקוד חשבתי

      שהמילה חברה משמעותה friend

      כשקראתי את התגובת הבנתי . . .

      ~~~

      כתבת מאוד יפה,

      גם ציני משהו ומרגיש לי עצוב.

        28/6/11 19:43:

       

      יוסף.

      הסרתי את "כרמיאל"

      אך לא יכולתי במקומה,

      את יסעור, לציין.

      לו היית קורא את

      על עצמי

      נולדתי, גדלתי, התחתנתי, ילדתי, התגרשתי .....ועדיין בקיבוץ.

      היית יודע עלי יותר.

        28/6/11 10:50:
      עכשיו זה יותר ברור. אני הבנתי את החברה במשמעות הכוללת הישראלית במדינה כשאת ממבטאת את דיעותייך כתושבת עיר ואם בישראל .בעוד שאת היתכוונת לחברה בקיבוץ בו חיית או עדיין חיה בקירבו ואז המשמעות של הברה מקבלת מובן שונה בתכלית כי בקיבוץ כמו בכל הקיבוצים כולם יודעים על כולם ללא יוצא מן הכלל. עד לדרגה של מה שבישלת היום לצהרים וכל הפרטים הרלבנטים הקשורים לקיומה של קבוצת אנשים החיים ופועלים יחד למען רעיון משותף. אגב את הנחת משום מה כי כולם יודעים שאת מדברת על חברה קיבוצית. מה שיכול להיות שגוי מעיקרו .כי לצד שמך בדף המידע כתוב .כרמיאל ולא יחיעם למשל.ובשל כך לעיתים יש לכתוב יותר מפורט בכדי להסיר ספק.
        27/6/11 22:57:

      תודה יואל

      ראה תגובתי לאורה

      על ההומור

        27/6/11 22:30:

      יפה, הומוריסטי וכתוב היטב
      אני אוהב הומור שחור
      יופי!
      :)

        27/6/11 19:36:

       

       

      יוסף

      לדעתי אינך מבין למה אני מתכוונת במכתבי זה אל הקהילה.

      המכתב הזה נכתב אל החברה.

      החברה הקטנה, קהילת קיבוצי.

      ואני כותבת על זמך מה שנהוג בה כבר מספר שנים.

      לא איכפת לי שלא יזכרו אותי, מיד לאחר מותי.

      אני יודעת שזה לא כך.

      אבי נפטר לפני 28 שנים

      עד היום מזכירים לי אותו.

      "החברה אכן יכולה להתמודד עם האינות שלך" כתבת.

      החברה לא יכולה.

      לו יכלה לא היתה עושה את כל מה שפרטתי.

       

        27/6/11 17:31:
      אל דאגה מרב. החברה לוקה בזכרון קצר. ואת מנסה להעריך כמה היא תזכור אותך. ובכן גברתי הנכבדה החברה ממשלא תזכור לא אותך ולא רבים וטובים אחרים שיגדשו את דפי מודעות האבל.אומרים כי האדם באשר הוא ממשיך להיתקיים כל עוד הוא נשמר בליבותיהם ובזיכרונם של האוהבים אותו אם זה מקרב המשפחה או מהסביבה בה הוא חי לאורך מסלול קיומו.החברה אכן יכולה להתמודד עם האינות שלך. ויתרה מזאת היא לא תניד עפעף כשתעלמ ימארץ החיים כך שקביעה כי החברה אינה יכולה להיתמודד עם האינות שלך. היא אולי פועל יוצא של מישאלת לב נסתרת .שלצערך אין לה על מה לסמוך. צריך תעוזה ואומץ לומר דברים כאלה שעל פניהם נישמעים קשים מנשוא. אך אזכיר לך אמירה שיש בה הרבה אמת למרות האירוניה "בתי העלמין מלאים באנשים שלא היה להם תחליף"
        27/6/11 12:18:
      למרב את תהית איך זה שלא הבנתי את הפוסט שלך? ואני תוהה .איך לא הבחנת?שאת קוראת את הפוסט שלי על גלעד שליט בצינוק. אצל אדם אחר מועתק מילה במילה ואת מתייחסת לכך כמו לפוסט שלו. דבר שחברה מתוחכמת אמורה להבין בו אלא אם היא לא ממש קוראת את הפוסט עד תומו.
        26/6/11 19:55:

      אורה תודה לך

      ילדיי אומרים שחסרת הומור הינני

      אז אולי ההומור שלהם לבן

      ושלי

      שחור.

        26/6/11 19:52:

      יוסף

      לא שירה בכלל.

      אני כותבת מה שאני חושבת.

      אני משתדלת בשורות קצרות בכדי לא להכביד.

      לדעתי,

      אתה ראית את הכותרת "כשאמות"

      ונבהלת.

      לא קראת לעומק מה בעצם אני אומרת.

      פוסט אחר שלי,

      "שונא(ת) חזיות יחיה",

      גם הוא מכתב אל החברה (בערך).

      גם בו אני מביעה את התנגדותי למנהגי/שליטת/הילכות החברה.

        26/6/11 19:49:
      אודה ואומר מיד לא אבוש. רגשי קנאתי לא יכולתי לכבוש. כאשר בתכנית תרבות ספרותית. מופיעים משוררים בצורה תכליתית. מקריאים לשומעים שורות פרי עטם. והמילים שופעות ביטויים שאיתם. אתה נותר פעור פה מבולבל. מנסה להבין אך לשווא וחבל. המילים זורמות ,דימויים מחליפות. הבזקי אמירות סבוכות ויפות. לשווא תנסה אותן לחקות. תרגיש נואל ותרצה אף לבכות. אמת. ליבי רוגש מקנאה. משום החשש ואיתו היראה. שטיפש אני בור וסכל. ולהבין משמעות המופשט לא אוכל. ומעיד אני בזאת בעצמי. כי לשורות יש אופי שמימי. הכל נשמע כחלום מרחף. יפה מלאכי ערטילאי וסוחף. תהיתי היאך וכיצד ניכתבין? שורות שניבצר מאיתי להבין. לפחות , לאדם מאוד ממוצע. שכמוני רבים בארץ תמצא. תקוותי, בדברי טמון היגיון. וצלחה מטרתי להעביר רעיון. כי בחירתי תמיד בכתיבה צמודה לקרקע איתנה ויציבה. שופעת כנות, ברורה חשופה. פשוטה מובנת לכל ושקופה. ועם כותבי השירה המופשטת. ידי לסליחה, ולשלום מושטת.
        26/6/11 19:39:
      למרב שלום. אני אדם פשוט ולא ממש מתוחכם. לדעתי לעיתים מרוב תחכום המסר מתערפל ונוטה ללכת לאיבוד. לומר שהבנתי את זה כפי שאת מתייחסת בשירך .לבטח לא אוכל.כך שאני מעדיף להשאיר את זה כפי שהוא .כלומר שירה פיוטית יפה המתנגנת היטב ללבבות.ודי לי בכך.את לא צריכה לתמוה על בורותי. אני אף פעם לא טענתי וךא רמזתי שאיניני מה שאני .כלומר אדם פשוט ללא ניסיונות הסוואה ותיחכום יתר אגב על שירה מופשטת כתבתי פוסט מיוחד ובו הצהרתי על בורותי בנושא אם תרצי לחפש בבלוג שלי מלפני כשנה התיחסתי לכך בהרחבה .
        26/6/11 17:00:
      הומור שחור במיטבו !!! הו כמה שאני מחוברת אליו ... יפה כתבת !!
        26/6/11 16:42:

      תודה איציק

      בהחלט מעורר את התאים האפורים למחשבה.

        26/6/11 07:57:
      נוקב, נקי, מעורר מחשבה.
        26/6/11 05:15:

      יוסף

      אני תמהה על אי ההבנה שלך את כוונתי.

      אני מלאת חיים ואוהבת אותם.

      כתיבתי כאן היא אל החֶבְרה המתקשה להתמודד עם מותו של אחד ממרכיבייה.

      "הבעיה שלך היא שאינך יכולה להתמודד

      עם האינות שלי."

      בכלל לא משנה לי מתי אמות.

      החיים הם החשובים ,

      לחיים יש ערך,

      למוות אין.

       


        25/6/11 21:29:
      למרב שבוע טוב אני קורא את הפוסט שלך ואיני יודע את נפשי מתהיות ושאלות.למה? מדוע?ואיך? ומה מניע אישה בשיא פריחתה כך אני מקווה לכתוב על משהו עתידי לא ברור ושיתכן ויקרה בעוד שנים רבות.אגב. חברויות מישתנות עם הזמן והחיים צופנים בחובם היכרויות חדשות,אנשים מענינים שאולי בעבורם תרצי להמשיך לשאת בעול החיים.הבנתי שאין כאן הומור לשמו אלא רצינות מוחלטת שאין עליה עוררין.כי הצילום שלך משדר על דמות אופטימית שדוקא אוהבת את החיים.כל טוב לך ושבוע נפלא.
        25/6/11 08:29:

      צטט: מרב 1956 2011-06-24 18:42:10

      פנינה

      כבר מזמן יש לי מונולוג עם החברה.

      (לא שגיתי, אני מדברת אך היא לא עונה)

      עכשיו זה יצא לאור

      מאחר ובשבועיים האחרונים ליוותי 3 בדרכם האחרונה.

       

      -

      כשמסבירים לי לאט והרבה, אני קולטת צ'יק-צ'ק:-(

      תודה, חברה!

       

        25/6/11 06:17:

      אפי

      למה אנגלית, למה?

      ועוד בשבת?

      תודה, שוכרון,  ת'נק יו,  ספזיבה,  מרסי,

      בכל אופן.

        25/6/11 06:14:

      תודה מיכל

      על התגובה ועל הכיכוב

      מי שלא היה שם (בכשלונות הריקוד),

      לא יבין זאת.

        25/6/11 06:11:

      קטמרן

      הכל מבפנים, אמיתי לגמרי.

       

        25/6/11 06:11:
      good morning miss - a very heart touch post.
        25/6/11 04:51:
      תתחילי כבר לרקוד, מה זה לא הצלחת? בטח שתצליחי. כתוב נפלא
        24/6/11 21:35:
      זה מה שנקרא פוסט מקצועי ......
        24/6/11 20:18:
      עמליה
      אני רוצה לחיות טוב עד שהוא יגמר(ה"טוב" הזה)
      אם עד 120אחיה בטוב,
      מה טוב.
      איכות החיים חשובה לי, לאו דווקא, אורכם.
        24/6/11 20:05:

      תודה מאיה

      שמחה שאהבת וכיכבתני

        24/6/11 19:11:
      *קראתי בקרתי כיכבתי מעניין מאוד כתיבתך תודה לך.
        24/6/11 18:49:
      אני מאחלת לך שלא תמותי עד 120, אבל זה מכתב פאתטי שלא יועד לחברה כולה, אלא לחברה,בניקוד הנכון. והוא רוצה שכך תעשה החברה.אבל היא לא עושה. בחיים.
        24/6/11 18:42:

      פנינה

      כבר מזמן יש לי מונולוג עם החברה.

      (לא שגיתי, אני מדברת אך היא לא עונה)

      עכשיו זה יצא לאור

      מאחר ובשבועיים האחרונים ליוותי 3 בדרכם האחרונה.

        24/6/11 18:37:

      מרוה

      ההומור שלי מאוד רציני .

        24/6/11 16:19:
      אני כמובן קוראת את ההומור בין השורות שלך
        24/6/11 14:06:
      מה פתאום?

      תגיות

      ארכיון

      פרופיל

      מרב 1956
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין